חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה

על הסרט "התחת הזקן שלי"

כרזת הסרט ״התחת הזקן שלי״
כרזת הסרט ״התחת הזקן שלי״

זהו סרטה של מייגן פארק, המתרחש בקנדה.

הדבר הבולט לצופה הישראלי, למוד הסיכסוכים, הוא הסביבה השלווה, הנינוחה, של גיבורי הסרט, נטולת בעיות פוליטיות, וחסרת מתח בין-גזעי.

העלילה ממוקמת בחווה חקלאית, ומתרכזת במשפחת בעלי החווה ועובדיה השכירים, כשבמרכזה אליוט, בכיכובה של מייסי סטלה, בת המשפחה, החוגגת את יום הולדתה ה-18.

אליוט - הדמות הראשית מתוך הסרט ״התחת הזקן שלי״
אליוט – הדמות הראשית מתוך הסרט ״התחת הזקן שלי״

אליוט מתכננת עזיבת החווה בדרכה ללימודים אקדמיים בטורונטו. הסרט ניחן בפן פנטסטי של הגעה מן העתיד, במרחק של 21 שנה מההווה של הסרט: במהלך טריפ פטריות הזיה, אליוט פוגשת את עצמה בת ה-39, שהגיעה מן העתיד. הטיפול של מייגן פארק בנושא הזה ראוי לציון. היא מתמקדת בעיקר – בפן האנושי, הפסיכולוגי, בניסיון של אליוט המבוגרת, המזוהה בטלפון הנייד בשם "התחת הזקן שלי", להשיא עצות לאליוט הצעירה, להזהיר אותה מפני צעד משמעותי. התסריטאית אינה מתעסקת בעניינים עתידניים, כמו הניסיון לנחש את ההתקדמות הטכנולוגית הצפויה במהלך 21 השנים.

הסרט עוקב בצורה מכבדת, שאינה מציצנית, אחרי התגבשות הזהות המינית של אליוט, אשר מקיימת יחסים לסביים עם חברותיה בתחילת העלילה, ומתאהבת בבחור צעיר במהלכה.

אליוט אינה מיישמת את הצעותיה של בת דמותה מן העתיד, ויש בכך אמירה ריאליסטית חד משמעית: אין להשפיע על העתיד, ויש להמשיך לחיות בלא מורא מהבאות. האוזן הישראלית, אשר שמעה הרבה אזעקות לאחרונה, מבחינה בקריאה להיכנס למקלטים, הנשמעת מן הצד העתידי של שיחת טלפון בין שתי ההתגלמויות של אליוט. זה רמז דק לשבריריות הרווחה הקנדית, אך בינתיים "והדרך עודנה נפקחת לאורך", כדבריו של נתן אלתרמן בעשור הרביעי של המאה ה- 20, לפני מלחמת העולם השנייה.

הפן הפנטסטי מזמן מצבים קומיים, המעוצבים בחן. הסרט נעים לצפייה. הנופים מרהיבים, האנשים צעירים ויפים, האהבה פורחת, והנימה מפוכחת.


 קראו גם

את המלצתה של קרן זהר על "התחת הזקן שלי" במסגרת הסקירה שלה על פסטיבל הקולנוע ירושלים.

חבר יקום תרבות יואב ויכסלפיש ממליץ

על התערוכה "בלתי שביר"

לוח בן בנימין ארז קלדרון. צילום יואב ויכסלפיש
לוח לפצוע בן בנימין ולחטוף שחזר ארז קלדרון. צילום יואב ויכסלפיש

מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר אשתקד הובילה להשבתה מיידית של תחרויות הספורט בישראל, אבל כעבור חודש נעשה ניסיון לחזור לפעילות בהתאם להנחיות פיקוד העורף, והאפשרויות של הספורטאים, שרבים מהם גויסו לצה"ל. הליגות המקצועניות חזרו לפעילות, והספורטאים הישראלים הוכיחו כוח עמידה מרשים וזכו בשבע מדליות אולימפיות, הישג שיא ומעט מעל לתחזית האופטימית. הספוטרטאים הפאראלימפיים זכו במשחקי פריז בעשר מדליות, ההישג הטוב היותר (כמותית) מאז אתונה 2004.  

המלחמה גרמה לשלילת הביתיות מקבוצות ונבחרות ישראליות, אשר נאלצות לארח משחקים בעיקר בהונגריה וסרביה, וכך נמנעה מהאוהדים האפשרות לעודד אותן במגרש הביתי. כמו כן, הקבוצות מצפון לחיפה כמעט שאינן משחקות בעונה הנוכחית, בשל המתקפות מלבנון, שהחלו לאחר הפעולה הקרקעית בסוף ספטמבר.

