חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על ההצגה "בניאדם" בקאמרי
התיאטרון הקאמרי מעלה את "בניאדם", מחזה מאת סטיבן קאראם, שזכה בפרס טוני היוקרתי בשנת 2016, ובשנת 2021 יצא בגרסה הקולנועית, בבימויו של המחזאי.
ההצגה "בניאדם", "The Humans" במקור האנגלי, בתרגומו של אלי ביז'אווי, מבוימת ע"י אמיר י. וולף. רקע העלילה הוא ארוחת חג, המפגישה בין בני משפחה מרוחקים, ומערבת מראות, קולות, וטעמים. זאת היא תרבית גידול דשנה להתרחשויות דרמתיות.
בריג'יד הצעירה מתגוררת עם בן זוגה ריצ'ארד, המבוגר ממנה, בדירה שכורה בצ'יינה טאון – שכונת עוני ניו יורקית, הסמוכה לזירת אסון התאומים. היא מארחת לראשונה את הוריה, את אחותה, ואת סבתה הדמנטית מצד אביה – 6 אנשים, 3 דורות, ובעצם 3 וחצי, כי ההורים שואלים בבדיחות הדעת האם בריג'יד הצעירה ובן זוגה המבוגר הם אותו דור.
למיקום הדירה חשיבות גדולה בהצגה. העוני מאיים: מצבם הכלכלי של כל בני המשפחה מתדרדר עקב פיטורין. אב המשפחה נכח באזור בעת נפילת התאומים, והטראומה ממשיכה לרדוף אותו, בעיקר בשנתו הנודדת ובחלומותיו. המחזה הוא עדות לכך, שאסון התאומים מטופל ביצירות ספרות אמריקאיות.
המשפחה מתכנסת לרגל חג ההודיה (thanksgiving), אשר לו מקורות נוצריים, אך איבד במרוצת השנים את סממניו הדתיים. המחזאי סטיבן קאראם, יליד ארה"ב, הוא בן למשפחה מרונית לבנונית. המחזה מדגים את ההתרחקות מהנצרות מדור לדור, כשהבנות הצעירות הן חילוניות. ההצגה היא רצף פעולה, ללא חלוקה לסצינות. ההתרחשות ממלאת את שתי הקומות של הדירה, וגם את המדרגות בין הקומות, שמצולמות בכרזת ההצגה. הדמויות מדברות בבת אחת, מספר דיאלוגים נשמעים בו זמנית, וגם המחזה כתוב לרוחב העמוד, במקביל, ולא בשורות סדרתיות, כפי שמספר אלי ביז'אווי, המתרגם, בחוברת המקיפה, הממצה של ההצגה. השחקנים רמי ברוך, שרה פון שוורצה, אביגל הררי, רוני נתנאל, טל וייס, אסתי קוסוביצקי, מצטיינים בתפקידיהם. אהבתו הגדולה של האב לבנותיו, בגילומו של רמי ברוך, נוגעת ללב.
שכיח, אנושי ודרמתי: משפחה מורחבת מתכנסת ממקומות מגורים שונים, בני המשפחה מחליפים מידע כדי להתעדכן בשינויים של הזמן האחרון, ותוך כדי כך צפים ומתגלים סודות טריים וישנים.
בני המשפחה נכנסים נינוחים לאירוע משמח, ויוצאים ממנו מאוכזבים, עצובים, חסרי הביטחון המשפחתי שתיחזקו שנים. הדמויות מגלות סודות זו לזו, וגם לקהל, וישנו גם סוד, שנחשף לקהל בלבד בהרהור עצמי (soliloquy) של אב המשפחה, שנשאר, שיכור ועייף, לבדו על הבמה בסוף ההצגה.
