האם בית עלי כתב את המקרא – דיון בשניים

ד"ר משה גרנות וד"ר אלי אשד סוקרים ומבקרים את ספרו של עובד הישראלי "שלושה לוחות הברית – פוליטיקה של בתי כהונה וחכמים" (אוריון, 2022) שטוען שאת התנ"ך המוכר לנו כתבו שני בתי כהונה עוינים: בית עלי ובית צדוק.

המערכת

הקדמה מאת אלי אשד

קראתי בעניין את הספר "שלושה לוחות הברית" של עובד הישראלי. המחבר אינו מומחה בארכיאולוגיה וואינו אקדמאי, אבל מביא כל מיני הצעות מעניינות בהחלט על בסיס המחקרים הארכיאולוגיים החדשים.

הוא טוען שהתנ"ך שבידינו מבוסס על מאבק בין שני בתי הכוהנים, בית צדוק ובית עלי, שמוצאו במצרים הקדומה, וזוהי הקבוצה שפיתחה ושימרה את סיפורו של משה וסיפור יציאת מצרים.

האם זה יתכן?

בתור מי שמתמצא בספרות המחקרית העכשווית בנושא כן תשובתי היא שאכן זה יתכן. הארכיאולוגים וחוקרי המקרא מעריכים שהייתה קבוצה, שאולי הייתה ממוצא מצרי או בכל אופן שהתה במצרים כך וכך שנים לפני שהגיעה לארץ כנען, וקבוצה זאת שימרה את סיפור משה ויציאת מצרים, והביאה אותו לקבוצות האחרות שהפכו ביחד לעם ישראל אבל לא באו ממצרים.

מי הייתה הקבוצה הזאת? יש שמזהים אותה עם שבט לוי. ישראלי הוא ספציפי יותר ומזהה את הקבוצה עם בית עלי הכוהן בשילה וצאצאיו, שראו את עצמם כצאצאיו של משה רבנו.

יכול להיות.

אציין שעד היום ישנה לפחות משפחה אחת הידועה לי שרואה את עצמה כצאצאי עלי הכהן.

הגדים הזויים :ד"ר משה גרנות על הספר

כותרת ספרו של עובד הישראלי "שלושה לוחות הברית – פוליטיקה של בתי כהונה וחכמים" (הוצאת אוריון 2022, 477 עמ'), מבטיחה "שלושה לוחות הברית", וגם ציור העטיפה מבטיח זאת (ציור של משה מחזיק שלושה לוחות), עברתי על כל 477 העמודים של הספר, ואין לזה זכר. הספר מזכיר שלוש תורות, כדלקמן: תורה ראשונה – שמות וויקרא; תורה שנייה – דברים; תורה שלישית – המיתוס על ירידת תורה שבכתב ותורה שבעל פה מהשמיים במעמד הר סיני (עמ' 134-133, 422-421), אבל לוחות הברית, שכידוע, יש להם שתי גרסאות (שמות כ' ודברים ה') לא מוזכרים כלל.

הטענה המרכזית של הספר היא שאת התנ"ך כתבו הכוהנים (עמ' 31, 40, 44, 54, 59), שני בתים העוינים זה את זה, ונושא הפלוגתא הוא מרכזיותה של ירושלים וקביעת לוח השנה. ומדוע המחבר שלנו פוסק שהכוהנים כתבו את התנ"ך? משום שרק הכוהנים ידעו קרוא וכתוב. והרי זה מופרך לחלוטין: בשירת דבורה העתיקה מוזכרים מושכים בשבט סופר מחוקקים משבט זבולון, ולא משבט לוי (שופטים ה' 14). כשמחבר ספר שמואל סוקר את בעלי התפקידים של דויד, ראשון המוזכר הוא יואב בן צרויה אשר על הצבא, אחריו – יהושפט בן אחילוד המזכיר, ורק אחר כך צדוק ואלימך הכוהנים. לדויד יש גם סופר בשם שריה (שמואל ב' ח' 18-16). ברור שאת קורות מלכותו יכתוב המזכיר או הסופר, ולא הכוהן. גם ב"קבינט" של שלמה מוזכר יהושפט בן אחילוד מזכיר, בני שישא סופרים, ואדונירם על המס, שבוודאי גם הוא נזקק ליודעי קרוא וכתוב, ולא לכוהנים. ספר מלכים מזכיר מקורות כמו ספר דברי שלמה (מלכים א' י"א 41), ספר דברי הימים למלכי ישראל (שם, י"ד 19) וספר דברי הימים למלכי יהודה (שם שם 29). ברור שספרים אלה נכתבו על ידי סופרי המלך, ולא על ידי כוהנים.

