יערה בן דוד סוקרת את יצירתה של המשוררת המנוחה ענת זגורסקי שפרינגמן. דברים שנאמרו בערב זיכרון שנערך לה בבית הסופר בתאריך 27/2/2024.
המערכת
ענת נולדה בשנת 1947 בלגניצה, פולין והתגוררה ויצרה בתל־אביב. ב־1957 עלתה עם הוריה שורדי השואה לארץ. בהיותה בתיכון למדה גם בקונסרבטוריון במגמה ללימודי פסנתר. בעלת תואר ראשון בתאטרון, קולנוע ולימודים קלסיים מטעם אוניברסיטת תל־אביב. בנוסף, השתלמה באומנות, פילוסופיה ופסיכולוגיה והתמחתה בפסיכודרמה בארץ ובחו”ל. שימשה כאסיסטנטית בתחום אצל פרופ’ קולצ’אר בחוג לפסיכולוגיה. הייתה בין מקימי איה”ת – איגוד ישראלי לטיפול באמצעות הבעה ויצירה, בו שימשה גם כיו”ר סניף המרכז.
היא הייתה חברת האיגוד הכללי של סופרים בישראל וחברת אגודת הסופרות והסופרים העברים בישראל. ב־2015 השתתפה במשלחת האגודה לפולין כמשוררת ומתרגמת. נושאי כתיבתה עסקו בחוויות הדור השני לשואה, ביחסים בין־אישיים ובדו־שורש, מעמד האישה בחברה ומקום האדם ביקום. תרגמה את שיריה שלה וגם של משוררים אחרים לפולנית. שירים פרי עטה פורסמו בפולין, בריטניה וארצות סקנדינביה. היא שקדה במשך שנים על תרגום טקסטים מפולנית לעברית ומעברית לפולנית. בשנת 2015 השתתפה במשלחת אגודת הסופרים העבריים לפולין כמשוררת וכמתרגמת.
משנת 2009 הייתה חברת מערכת כתב העת לשירה “פסיפס” ובמערכת המייעצת לכתב העת “מאזניים”.
שירים ותרגומים פרי עטה מופיעים בכתבי עת, אסופות ספרותיות ובמרשתת. השתתפה בערבי שירה וערבים שעסקו בתרגום שירה. השתתפה בתערוכות עיצוב ופיסול במוזיאונים וגלריות שונות ברחבי הארץ.”, כמו כן, היא הייתה במערכת המייעצת בצאת “גבורות למאזניים”.
ענת נקטפה מאיתנו בפתאומיות מצמררת וכואבת ב-13 בספטמבר 2023 , ועבורי היא שייכת לימים האחרים, הטובים, שקדמו לאסון הנורא שנחת על המדינה, ימים שאנחנו מתרפקים עליהם בגעגועים. ענת הייתה יוצרת רב תחומית ברוכת כישרונות: משוררת פוסט מודרנית בעלת מבט חד ונוקב וקול מיוחד; מתרגמת; ואמנית בזכות עצמה, שעבודותיה הוצגו בגלריות נחשבות. בלכתה איבדתי גם חברה טובה ויקרה, רגישה, חכמה וצנועה, קשובה ועדינת נפש.
ספרה הראשון היה ספר השירים “אישה מודולרית ” -(הוצאת תמוז,1996) שעבורו זכתה לפרס טשרניחובסקי לשירה מטעם אגודת הסופרות והסופרים העברים בישראל.
עטיפת ספרה הראשון של ענת זגורסקי -שפרינגמן “אישה מודולרית “
מאז פירסמה ספר שירים אחד נוסף שיצא לאור גם במהדורה נוספת עם תרגום לרומנית.
עטיפת ספרה השני של ענת זגורסקי -שפרינגמן. “כלה קרננית”
עבודת האמנות היפיפייה שלה על עטיפת ספרה השני “כלה קרננית” ( בעריכת יואב איתמר ,הוצאת חבר לעט ,2014 ובמהדורה עם תרגום לרומנית של מנחם פאלק בהוצאת עמדה ,2022) היא כרטיס כניסה לשירים שבמרכזם האישה במגוון פניה ותחושותיה ביחס לאהבה ולמין הגברי. “אישה אקטואלית”, “אישה אידיאלית”, “אישה מודולרית”, ועוד. עבודת האסמבלאז’ המיוחדת, עם ראש הכלה העטוף בהינומה שממנו מזדקר זוג קרניים, מזכירה דמות מיתולוגית שחציה חיה וחציה אדם, והולמת רבים מן השירים בספר, הנשענים על מיתוסים קדומים ואגדות ילדים ואף מתכתבים עם דומיהם במקרא. אלא שהמקוריות אצל ענת ניכרת בכך שהשימוש בקרניים כסמל לגבר נבגד מופיע כאן דווקא בהיפוך היוצרות, כשם שהבאת המוטיבים המיתיים האחרים אל קדמת הבמה המודרנית לא נועד אלא לסדוק ולקעקע אותם על ידי הצגתם בלבוש אירוני עכשווי.
