מַוַּאל לְדַרְעַא / דביר שרעבי
א.
חֹק וָסֵדֶר, יֶלֶד, הַנְהֵן לַשִּׁלְטוֹן
צַיֵּת לַשּׁוֹט, תִּשְׁתֹּק;
חַיֶּיךָ עָפָר בְּאֶרֶץ הָאֲרָיוֹת.
עַד עֶצֶם הַיּוֹם
שֶׁבָּא קוֹלְךָ לִרְעֹם,
כְּאִישׁ אֱנוֹש זָקוּף
וְלֹא כְּחַיָּה בַּכְּלוּב:
דְּרוֹר!
דְּרוֹר!
דְּרוֹר!
ב.
עַל-שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי
דַמֶּשֶׂק: כְּוִיּוֹת, פִּצְעֵי
יְרִי וְאֵיבַר מִין
כָּרוּת, אַל תַּחְמֹל.
ג.
מוֹתְךָ
הוּא לַפִּיד.
פַּרְצוּפְךָ
שֶׁל נָבִיא.
זִכְרוֹנְךָ יֶלֶד –
עָתִיד.
ד.
לִפְנֵי הֵעָלְמוּתֵךְ,
תְּבַקְשִׁי שִׁיר קִינָה
כִּי בְּכִי יַרְנִין:
גַּן עֵדֶן לַיֶּלֶד.
כאשר ילדים נהרגים במלחמה זהו לא רק פשע נגד האנושות אלא גם כישלונה של האנושות כולה בשמירה על חייהם.
בסוף השבוע הנוכחי הוחזרו לישראל גופותיהם של החללים החטופים הילדים כפיר ואריאל ביבס (למעשה תינוק ופעוט בהתאמה). לפי הודעת צה"ל, לאחר הבדיקה של המכון הפתולוגי באבו כביר, הם נרצחו באכזריות בשבי החמאס בעזה בסוף 2023. זהו כישלון אנושי של כל הנוגעים בדבר, ושל מנהיגי שני העמים השכנים כאן, שפעם אחר פעם לא משכילים למצוא פתרון אחר לסכסוך מלבד אלימות.
השיר שלפנינו, "מוואל לדרעא", מאת המשורר דביר שרעבי (יליד 1991, נווה דקלים, ירושלים, דרום הר-חברון), מופיע בתוך ספר שיריו השני, "צל איש נבהל" (2024, הוצאת ספרי עיתון 77, עריכה ג'רמי פוגל, עמ' 50-47), שקדם לו הספר "זמן עזיבת הרחם" (2021, אותה הוצאה ואותו עורך).
השיר עוסק גם הוא בכישלון אנושי כמו זה שתיארתי למעלה, אם כי בנסיבות שונות כמובן. הוא נסוב על הילד הסורי חמזה עלי אל-חטיב בן ה-13, אשר נעצר בידי כוחות הביטחון הסוריים עקב השתתפותו בהפגנה נגד המשטר בסוף אפריל 2011 בעיר דרעא. חודש לאחר מעצרו נמסרה גופתו החבולה, לאחר שהושחתה, לידי בני משפחתו, והם פרסמו את תמונותיו וכן סרטון, שהאיץ את ההתקוממות נגד השלטון של בשאר אסד, בואך מלחמת האזרחים העקובה מדם בסוריה.
המשורר עושה כאן שימוש בסוגת המוואל המסורתית במוזיקה הערבית, שפירושה זִימרה בעת הקדמה לשיר, כדי לקונן על מר גורלו של חמזה עלי אל-חטיב, אבל גם של כל הילדים הנופלים קורבן למשטרים דיקטטוריים. אולי יש כאן גם הנחיית קריאה, לקרוא את השיר באיטיות, להשתהות סביב המילים כדי להפנימן ולחוש את שארע מן העומק.
שרעבי מקונן גם על העיר דרעא, שהייתה ציר מרכזי בהתקוממות נגד משטר אסד באביב 2011, וב-2024 נכבשה בידי המורדים בדרך להפלת משטרו ובריחתו מהמדינה (הצירוף 'ארץ האריות' בתחילת השיר רומז לשמם של המושלים במדינה, חאפז ובשאר, האב ובנו, כאשר המילה אסד בערבית פירושה אריה) .
כאמור, חרף הקינה, עולה מתוך השיר גם תקווה, או בלשון המשורר בחלק השלישי של השיר: "זיכרונך ילד – / עתיד".