תשפ"ד הייתה שנה קשה במיוחד לספורטאים ולאוהדים הישראלים, אבל דווקא בה נרשמו מספר הישגים חסרי תקדים. בכך עוסקת התערוכה החדשה "בלתי שביר" במוזיאון הספורט היהודי בכפר המכביה. עדי רובינשטיין, עיתונאי ("ישראל היום"), קולגה, ואוהד הפועל ת"א מוכר, לקח על עצמו את האחריות להציג את רגעי השיא הספורטיביים בשנה שחלפה, ואנשי מכבי הסכימו לשתף פעולה לאור הנסיבות הטרגיות.

ליאור ויצמן. גביע הוקרה  2006-7 בתערוכה ״בלתי שביר״. צילום יואב ויכסלפיש
ליאור אסולין ז״ל. גביע הוקרה 2006-7 בתערוכה ״בלתי שביר״. צילום יואב ויכסלפיש

הנסיבות הטרגיות קשורות לרוכב האופניים ליאור וייצמן ז"ל שנרצח ממש על גבול הרצועה באותה שבת. בהמשך אנו נפגשים בתערוכה בעוד אוהדים וספורטאים שנחטפו ו/או נרצחו, אולי המפורסם שבהם הוא כדורגלן העבר המנוח ליאור אסולין ז"ל שנרצח ב"נובה", אבל גם בספורטאים שהצטיינו השנה, כמו המתעמל ארטיום דולגופיאט, הכדורסלן דני אבדיה, והשחיינית אנסטסיה גורבנקו, אשר סיפקו מעט נחמה לקהל האוהדים המקומי.

מוזיאון הספורט היהודי – כפר המכביה, עד 15/3/2025.

הפוסט הקודםהגעגועים למה שאולי לא יהיה: העץ מתגעגע לפרי
הפוסט הבאהדיסטופיה של הדמוקרטיה האמריקאית
בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב, ומוסמכת הטכניון במתמטיקה. עובדת בתעשית המחשבים. למדה בסדנאות לשירה בהנחייתם של דליה רביקוביץ, רבקה מרים, ויעקב בסר. פרסמה ארבעה ספרי שירה: "השקת ספינת צפייה" (2008), "התנסויות" (2012), "בעזרת חברים" (2016), "כח משיכה" (2020). מתרגמת שירים מרוסית ומאנגלית, מפרסמת רשימות ביקורת על ספרי שירה, על סרטים, ועל הצגות תיאטרון. יוזמת ומנחה אירועי שירה.
יליד 1974. בעל תואר שני בפילוסופיה. עיתונאי ספורט ועורך. חובב קולנוע ישראלי.
תחומי הענין הספרותיים שלי מאז ילדותי היו מדע בדיוני ופנטזיה, בתחילת המאה ה-21 גיליתי מחדש את הקומיקס, ובפרט את המנגה והאנימה. קיבלתי תואר ד"ר בפיסיקה מאוניברסיטת תל-אביב, בתחום האסטרופיסיקה. אך מאז שנת 2000 אני עוסק בתחום הסביבה, במסגרת בית הספר לסביבה ולמדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל-אביב. כמו כן, עבדתי במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי שליד אוניברסיטת תל-אביב המתמחה בעתידנות.

4 תגובות

  1. לפני כשבועיים צפיתי בסרט "התחת הזקן שלי" בקולנוע לב בדיזנגוף סנטר ולהלן סיכום התרשמותי: ביזבוז זמן וביזבוז כסף (קרי: מחיר הכרטיס).

  2. תודה, בלי ציניות, אני (ואני מניח שגם אחרים) רוצים לשמוע גם ביקורות גרועות על סרט, כדי לא לבזבז את הזמן. אבל האם יש לך הצעה חליפית, לסרט שדווקא כדאי לראות?

    • מה פירוש "הצעה חליפית"? אני יכול להמליץ או לא להמליץ על סרטים שצפיתי בהם. באחרונה צפיתי רק בסרט "התחת הזקן שלי" (שם מגעיל!) וחלקתי עם קוראי אתר זה את סיכום התרשמותי.

  3. לזה בדיוק היתה כוונתי. לפרסם המלצה על סרט שאתה כן ממליץ ללכת אליו. או בתגובות או אם תרצה לשלוח ממש המלצה אלינו ונפרסם. שבת שלום

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

חמש עשרה − 14 =