חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על הסרט "חלב"
"חלב" הוא סרטה של מאיה קניג, שכתבה את התסריט, ביימה, ערכה, וזכתה עליו בפרס אופיר לתסריט הטוב ביותר בשנת 2024.
הפן הדמיוני של הסרט הוא מפעל בשם "שביל החלב", בו נשים עובדות בשאיבת חלב. המפעל נצלני ו"סוחט" את האישה עד שלא נותר לה חלב להנקת תינוקה שלה. הרעיון של המפעל מתבסס על מצב קיים של בנקי חלב במדינות רבות בעולם, ובפרט הבנק הלאומי לחלב אם בישראל.
במציאות הפעילות של בנק החלב היא התנדבותית, בדומה לזו של בנק הדם. הנשים תורמות את עודפי החלב, לאחר הנקת תינוקותיהן.
המפעל שבסרט הוא דיסטופי במידה מסוימת, עם כללים נוקשים, קנסות, ועונשים. את המנהלת חמורת הסבר משחקת בצורה הולמת טלי שרון.
הכוכבת הבולטת של הסרט היא השחקנית והזמרת הילה רוח, אשר מגלמת את טאלה – אם חד הורית, מוזיקאית חסרת הכנסה קבועה, שנאלצת לעבוד במפעל, תוך כדי התנגשות בקשיחותו והתמרדות נגדו.
במהלך עלילת הסרט טאלה עוברת הרפתקאות הדורשות את תגובותיה המהירות והיצירתיות, המרתקות את הצופה. טאלה משלימה תהליך התפתחות אישית, במסגרתו היא מיישרת הדורים עם אמא, מקבלת את אימהותה שלה, מתחברת רגשית לבתה התינוקת, וזוכה לפיוס עם הסכסוכים הפנימיים שלה. כל הטוב הזה מוצג בסצינת הסיום היפיפייה, המוארת, הצבעונית, עם כתם כחול של אגם, ירוק של דשא נרחב, חום-לבן רך של פרות רועות, בה טאלה משתחררת מעול המפעל, ומתמסרת לאימהותה.
ראוי לציון הצילום התובעני של שדי נשים שואבות, שמצליח להיות לא מיני, אלא מעשי-תעשייתי. הסרט גם מעצב טיפוסים מגוונים של נשים משכבות אוכלוסיה שונות, ומעניק להן קול אמין ואמיץ, ומעשי עזרה הדדית.
בהשאלה מעולם המושגים של ההנקה, ניתן לומר שהסרט ניחן ב"גודש" אומנותי מבורך. כמה יפה ממזגת מאיה קניג, שלמדה במגמת ספרות בתיכון אלון לאומנויות, בין שירה, ציור, ומוזיקה! במקום בולט על קיר המפעל לחלב אם תלויים זה לצד זה הציור "יוצקת החלב" של ורמיר והשיר "ורמיר" של ויסלבה שימבורסקה בתרגומו של דוד וינפלד.
השיר תופס את תשומת ליבה של טאלה, אשר מלחינה אותו במהלך העלילה, ואף מקליטה באולפן כשיר האחרון באלבומה הממשמש ובא.
