"וכך ראיתי אותה" – שיר על חטופים

שמחה סיאני בשיר שנעשה אולי רלוונטי יותר עם תום הלחימה (אנחנו מקווים) בלבנון, ואולי, בציפיה, גם בעזה, עם שוב החטופים.

המערכת

כתבתי שיר זה: "וכך ראיתי אותה" ולא בעיניי רוחי בלבד, אלא בעיניים פקוחות לרווחה, בזכרי את המשפט שאנו חוזרים עליו מדי שנה בחג הפסח: "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם".

בפעם זו, אני חשה שאנו נלחמים את מלחמת העצמאות השנייה שלנו, וזאת למען שמירת ארצנו, שניתנה לנו בזכות ולא בחסד. אמנם אנו חבולים, אך אמיצים כמו אחינו המכבים ונלחמים, מעטים מול רבים, באויבים הצרים עלינו מכל עבר, כי לא רק מצפון נפתחה הרעה, אלא מכל כנפות הארץ!

אני, ממקום שבתי, בוכה על כל חייל שנופל, ושחה ביני לביני, שאולי אם אכתוב שיר ואזעק באמצעות קולמוסי, יקרה משהו, כמו שקרה לנער הבער שביום הכיפורים קרע את השמים בקול חלילו. זעקה בודדה זו, תגרום אולי לסערת רוחות בשמים, שתזעזע את כיסא הכבוד, ובורא עולם יושיט ידו לבניו. תחילה יביא שלום ביניהם, ואחר כך ישחרר את אחינו האומללים, השבויים בידי צוררי ישראל, וישיב את חיילינו לשלום (כולל את שלושת נכדיי, המשרתים לסירוגין במילואים), וננצח את אויבינו, כפי שאנו מנצחים את צרינו מדי דור ודור.  

אמן כן יהי רצון!

וכך ראיתי אותה מאת שמחה סיאני

וְכָךְ רָאִיתִי אוֹתָהּ

צִיּוֹן, קְטַנָּה וְנֶחְשֶׁבֶת

עם הַבְטָחָה בַּת אַלְפֵי שָׁנִים

שֶׁעֲדַיִן שׁוֹאֶלֶת

לִשְׁלוֹם בָּנֶיהָ הַחֲטוּפִים.

היא קְרוּעָה בְתוֹךְַ עצְמָהּ

מְגַלָּה גּוּפָהּ הֶחָבוּל

ונלחמת לְמַעַן רֶגֶב אֲדָמָה.

אַיֵּה אחינו וּמָתַי רָאוּ

אוֹר יוֹם?

נִדְמוּ לַחֲפַרְפָּרוֹת

נְשִׁימָתָם כְּבֵדָה

וְעֵינֵיהֶם טָחוּ מֵרְאוֹת

אוֹר שֶׁמֶשׁ.

אַיֵּה  פַּעֲמֵי הַגְּאֻלָּה?

וְצַהֲלוּלֵי נָשִׁים, הֲנִשְׁמְעוּ?

לֹא עוֹד יִפְּלוּ לוֹחֲמִים

עַל חַרְבָּם.

לֹא עוֹד יַרְכִּינוּ רֹאשָׁם

בִּפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם,

כִּי נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר,

ונִחַם אֱלֹוהִים מִגְּזֵרַת בָּנָיו.

הַנִּיצָּחוֹן יַגִּיעַ בְּקוֹל תְּרוּעָה

וְנוֹדֶה לַיּוֹשֵׁב בַּמְּרוֹמִים

בְּקוֹל שִׁירה וְהוֹדָיָה!