המחבר מייחס לכוהנים לא רק את חיבור ספרי התנ"ך כולם, אלא גם מעמד פוליטי מרכזי, והוא משתדל לאורך כל הספר להוכיח שכל מהלך פוליטי בדברי עם ישראל על פי התנ"ך, ועל פי המקורות מימי בית שני ומגילות מדבר יהודה – מהלכים אלה הם תולדה של העימות המתמשך בין בית עלי ובית צדוק. ובכן, לא היה שום עימות בין שני בתי הכוהנים האלה – אביתר מבית עלי הודח מהכהונה על ידי שלמה משום שתמך בהמלכת אדוניה בן חגית, אבל אחרי ההדחה (מלכים א' ב' 27-26) לא מוזכר כלל בית עלי, ובית צדוק יורש אותו לאורך מאות שנים עד ימיהם של עזרא ונחמיה, ואין אפילו רמז לעימות שקרה אחרי ההדחה של שלמה, כפי שמחבר ספרנו היה רוצה שנאמין. הנבואה המייעדת השפלה לבית עלי "עד עולם" (שמואל א' ג' 14-11) חותמת את המהלך הזה, תוך השלמה של עלי הזקן (שמואל א' ג' 18), ללא שום תגובה מצד כוהני בית עלי.

בתקופת החשמונאים היה לכוהן הגדול מעמד מרכזי, גם פוליטי (החשמונאים היו גם כוהנים וגם מנהיגים) וגם כלכלי (אוצר המקדש היה בידיהם), ומתרחשים מאבקים אדירים לזכות במעמד זה, כולל קניית הכהונה הגדולה בממון רב. המחבר גוזר גזירה שווה לקורות העיתים בימי בית ראשון, כשבמקרה הטוב הכוהן הגדול היה אחד מחברי "הקבינט" של המלך, ובמקרה פחות טוב, נתון לחסדו של בעל בית, או לחסדו של המלך. הרי שתי דוגמאות: הלוי מבית לחם (נכדו של משה) הוא כוהן שכיר אצל מיכה בהר אפרים (שופטים י"ז), וכוהני נוב ומשפחותיהם נרצחים בפקודתו של שאול החושד בהם שהם סייעו לדויד שנחשב כמורד במלכות (שמואל א כ"א 10-2). וכן, בניגוד לטענת המחבר שאחימלך הכוהן שיתף פעולה עם דויד, ברור מהכתוב שדויד מציג את עצמו כשליח סודי של המלך, ורק משום כך השתכנע אחימלך לתת לו מלחם הפנים ואת חרב גלית. המחבר מציין שאחימלך חטא בכך שנתן לדויד מלחם הפנים המיועד רק לכוהנים כפי שכתוב בויקרא כ"ד 9-5 ,  וכיצד מחבר ספרנו לא הבין שמחבר הסיפור הזה לא יכול היה להכיר  את ספר ויקרא, ואיך אני יודע זאת? כי בספר ויקרא כתוב שרק פעם בשנה רשאי הכוהן הגדול לחדור לקודש הקודשים שם נמצא ארון הקודש, וזאת אחרי טקס פולחני מורכב (ויקרא ט"ז), ואילו מחבר ספר שמואל מספר ששמואל (משבט אפרים!) שוכב לישון בהיכל ה' אשר שם ארון אלוהים (שמואל א' ג' 3), ולא רק שזה לא נחשב לו ולעלי לחטא, אלא שמואל מקבל שם את דבר האל. ובכן, אין בכלל להעלות על הדעת שאחימלך, וגם מחבר ספר שמואל, הכירו בכלל מה שכתוב בספר ויקרא, שלפי תיאוריית המקורות (שהמחבר אינו נזקק לה כלל לאורך כל הספר!), נכתב שנים רבות אחרי ספר דברים, אולי בגלות, ואולי בשיבת ציון.

