יורי מור חושף מהיכן הגיעה האגדה האורבנית שכביכול חלק ניכר מהסלנג של פושעי האימפריה הרוסית הושפע מהעברית והאידיש.
מי שמרבים להזמינו לאולפני רדיו וטלוויזיה מכיר את הקטע שלמראיינים יש שאלה אחת האהובה עליהם במיוחד. גם אני בסירה – כמעט לכל המנחים והעיתונאים שמבקשים לראיין אותי בנושאי שפות יש שאלה משותפת. תמיד בשלב מסוים מי שיושב מולי באולפן, או נמצא בצידו השני של הקו, פונה אליי בשאלה-בקשה: "ספר לנו על התרומה הכבירה של העברית לסלנג העברייני הרוסי. האם נכון ש-80 אחוז (90, 99 – זה שונה מאולפן לאולפן) מהמילים האלה באו לעולם התחתון של רוסיה מעברית?".
שואלים – ובחיכוך ידיים מצפים לסיפור פיקנטי וצבעוני. אך התשובה שלי מאכזבת אותם, אני שופך מים קרים על ההתלהבות שלהם, שולל לחלוטין את התזה, "זאת אגדה אורבנית, אין שם לא 80, לא 50 ולא 20 אחוז מילים עבריות, אפשר לספור מילים כאלה בז'רגון של העולם התחתון הרוסי על אצבעות של כף יד אחת".
"אבל למה אגדה?", מתעקש המראיין, "הרי כל המילים האלה – הם מהעברית!", ומביא צרור דוגמאות שמצא במאמרים רבם שפירסמו באתרים שונים וברשתות חברתיות אוהדי המדע המדויק שנקרא "אטימולוגיה עממית". כותבי המאמרים האלה טוענים ש"השפה היהודית" (במונח זה הם מייחדים עברית ויידיש) היא המקור לאחוז ניכר של המונחים בז'רגון העברייני הרוסי. לדידם יש הסבר לתופעה, והוא כי כביכול ברוסיה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 היהודים היו רוב מוחלט של אוכלוסיית בתי הכלא ברוסיה (נתון נטול כל בסיס והגיון), שם הם דיברו ביניהם בשפה "היהודית" כדי שהסוהרים לא יבינו אותם – וזה חַדר לשפתו של כל העולם התחתון באימפריה הענקית ההיא.
כדי לחזק את הטענה הם מביעים דוגמאות מהסלנג העברייני. בין המילים המפורסמות ביותר, המילה "חַלְיאַבַה" khal’ava – халя́ва. בסלנג הרוסי זה משהו שמקבלים בחינם, בלי כסף, "על חשבון הברון" – כפי שאומרים חבר'ה בארץ הקודש. ברור, טוענים הם, שזה בא מהמילה "חלב", ויש סיפור נחמד על רופא יהודי שלפני מאה שנים בעיר ריגה (או בעיר אודסה, או בסנט-פטרבורג, תלוי ב"מחקר") היה מחלק בחינם חלב לילדים חולים.
אך לשונאים מקצועיים מצביעים על מקור אחר למונח: "חַלְיאַבַה" זה החלק העליון של המגפיים, וגנבים בשוק או בחנות היו עוברים בין השורות וכשהמוכר לא הסתכל – "מפילים" דברים במגפיים, ויוצאים בלי לשלם, דהיינו מקבלים זאת בחינם.
דוגמה בולטת נוספת – המילה "מוּסוֹר" musor – му́сор. ברוסית תקנית המשמעות היא "זבל", בסלנג – כינוי גנאי לשוטר. ההסבר הפשוט, שמי שנפגע משומרי החוק (בצדק או לא בצדק) רואה בהם זבל, לא מספק את חובבי האטימולוגיה. הם בטוחים ש"מוּסוֹר" הוא הגיה שגויה של המילה העברית "מוֹסֵר", מי שמשתף פעולה עם רשויות החוק. שוב לא הגיוני – שוטר הוא בעצמו נציג השלטון, הוא לא בוגד כשהוא שׂם אזיקים על עבריינים.
עוד כמה דוגמאות, מדעיות באותה המידה. "שְמוֹנַת" shmonat – шмона́ть. בסלנג הרוסי – "לערוך חיפוש על גופו של חשוד". על פי מצדדי התיאוריה זה בא מהמילה העברית "שמונה" (8). איך? "בבתי סוהר ברוסיה", מטיפים הם, "כל יום בשעה שמונה בערב יש מסדר וסוהרים עורכים חיפוש של דברים אסורים בתאים". ללשונאים הסבר אחר – המילה הגיעה לרוסית מהשפה הטורקית, בה יש מילה עם צליל דומה ומשמעות קרובה.
