המשורר רוברט ברידג'ס נולד באוקטובר 1844 ונפטר באפריל 1930. הוא היה משורר, ורופא במקצועו. זכה להיות משורר החצר הבריטית מ-1913 ועד ל-1930.
שיריו מביעים אמונה נוצרית עמוקה. כמו כן זכו לתהילה במסגרות שונות. למרות שהתרחק מהשירה המודרנית.
השיר "ינואר" יצא לאור בשנת 1913 בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד, בהיותו כבן 70, וזכה להדים רבים. באותה שנה, בהשראת עזרא פאונד, אבי האימג'יזם, ציין במאמר כי כל שיטה ומתודולוגיה היא כשרה ובעלת ערך. בהמשך לכך, אף שהוא עצמו כתב בדרך כלל לא באופן כזה, דגל בצורת כתיבה פתוחה הנוטה לעקוב אחר המקצב של דיבור טבעי.
ברידג'ס מעולם לא נעשה פופולרי בציבור, על אף השפעתו הגדולה על משוררים אחרים, כך שניתן לכנותו "משורר של משוררים".
"ינואר" נחשב לשיר הלל לטבע בעונת החורף.
"ינואר" בתרגום טובה נווה
קַר הוּא יוֹם הַחֹרֶף, מְעֻרְפָּל וְאָפֵל:
שָׁמַיִם לְלֹא שֶׁמֶשׁ נִּפְרָמִים בְּאוֹר דָּהוּי
וּטְלָאִים שֶׁל שֶׁלֶג דַּק מְצַיְּנִים אֶת
הַנּוֹף בְּעִווּת קוֹדֵר.
הָעֵצִים נוֹשְׂאִים אֶת עֲנָפֵיהֶם הָאֲבֵלִים
עֵץ הָאַלּוֹן בִּזְרָדִים סִבּוּכִים כֻּלּוֹ אֱמוּנָה
בְּקָהָל נִיצָּנִים עָנָף הַדוּבְדְּבָן עַל אַדְמָתוֹ
וְעֵץ הָעַרְמוֹנִים מֵרִים אֶת פֵּרוֹתָיו הַדְּבִיקִים
הַצִּיפּוֹרִים אֵינָן שָׁרוֹת, וְהַזָּרְזִיר מְשַׁלֵּם אֶת חוֹבוֹ
וּמְפַטְפֵּט בְּלַעַג; כְּבָשִׂים בְּנֵי יוֹמָם
בְּתוֹךְ בָּתֵּי הַקַּשׁ מִצְטוֹפְפִים מֵאֲחוֹרַי הַגִּבְעָה
וְעוֹנִים בִּפְעִיָיה עֲגוּמָה.
קוֹלוֹתֵיהֶם נְמֵסִים בַּחֲלוֹמוֹת אָבִיב
שֶׁל עֵשֶׂב יְרַקְרַק וַעֲלֵי עֵצִים בְּשָׁמַיִם מוּאַרִים
יְעָרוֹת מְפֹאָרִים, קִיכְלִים שָׁרִים,
שָׂדוֹת שְׂמֵחִים, דְּבוֹרִים מְזַמְזְמוֹת וְנִיחוֹחַ עוֹלֶה.
וֶאֱלֹוהִים הַיּוֹצֵר גּוֹרֵם לְלִיבִּי לִהְיוֹת נוֹעָז
לְשַׁבֵּחַ עֲבוֹדוֹת חֹרֶף בִּלְתִּי מוּבָנוֹת.
הוּא אֲשֶׁר שׁוֹמֵר עַל כָּל הָעוֹלָמוֹת
הַטּוֹב וְהָרַע כְּאֶחָד, וְהַכֹּל טוֹב בְּאוֹתָהּ מִדָּה.
השיר January במקור האנגלי.
January by Robert Bridges
Cold is the winter day, misty and dark:
The sunless sky with faded gleams is rent
And patches of thin snow outlying, mark
The landscape with a drear disfigurement.
The trees their mournful branches lift aloft:
The oak with knotty twigs is full of trust
With bud-thronged bough the cherry in the croft;
The chestnut holds her gluey knops upthrust.
No birds sing, but the starling chaps his bill
And chatters mockingly; the newborn lambs
Within their strawbuilt fold beneath the hill
Answer with plaintive cry their bleating dams.
Their voices melt in welcome dreams of spring,
Green grass and leafy trees and sunny skies:
My fancy decks the woods, the thrushes sing,
Meadows are gay, bees hum and scents arise.
And God the Maker doth my heart grow bold
To praise wintry works not understood,
Who all the worlds and ages doth behold,
Evil and good as one, and all as good.
שיר נפלא, אווירת החורף והציפיה לאביב ובעיקר ראיית הטוב. יישר כוח טובה
תודה חני יקרה על ההבנה וההתייחסות, שימחת אותי מאוד.