אוהד שרון סוקר סרט מתח ואימה חדש שבו האיום הגדול מכל הוא אתאיסט.
המערכת
"פחד אלוהים" הוא סרט אימה חדש בהשתתפות השחקן האהוב יו גרנט, המוכר לרוב מסוגת סרטי דרמה וקומדיה. הבמאים הם סקוט בק ובראיין וודס.
הסרט מנסה להיות יחודי, להציג רעיון ועלילה שונים בסוגת האימה, ומדגיש את חשיבות הדת והשפעותיה על ההחלטות שלנו. הסרט בוחן את שאלת הבחירה החופשית שלנו, ובודק האם אנחנו באמת מחליטים לבד, או שכל בחירה מושפעת ונבחרה מראש על פי הדת והאמונה. עם זאת העלילה גם בודקת עד כמה האמונה של הדמויות חזקה ובלתי ניתנת לערעור.
העלילה מתחילה עם שתי הדמויות הראשיות – המיסיונרית בארנס בגילומה של סופי תאצ'ר, והמיסיונרית פקסטון בגילומה של קלואי איסט. הסיפור מתחיל בכך שהן עוברות על רשימה של אנשים שביקשו לשמוע עוד לגבי הכנסייה המורמונית, שהן חברות בה. הן נשלחות בתור מיסיונריות שמלמדות על הכנסייה לשכנע אנשים חדשים להצטרף. השתיים מגיעות לביתו של מר ריד (יו גרנט), שמכניס אותן לביתו כדי לשמוע אותן, ואומר להם שאשתו מכינה פאי, כך שתהיה עוד אשה בחדר, אחרת הן לא יכולות להיכנס. לאחר שהן נכנסות הוא מתחיל לדבר איתן על דת ואמונה. פקסטון ובארנס מרגישות לא בנוח, ורוצות ללכת, אבל מגלות שהדלת נעולה, ושהן לא יכולות לצאת. בנוסף הן נאלצות להשתתף במשחק של מר ריד על מהי דת האמיתית והנכונה, כדי לנסות לברוח.
הסרט מציג אלמנט חשוב בסרטי אימה – האמונה של האדם, וכוח רצון חזק שעומד בקשיים שהוא חווה. אך הסרט יחודי בכך שהוא הופך את האלמנט הזה לחלק המרכזי של הסיפור, ולא כחלק נלווה לעלילה. הסרט מציג את הרעיון שבני אדם אינם מונעים ומבצעים את ההחלטות שלהם לבד, אלא מוטים מהאמונה, ובכך מעלה שאלה פילוסופית וחשובה למהלך הסיפור והיא "מהי הדת האמיתית".
הנושא שהסרט הכי מצליח בו הוא המשחק של הדמויות הראשיות, בראשן מר ריד, שמוצג בתור פסיכופט שכולא את הבנות, וגורם להן להשתתף במשחק המעוות שלו. מעשים אלו בוצעו בשביל להוכיח שמה שהוא חושב הוא הנכון, וזה שאפילו אם הוא נותן להן מרחב אפשרויות הן תבחרנה בדיוק את מה שהוא חשב. כך הוא יציג להן שלא משנה מה הן חושבות ועושות, זה הכל היה לפי החלטה שלו ולא שלהן.
גורם נוסף ומשמעותי בדמות הוא טון הדיבור הרגוע שלו, המרגיש כמו של אדם שלא רואה שום בעיה במה שהוא עושה, ואפילו שזה הדבר הנכון לעשות. כשקיימת דמות היכולה לרצוח ולהתנהג בצורה נורמאלית זה סימן של סוציופטיות ,המזכירה התנהלות של רוצחים סדרתיים אמיתיים כמו ג'פרי דאהמר או טד באנדי.
מול מר ריד קיימות הדמויות הראשיות של הגיבורות. האחות בארנס מייצגת את הצד היותר תמים וטוב, שגם ברגעים הקשים חושבת ודואגת לאחרים. בניגוד אליה, האחות פקסטון מייצגת את הצד היותר מודרני וחשדני. היא לא מוכנה לקבל את מה שנאמר, ומשתמשת בידע ובהבנה שלה נגד הטענות של מר ריד. כל אחת מהן מציגה דמות מסורתית בסרטי האימה, ובפרט האחות בארנס, הדמות הראשית, שהיא בחורה טהורה, טובה, שתצליח להתגבר על הנבל. גם פקסטון מציגה דמות נשית חכמה, שמוכנה להילחם גם אם זה אומר שיש סיכוי שהיא תיכשל ויכולה לאבד את חייה.
למרבה הצער, ככל שהסרט מתקדם הוא מאבד כיוון, והיחודיות שלו מתחילה להיות פחות משמעותית, עם העלייה של אלמנטים אחרים, סטנדרטיים בסרטי אימה. בתחילת הסרט מר ריד מנסה לערער את האמונה של הגיבורות, וככל שהרעיון הזה מתקדם המתח של הצופה עולה – האם הוא יצליח ומה הולך לקרות. ואז הסרט מפחית את חשיבותה של ההצגה של מר ריד, ומתחיל להרגיש יותר כסרט אימה רגיל, שבו הדמויות הנשיות מנסות לברוח ולשרוד את הרוצח, נכנסות למרתף, סובלות, וכולי. בכך האפקט של היחודיות משתנה לרגעים שחוזרים על עצמם בכל סרט אימה עד שאפשר ממש לכנות אותם קלישאה של סוגת האימה.
הסרט "פחד אלוהים" מומלץ לחובבי אימה שרוצים לראות משהו מהנה וקצת יחודי, אך לא שובר מוסכמות. סרט שיש בו דמויות ומשחק מהנים ורגעים מעניינים מאוד. למרות זאת הסרט לא מושלם וחולק בעיות נפוצות בז'אנר, שהדמויות לקראת הסוף מוצגות כמו תיוג סטראוטיפי של הדמויות: הגיבורה; החברה הטובה; הנבל. הסיפור מתחיל עם עומק ושוני, ונעשה סרט אימה רגיל, שגם הדמויות בו נהיו יותר חד ממדיות. בניגוד לבעיות אלה השאלה "מהי הדת האמיתית" היא יחודית, ההצגה שלה בסרט מיוחדת, וגם התשובה לה היא רעיון שאפשר להתווכח עליו.
באופן כללי מומלץ למי שאוהב מותחן שמציג יותר את הצד של החשיבה ודמויות מעניינות, ופחות של אימה, רצח, וזוועה. ובנוסף מזכיר לנו שגם כיום בחוגים שונים האיום הגדול והמפחיד ביותר הוא האתאיסט שאינו מאמין בקיומו של האל.
צפו במקדימון הסרט:
