ד"ר ניסים כץ, חבר יקום תרבות, ממליץ
על הסרט "המורה שהבטיח את הים"
אני בדרך כלל לא אוהב סרטים העוסקים בחינוך כי אני מורה בעצמי. אבל הסרט הספרדי "המורה שהבטיח את הים" הוא הרבה יותר מסרט על מורה, הוא מכתב אהבה לחינוך, הוא על זיכרון, ועל ההשפעה המעצבת של דמות אחת על קהילה שלמה. כאיש חינוך, מצאתי את עצמי מהנהן בהסכמה, מזדהה עם האתגרים, וחווה תחושת הזדהות עמוקה עם הדמויות.
על מה מסופר בסרט? הסרט נע בין שני צירי זמן: האחד הוא סיפורו של אנטוניו בנאווידס, מורה צעיר שמגיע לכפר קטן בקטלוניה בתקופת מלחמת האזרחים בספרד, והשני הוא סיפורה של אריאדנה, נכדתו של אחד מתלמידיו, שמגלה את סיפורו של אנטוניו שנים לאחר מכן.
אנטוניו, בגילומו הכובש של אנריק אוקר, הוא דמות מורכבת ומעוררת השראה. הוא מגיע לכפר חדש, חדור אידיאלים ורצון לשנות את העולם באמצעות חינוך. הוא מצליח לעורר את סקרנותם של התלמידים ולגרום להם לחלום. "הים הוא כמו ספר פתוח", הוא אומר לאחד מתלמידיו, "צריך רק ללמוד לקרוא אותו". הציטוט הזה ממחיש את גישתו של אנטוניו, הרואה בכל תלמיד עולם ומלואו.
אנטוניו לא מלמד רק קרוא וכתוב, הוא מלמד אותם לחשוב, לשאול שאלות, לחלום. הוא מלמד אותם על שוויון, חופש, צדק חברתי, ערכים שהיו רחוקים מהמציאות הקשה של הכפר באותה תקופה.
אריאדנה, בגילומה של לאיה קוסטה, היא דמות מפתח נוספת בסרט. דרך מסעה האישי אנו לומדים על השפעתו העמוקה של אנטוניו על הקהילה. היא מגלה את סיפורו של אנטוניו דרך מכתבים ותמונות ישנות, ויוצאת למסע כדי להבין את המורשת שהותיר אחריו. החיבור בין אריאדנה לאנטוניו, למרות הפרשי הזמן, הוא עוצמתי. אריאדנה מייצגת את הדור הצעיר שמבקש להבין את העבר, ללמוד ממנו, ולבנות עתיד טוב יותר.
הסרט עוסק בנושאים חשובים כמו כוחו של החינוך, חשיבות הזיכרון הקולקטיבי, והמחיר האישי של אידיאולוגיה. רגעים רבים בסרט מצליחים לרגש ולגעת ללב. אחד מהם הוא הרגע שבו אנטוניו מבטיח לתלמידיו לקחת אותם לים, הבטחה שהופכת לסמל של תקווה ואמונה בעתיד.
ציטוט נוסף שבלט במיוחד הוא "הידע הוא האור שמגרש את החושך". אנטוניו מאמין שהידע הוא הכלי החזק ביותר לשינוי חברתי, ושהוא יכול לעזור לאנשים להתגבר על קשיים ואתגרים.
לסיכום, "המורה שהבטיח את הים" הוא מסע מרגש אל מעבר לגבולות הכיתה. הוא סרט חובה לכל מי שעוסק בחינוך, ולכל מי שמאמין בכוחו של האדם לשנות את העולם. הוא סרט מעורר מחשבה, מרגש ומעורר השראה.
אני ממליץ עליו בחום. רוצו לראות.
צפו בטריילר:
חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על ההצגה "הכל אודות איב"
בית ליסין מעלה את ההצגה "הכל אודות איב".
אי אז בשנת 1946 מרי אור, שחקנית-סופרת, כתבה את הסיפור המופתי התיאטרלי-אוניברסלי "חוכמת איב", על מאחורי הקלעים של התיאטרון. העושר העלילתי הניב בשנת 1950 את הסרט "הכל אודות איב", זוכה פרסי אוסקר, ועובד בשנת 1964 ע"י מרי אור עצמה למחזה.
דורי פרנס, גדול המתרגמים לתיאטראות הישראלים, עטור פרסים, כתב שילוב וירטואוזי בין הסרט למחזה, אשר בבימויה של רוני ברודצקי, ובכיכובם של מיטב השחקנים, עולה בימים אלה על במת בית ליסין ומעניק חוויה מפעימה.
מגי אזרזר מגלמת את מרגו קריין, כוכבת תיאטרון בעלת מזג סוער. היא מפורסמת, מנוסה, אך כבר לא כל כך צעירה. היא מודעת לגיל המתקדם הבלתי נמנע, ומביעה זאת בעוצמה חד משמעית: "זה מוזר, קריירה של אישה. אם את עושה קריירה – ועוד מחזיקה בה ונלחמת עליה – אז את 'לא נשית'. כשאת מתעצבנת, את נחשבת ביץ' או היסטרית. אם את לוקחת ללב, את 'חלשה' או לא בנויה למקצוע. כל הזמן מסתכלים עלייך בשבע עיניים – את צריכה להיראות צעירה, אבל שלא יראו שהייתה התערבות קוסמטית… את צריכה להיות אמא – אם לא, את מוזרה – אבל אם כן, אסור שזה יפריע לקריירה שלך".
ובנוסף לסיבוכיות מצבה כשחקנית מתבגרת, מרגו מכניסה לחייה עוזרת אישית צעירה בשם איב, מעריצה תמימה כביכול. כשכוונותיה הנסתרות של איב נחשפות, מתפתח בין השתיים מאבק מלא יצרים, קנאה, וסודות, ואיב מנצלת את ההזדמנות לתפוס את מקומה של מרגו על הבמה, כבסיפור סינדרלה.
איב הופכת להיות כוכבת, אך גם לה אורבת מתחרה צעירה.
תיאטרון בתוך תיאטרון עובד נהדר, ומאפשר התייחסות של הומור עצמי. הקהל אוהב את ההצצה אל חדר ההלבשה. המשחק של מגי אזרזר סוער ונמרץ. נשים הן הרוב על הבמה, ורוקחות את העלילה עם מיומנויות של אחיות רחמניות ושל מכשפות. מהבחינה הזאת ההצגה מתאימה ליום האישה החל מחר ה-8 במרץ .
בולט במשחקו אסף יונש כקלמנט, מחזרה הצעיר של מרגו הכוכבת.
בהצגה מושחלות קריצות לכוכבי בית ליסין: מרגו משחקת תפקיד ראשי בהצגה "בת הגנרל" כרמז להצגה "הדה גאבלר" של בית ליסין בכיכובה; ביום ההולדת של קלמנט הוא חוגג 29, כגילו של אסף יונש, השחקן. דורי פרנס, בעיבודו הנפלא, משאיר את השם "איב" המצלצל, ולא מחליפו ב"חווה" החיוור, ומרוויח משחקי מילים של חריזה עם "להעיב", "להכאיב", שזוכים לצחוקים חביבים של הצופים.