מילה פופולרית נוספת אצל "אטימולוגים" על דעת עצמם היא "פַרַשַה" parasha – пара́ша. המשמעות בסלנג עברייני: דלי בתוך תא הכלא שמשמש לאסירים לעשות את צרכיהם. יש פיתוי ענק לקשור אותה למילה העברית "פרשה" (פרשת השבוע), והם מספקים הסבר – את הדלי האסירים חייבים להוציא פעם בשבוע, כמו פרשה שבועית בבית כנסת. הם בעצמם מבינים כמה עלוב הנימוק, ולא מזמן הציעו שורש אחר למילת הסלנג הזאת, גם הוא מהעברית: פרש (שרוכב על סוס). מה לדלי עם צואה ולפרשים? כי מי שיושב עליו כדי "לעשות קקי" הוא כאילו רוכב כמו פרש. גרסת המדענים – המילה "פַרַשַה" התדרדרה לעולם התחתון משמה של קדושה בדת הנוצרית בשם פְרַסְקוֹבְיַה (שם חיבה – Пара́ша). הנוצרים האדוקים מציינים יום ההולדת שלה בניקיון יסודי בבית ומוציאים את כל הלכלוך, כמו שעושים יהודים לקראת פסח.
או המילה "מַלינַה" malina – мали́на. דירה סודית בה עבריינים מסתתרים מרשויות החוק. נכון יש בה עיצורים משותפים עם המילה העברית "מלון"? אז איזה עוד הוכחה אתם צריכים?
אמנם יש ויכוח מדעי בין תומכי גרסאות שונות: יש מאמינים ש"המַלינַה" העבריינית באה ממילה עברית אחרת – "מֵלוּנה", בודקה לכלבים. כל צד לא מוכן לוותר, ויש קרבות עזים ברשתות החברתיות בנושא.
הסלנג של העולם התחתון ברוסית נקרא "פֵנְיַה" fen’a – фе́ня. "לדבר בסלנג" ברוסית הוא "בוֹטַט פוֹ פֵנֵה", botat po fene – бо́тать по фе́не. הנה, אתה רואה – אפילו שמו של הסלנג נלקח מהעברית! הרי ברור, שהמילה "בוֹטַט" התגלגלה מהמילה העברית "לבטא", ו"פֵנְיַה" הזאת נגזרה מהמילה "אופן"! וביחד – "לדבר באופן אחר!" – מכריזים חסידי התזה את ניצחונם הסופי על המכחישים.
קצרה היריעה כדי להביא את כל המילים האלו.
כאמור, האטימולוגים העממיים כתבו מאות מאמרים ו"מחקרים" בשפה מדעית, שמציפים את המרשתת. בדרך כלל הם מתחילים במשפט "ידוע לכולם שהשפה היהודית יצרה את הסלנג העברייני…". קולם של הספקנים פשוט נאלם על רקע המבול הזה. חוקרים רציניים מגיעים לשורשים האמיתיים של הסלנג הרוסי, והם בשפות אחרות, שהשפיעו בצורה משמעותית על הרוסית. למשל, המילה "שַלַבַה", shalava – шала́ва, פרוצה, שלטענת הלשונאים המזדמנים באה מהמילה העברית "לשלב" (בעל שילב אישה אחרת לאישתו בה הוא נשוי, או לחלופין אישה משלבת כמה גברים במיטתה). בפועל – יש לנו עסק עם המילה הטורקית "גַ'לַבּ", ghalab – джала́б, פרוצה, זונה, אישה מופקרת. יתכן שלשפות הטורקיות היא הגיעה מהערבית שבה קיימת המילה "ג'ילבה".
האופנה לחפש שורשים עבריים במילים של העולם התחתון הרוסי צצה אחרי העלייה הגדולה בשנות ה-1990. העולים, דוברי רוסית, שמעו צלילים מוכרים במילים עבריות, ומיהרו לקפוץ למסקנות. אחד "האשמים" העיקריים בהפצת התיאוריה הוא החבר הקרוב שלי מַרְיאַן בֵלֵנְקי, שהלך לעולמו לפני שלוש שנים בטרם עת – סופר מבריק, סטיריקן, ומתורגמן. הוא עלה ארצה מקִייב, בירת אוקראינה, בשנת 1990, והתגורר בירושלים, שגם בה משך בשבט הסופר.
את מריאן בלנקי איפיין חוש הומור נפלא. הוא כתב מערכונים לבדרנים רוסים מפורסמים, תרגם לרוסית ולאוקראינית את המחזות של אפרים קישון וחנוך לווין, והם בזכות זאת הועלו על במות רבות ברוסיה ובאוקראינה. מריאן ידידי היה גם מתחן מתוחכם. המתיחה המוצלחת ביותר שלו היתה שיר שהוא חיבר ופירסם בשמו של המשורר הרוסי הדגול ולדימיר מאיאקובסקי. כותרת השיר "יהודים – סעו לפלסטינה!". השיר מלא בשבחים ליהודים, והמסר שלו – יהודי רוסיה חייבים לחזור לארץ ישראל ולהקים שם מדינה יהודית.