זאת אף זאת, עיון פנורמי בכתובים יוכיח לנו כי לפני רפורמת יאשיהו לא ברור כלל אם צריך להיות משבט לוי כדי להקריב קורבן לה': גדעון משבט מנשה בונה מזבח, ומקריב עליו פר (שופטים ו' 24, 26); יפתח נודר לה' (לא לאליל!) שאם ינצח בקרב, יקריב קורבן אדם (שם, י"א 31). מנוח, אביו של שמשון, מעלה לעולה גדי עיזים (שם, י"ג 19).מיכה האפרתי ממנה את אחד מבניו לשמש כוהן בבית האלוהים שבנה, וכשמגיע הלוי מבית לחם, הוא מעדיף אותו, ומסתבר מהכתוב שאין שבט של לויים, אלא מעין מעמד של עובדים בקודש בתוך השבט: "ויהי נער מבית לחם יהודה ממשפחת יהודה, והוא לוי, והוא גר שם" (שופטים י"ז 6), כלומר, הלוי הזה הוא יהודאי! שאול מעלה עולה, וזה נחשב לו לחטא, לא משום שהוא משבט בנימין, אלא משום שלא חיכה לשמואל, שגם הוא איננו לוי, אלא משבט אפרים! (שמואל א' י"ג 14-9); דויד מעלה את הארון לירושלים, לובש אפוד בד של כוהנים ומעלה עולות ושלמים (שמואל ב' ו' 14-13, 17), והרי הוא משבט יהודה; דויד ממנה את בניו לכוהנים: "ובני דוד כוהנים היו" (שמואל ב' ח' 18).           .

לפי התיאוריה של מחבר ספרנו, בית צדוק כתבו את ספר דברים המייחד את עבודת האל בירושלים, ואילו בית עלי מייחד את המקדש בהר גריזים, הם כוהני הבמות שנטבחו בירושלים על ידי הרפורמה של יאשיהו, והם עברו יחד עם ירבעם בן נבט לממלכת הצפון (עמ' 92) – ובכן, המחבר שלנו מתעלם מכתוב מפורש שלא היה כלל מעבר של כוהני בית עלי לממלכת הצפון, אלא – "ויעש (ירבעם בן נבט) כוהנים מקצות העם אשר לא היו מבני לוי" (מלכים א' י"ב 31). כלומר, הוא מינה כוהנים מבני המקום שדבר אין להם עם בית עלי ששבק חיים עם עליית שלמה לכס המלכות. המחבר שלנו יודע גם שירבעם בן נבט גירש מממלכתו את כוהני בית צדוק (עמ' 97), וכן שאחיה השילוני הכשיר את הקרבת העגלים בבית אל ובדן (עמ' 120). והרי אין בדל של ראיה לשתי טענות אלו, ולא רק זאת, הרי כתוב שירבעם בן נבט לא הקריב עגלים, אלא עשה שני עגלי זהב כדי לגרום לאנשי הצפון שלא לעלות לרגל לירושלים (מלכים א' י"ב 29-26).

המחבר שלנו יודע מי כתב מה בתנ"ך: ספר שמות התחבר על ידי בית עלי עם נטייה לשילוב עם בית צדוק (עמ' 152, 222); ספר ויקרא – על ידי בית עלי; ס' במדבר – על ידי בית צדוק (עמ' 230, 234, 242). הפרקים א-ב בס' במדבר נכתבו "בוודאות" על ידי איתמר, אחיו של אלעזר (עמ' 231); ס' יהושע נכתב על ידי בית עלי, כי יהושע המנהיג הוא צפוני (עמ' 259), אבל את הפרקים י"ד – כ"ב כתבו בית צדוק (עמ' 315); ס' מלכים נכתב על ידי בית צדוק (עמ' 384); יעקב מסמל את בית עלי, ועשו את בית צדוק,  את סיפור קין והבל  כתבו בית עלי, כאשר קין מסמל את בית צדוק (עמ'282-280); עזרא ונחמיה, חגי, זכריה, מלאכי ודברי הימים כתבו בית צדוק (עמ' 351).

ומדוע אני טורח לפרט את המלל הזה החסר כל עיגון בכתובים? משום שהקורא מתרשם שהמחבר בקיא מאוד בכתובים, וגם במחקר העכשווי, והוא עלול לחשוב שיש ממש  בקביעות ההזויות האלו.

מתוך אינספור היגדים הזויים שבספר אזכיר בודדים:

• הפרושים בימי בית שני, שהם ממשיכיהם של כוהני בית עלי, והעורכים, כביכול של התנ"ך, ראו בירושלים מוקד צדוקי, ולכן מחקו מסיפור העקידה את ציון מקום התרחשותה בהר מוריה (עמ' 45); זה פשוט לא נכון! הרי כתוב מפורשות: "ויקרא אברהם שם המקום  ההוא ה' יראה, אשר ייאמר היום 'בהר ה' ייראה'" (בראשית כ"ב14).
• אחימעץ בן צדוק כתב, כביכול, את סיפור פילגש בגבעה (שופטים י"ט-כ"א; ראו עמ'97-95), לא צריך להיות חוקר מקרא כדי להיווכח שסיפור זה הוא תעמולת זוועה של אוהדי דויד כלפי שאול: אנשי הגבעה (עירו של שאול) עושים מעשה תועבה כמו אנשי סדום, הלוי מנתח את גופת הפילגש ל-12 נתחים ושולח לכל גבול ישראל, כמו ששאול עשה לצמד הבקר שלו, יבש גלעד ששאול הציל מפני העמונים, ואשר הסתכנו להציל את גופתו ואת גופות בניו מחומת בית שאן, מופיעים בסיפור זה כמפירים נדר שצריך להשמיד.
• הגבעונים הרגו, כביכול, את איש בושת, יורשו של שאול (עמ' 104). והרי דברי הכתוב: בענה ורכב בני רמון הבארותי, "גם בארות תיחשב לבנימין" היו שרי גדודים של בן שאול. הם הרגו את איש בושת שישן את שנת הצהריים בביתו (שמואל ב' ד' 12-3). ברור שהרוצחים הם משבט בנימין, שבטו של שאול, ולא יעלה על הדעת ששרי הגדודים שלו יהיו גבעונים, אותם ניסה שאול להשמיד (שמואל ב' כ"א 2-1).
• מחבר ספר מלכים (הנחשב בספר זה שייך לבית צדוק) מגנה את אחאב כי תמך, כביכול, בכוהני בית עלי. (עמ' 140); מדוע להמציא דברים? הרי כתוב במפורש שאחאב מואשם ברצח נבות היזרעאלי שאת כרמו חמד, ובעבודת אלילים (מלכים א' כ"א)
• מחבר הספר מזהה את צפניה הכוהן עם צפניה הנביא (עמ' 145, 191), הגם שאביו של הנביא שמו כושי, ואילו אביו של הכוהן הוא מעשיהו.
• צדקיהו הרג, כביכול, את יהויקים אחיו, ומינה את בנו של יהויקים – יהויכין למלך. גופתו של המלך יהויקים, שתמך, כביכול, בכוהני בית צדוק, מושלכת מחוץ לחומות ירושלים. (עמ' 167, 185, 188).נניח להיגד ההזוי שצדקיהו הרג את אחיו, ונתרכז בנבואה של ירמיהו – מסתבר שכאשר נביאים מנבאים את העתיד, ויש תיעוד – אין כל הלימה בין הנבואה ובין העובדות. ירמיהו ניבא ליהויקים "קבורת חמור, סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים" (ירמיה כ"ב 19-18, ל"ו 30), ואילו בס' מלכים כ"ב 6 כתוב שמת בכבוד ושכב עם אבותיו. לעומת זאת, לצדקיהו ניבא ירמיהו מוות בשלום (ירמיה ל"ד 5-4), ואנו קוראים בשלושה מקומות שמלך בבל שחט את בניו לעיניו, ואחר כך עיוור אותו (מלכים ב' כ"ה 26, ירמיה ל"ט 7-6, נ"ב 11-9).
• המחבר טוען כי במקור התורה נכתבה באוגריתית או מצרית (עמ' 289, 469-467). לך תתווכח עם טענה הזויה זאת!

הבאתי כאן רק חלק מהמוזרויות שספר "שלושת לוחות הברית" משופע בהן, וטרחתי לעשות כן כי כאמור, המחבר באמת בקיא בכתובים ובמחקר העכשווי, ובקיאות זאת עלולה להטעות את הקורא לחשוב שכביכול יש ממש בדבריו ההזויים.

תגובה קצרה מאת אלי אשד

בלי להיכנס לנושאים הספציפיים שעליהם מדבר גרנות, סביר דווקא שחלקים מהמקרא המוכר לנו אכן נכתבו בידי כוהנים ובידי משפחות כהנים. ובאמת אולי בידי בני משפחות שיחסו את עצמן לעלי ולצדוק. פשוט כי הם ידעו קרוא וכתוב, וכאשר נכתבו "החלקים הכוהניים" שבתורה הם היו בעלי אינטרס לכתוב אותם.

הנביא ירמיהו כנראה ייחס את עצמו לבית עלי במאה השביעית לפה"ס, או בכל אופן זה הרושם שעורך מאוחר של ספר ירמיהו (במאה השישית? החמישית? הרביעית לפה"ס?) ניסה ליצור. אולי כי אותו עורך מאוחר ייחס את עצמו גם כן לבית עלי. אם כך יש מקום להניח שעוד אנשים שייחסו את עצמם למשפחה כזאת כתבו מגילות שלמות בנושא, ששוקעו במקרא.

אנחנו יודעים כמעט בוודאות שספר דברי הימים, למשל, יש לו אובססיה להוכיח את עתיקותו של בית אהרון (שלא היה קדום כלל ככל הנראה) ולהוכיח כי הוא משפחה קדומה וחשובה מאוד. ככל הנראה הספר נכתב בידי מישהו שייחס את עצמו לבית אהרון.