ארץ רחבה / אורי פרץ
בְּשָׁנָה אַחַת הָיִיתִי בְּלִי אֲדָמָה
רַק שָׁמַיִם וּמִלְחָמוֹת גְּבוֹהוֹת
שֶׁאֵין רוֹאֶה וְאֵין שׁוֹמֵעַ לָהֶן מִלְּבַדִּי
–
רָאִיתִי צִפּוֹרִים וְרוּחוֹת
רָאִיתִי רוּחוֹת רְפָאִים
בָּרַחְתִּי מִפְּנֵי עֵצִים נוֹרָאִים
–
הָאָרֶץ הִתְאָרְכָה לִכְבוֹדִי וַאֲנִי הִצְטַעַרְתִּי
–
שֶׁאֵין לִי מִפְלָט
לֹא בְּשֵׁינָה וְלֹא בַּחֲלוֹמוֹת
רַק נָעָה וְנָדָה הָיִיתִי
בְּאֶרֶץ רְחָבָה לְבַדִּי
רוֹאָה רַק אֶת מָה שֶׁעֵינַי
וְלֹא אֶת מָה שֶׁלִּבִּי
במלאת שנה למלחמת חרבות ברזל נערכו השבוע טקסים – לאומי מטעם המשפחות שנפגעו במלחמה, וממלכתי מטעם הממשלה שאחראית למחדל יחד עם הצבא – לציון המאורע, תוך כדי כך שהאירוע עדיין בעיצומו, המלחמה עדיין נמשכת, ואף התרחבה יותר לתוך דרום לבנון, וישנם עדיין 101 חטופות וחטופים בשבי החמאס בעזה.
אני מניח שפורסמו ועוד יפורסמו לא מעט טקסטים, בהם גם שירים לציון התאריך ההיסטורי הזה של השבעה באוקטובר 2023.
השיר שלפנינו, “ארץ רחבה”, מופיע בספר ביכוריו של המשורר הצעיר אורי פרץ (יליד 1991, ירושלים, תל אביב), “אלה שרה איתי” (2024, פרדס הוצאה לאור, עריכה ערן צלגוב, עמ’ 26), ואני כלל לא בטוח שהוא נכתב על המעמד המוזכר לעיל. זה גם לא כל כך משנה כי יש בו משהו עמוק יותר מציון זמן כזה או אחר. הדובר בשיר כמו רוצה לומר לנו: תראו, גם כאשר הייתה לי ארץ רחבה עדיין לא השכלתי לראות בה את עצמי או לחוש את מה שלבי מרגיש, הכל היה חומרי מדי ולא מספיק רוחני. וזאת למרות העובדה שהשיר נפתח כביכול בהיפרדות מהחומר (“בשנה אחת הייתי בלי אדמה”). הצירופים המקוריים “מלחמות גבוהות” ו”עצים נוראים” חושפים את העובדה שלפנינו משורר מקורי, שהציפייה לספר שיריו הראשון בקרב קוראי השירה, שהייתה בבחינת באז ברשתות החברתיות, הייתה לפחות מוצדקת.
אורי פרץ.אתר גלויה
“רוֹאָה רַק אֶת מָה שֶׁעֵינַי/ וְלֹא אֶת מָה שֶׁלִּבִּי”. לאיש אין מפלט מהמלחמה ומהעצב. כל אחד מתמודד בדרכו עם מה שקורה בארץ הזאת. השיר אקטואלי ומעלה הרהורים על מצבנו ועתידנו כאן. תודה לכם, אילן ואורי ויקום תרבות.