על פניו – מה למשורר הרוסי, שמעולם לא התייחס לסוגיית היהודים, ולרעיון הציוני? למרות זאת השיר מצא המון אוהדים. אלפי אנשים תמימים מפרסמים את השיר במאמרים שלהם, ברשתות החברתיות, אף בספרים שכותבים (ספר אחד כזה עם "שירו הציוני של מאיאקובסקי" קיבלתי באחרונה במתנה מסופר ישראלי שכותב ברוסית). ואף אחד מהמפיצים לא שם לב, שמריאן בלנקי הערמומי בסוף "השיר של מאיאקובסקי" ציין שהוא חובר "ב-30 בפברואר 1913". וכולם מעתיקים את השיר עם התאריך הכתיבה הזה. 30 בפברואר, חבר'ה!
מתיחה מוצלחת אחרת של מריאן קשורה לנושא שלנו. הוא אסף את כל השטויות "האטימולוגיות", והקדים בטיזר שהמציא בעצמו – ציטוט כביכול מחוזר של משרד המשטרה של רוסיה משנת 1882: "בין הגנבים נהוג להרבות להשתמש במילים יהודיות" – ופירסם את "המחקר המדעי" באתר רציני לענייני תרבות היוצא לאור בשפה הרוסית בגרמניה. כל מאמר שני שמוקדש לנושא מצטט את ה"ציטוט" הזה.
למען הצדק יש להודות שקיימות בסלנג העברייני הרוסי מספר מילים שמקורם ללא ספק בעברית וביידיש. הבולטת שבהן היא המילה "מַרְוויחֵר", marvikher – марви́хер, כינוי לאיש שאליו גנבים ושודדים מביאים את השלל שלהם – כי מסוכן למכור אותו בשוק או ברחוב. "המַרְוויחֵר" בעצמו לא משתתף במעשים פליליים, אך מרוויח לא רע. אין חולק שה"מַרְוויחֵר" באה מהמילה "מרוויח".
מילה נוספת, "כְסיבַה", ksiva – кси́ва, משמעותה תעודת זהות מזויפת. רוב החוקרים מסכימים שהיא באה מהמילה העברית "כתובה" אחרי שעברה עיבוד ביידיש.
או "שַחֵר-מַחֵר" בסלנג הרוסי, shakher-makher – ша́хер-ма́хер, שמשמעותה כל מיני טריקים ושטיקים מסחריים, באה מ"סחר-מכר".
ועם זאת, לצערם של חסידי התיאוריה, תרומתה של העברית לתקשורת בין הגנבים הרוסים היא צנועה ביותר, אפשר לספור את כל המילים האלה על אצבעות כף יד אחת.
טיפה יותר מילים בסלנג הרוסי באו מיידיש.
למשל "פראייר" (אנחנו לא פראיירים!).
או "בלאט", blatt – блат, פתק מאיש בר סמכא, המקנה למחזיק איזה הטבה, קבלת דבר מה ללא תור, קבלת ג'וב, וכו'.
יש גם לא מעט מילים עבריות שחדרו ללקסיקון הרוסי והשתכנו במשלב הנורמטיבי של השפה.
ביניהן: "סובוטה", subbota – суббо́та, יום שבת; "מַמוֹנַה" – הון, מהמילה "ממון"; "בֵגֵמוֹת", היפופוטם, מהמילה "בהמה" ברבים; "לֵבִיאַפַן", חיה ענקית מיתולוגית, מהמילה "לוויתן"; "קַגַל", המון, מהמילה "קהל". וגם "קַבַלַה", תנאי עבדות, מהמילה העברית "קבלה", פתק התחייבות של לוקח הלוואה, והקשר הוא שכשאתה לוקח כסף ממלווה בריבית בתנאים קשים ביותר בשבילך, אתה נאלץ לעבוד כעבד כדי להחזירו.
גם המילה היידית "גוועלד" נכנסה לשפה הנורמטיבית הרוסית במשמעות רעש גדול ומטריד. גם לא מן הנמנע שהמילה הרוסית "צִיפְלְיוֹנוֹק" (אפרוח) מקורה ב"ציפור" העברי. ואפשר לתהות האם דמיון הצלילים במילה הרוסית "סְמֵח" (צחוק) והמילה העברית "שמח" הוא מקרי.
אבל מכאן ועד לאחריות על הלקסיקון הענקי והעשיר של הסלנג העברייני הרוסי דרך ארוכה. למרות שלשתי המילים אותיות דומות – ע.ב.ר.
כדי לנחם את בני שיחי המאוכזבים אני בתורי שואל: אתם לא חושבים שזה כבוד די מפוקפק להתגאות ביצירת הסלנג העברייני בשפה של עם אחר? אתם לא מזהים שיש כאן מעין עלילת דם?
מה שבאמת מעורר אצלי גאווה הוא שלשונאים אנגלים אימצו את המילה העברית "שְוַוה" – לציון הצליל המיוחד בשפתם.
מבחינתי שיח מעניין ושַוֵוה יותר יכול להיות דווקא על תרומתה של השפה הרוסית לסלנג העברי: קיבינימט; חוי; יופטפוימט; בלאט…
אבל זה נושא למאמר אחר.