“אני עשויה מחומרים של פחד”, כותבת המשוררת. ומצד שני היא מאמינה שאפשר גם “לחוש חיים בקצה הקרס”. האחיזה בשני הקצוות האלה של הקיום מסבירה גם את יכולתה המפתיעה לגבש חומרים רחוקים זה מזה בשיר אחד כמו גם בעבודה הפלסטית. וזה ניכר גם בתמהיל הלשוני הרווי ביטויים נפוצים כמו: “להוביל קמפיין”; “אפקט דומינו”; “מתכוני גורמה”; “שאיבת שומן”; “פלדת אל חלד”; ועוד. הכל מן המצאי היומיומי המודרני. וענת יוצקת אותם באסמבלאז’ מילולי מקורי ומעניין. הנה למשל “אשמת” פרומתאוס: “גנבת אש מהאלים עבור / נשים כמוני!/ הפכפכות כאוקינוס / כים המוות בולעניות”, שאותן מעלים על מוקד “בעבור כישוף”.
מקבילתה של פנדורה כאישה יצרית היא חווה. שישה שירים מוקדשים לה בספר, בהם מוצגים יחסי גבר-אישה בווריאציה חדשנית סביב סיפור גן העדן. “הגן לא היה משהו, / הכל בהרצה. הרוב טעון תיקון. / רק רמת הכלורופיל גבוהה מהיום”, כותבת ענת זגורסקי, ומודה בדיעבד: “אדם לא היה מאהב גדול./חסר ניסיון / לפחות טעמתי פירות רבים.// אחרי הגירוש / דבר אינו חדש./ רק זיכרון הפיתוי / מכיש”.
שיר מקסים אחר, כולו סביב דימוי אחד נפלא שממחיש התרופפות הקשר הזוגי הוא השיר “עייפות”: “חוטים נסתרים שהדקו את נפשותינו / התעייפו, / כעיני הסריגים הפרומים הפוזלות בייאוש לפני / שנשמטות אל התוהו,// עוד הן מחפשות תיקון אמנותי”.
שיר האהבה היפהפה שנבחר לפתוח את הספר מציג מלאות הרמונית: “ובאמצע אנו חבוקים / חלמון בתוך חלבון / בלי לדעת מה קדם למה, // ואין אלא קרום חדיר למחצה”. אין כאן סערה חושנית בנוסח “תפוח זהב אהב את אוכלהו”, אלא סערה מופנמת במצלול רך של הברות.
בשיר דיוקן אישי-פואטי מתוארת הדמות הנשית כש”בידה מפת כוכבים,/ ורגליה דורכות על קליפת גיהינום”. נראה שזו תמצית המורכבות ביחסי גבר-אישה המוצגת בשירים בלשון פיגורטיבית נועזת, באירוניה, בהצלפה היתולית, והכל במבט בוחן, שואל ומקשה, מסיר קליפות ומתמקד בתמונה או באמירה תמציתית מושחזת.
מצאתי בשירי ענת זגורסקי הֲכָלָה של מצבים כואבים באופן שגרעין הכאב עטוף בשכבות הגנה. כך השיר הדקלרטיבי “ניובה”, שכולו פיתוח פעולות על דרך השלילה של השורה הראשונה האומרת “אין לי ילד”, וסיומו בפואנטה “ילד, לא תצטרך להודות לי על כך”. ניובה המיתולוגית היא הָאֵם שהפכה לאבן לאחר ששכלה את כל ילדיה בשל חטא ההיבריס. והמשוררת מחלצת מניובה את עובדת ה”אֵין” ואת התובנה האירונית בסוף השיר.
וישנם שירים שהם התבוננות בצלקותיה ובספיחיה של השואה, שהמשוררת, כבת הדור השני, נושאת אותם בתוכה. הָאֵם וגם האימהות הבלתי ממומשת הן חלק מחוויית השואה עם צלקת הזיכרון. בשיר המצמרר “קשרי משפחה” ניתן דרור לַכאב במבט בין-דורי: “אני אחותו של אבי / שירו בה ותינוק בזרועותיה.// אני אשתו הראשונה / שירו בה עם תינוקה.// אני בתו של אבי / בלי תינוק בזרועותיי.// עוד לא ירו בי”. ענת בוודאי לא יכלה לשער שפחות מחודש לאחר מותה תתרחש כאן שואה בווריאציה אחרת.
בפתח הספר “כלה קרננית” יש מוטו משפינוזה: “לא ללעוג, לא לְבַכּוֹת ולא להירתע ממעשי אדם, אלא להבינם”. שיריה של ענת זגורסקי עומדים בשלושת הלאווים. ומהי ההבנה אם לא היסוד הרציונאלי הכובש אמוציות? ענת שלנו כבר איננה. אבל שיריה יישארו לחיות איתנו כאן ולהעיד עליה.
עטיפת המהדורה המתורגמת לרומנית של שיריה של ענת זגורסקי -שפרינגמן
והנה שיר שכתבתי לזכרה:
יערה בן־דוד
בשמיטת דיבור *
לענת זגורסקי, לזכרה
אֲנִי מַחְלִיפָה חִיּוּךְ
וּמִלָּה צְלוּלָה מְצַלְצֶלֶת בְּקוֹלֵךְ.
רַק אִשָּׁה מוֹדוּלָרִית מִשָּׁם לְכָאן רוֹאָה בֵּין
עַנְנֵי הַכְּבָשִׂים אֶת הַשְּׁחוֹרָה עִם הַטְּלַאי
מִשְׁתַּקֶּפֶת בָּהּ.
–
יָרַדְתִּי מֵהַסֻּלָּם
קַמְתִּי
וּכְבָר לֹא הָיִית שָׁם, לֶהָבַת שֵׂעָר,
כְּמוֹ זוֹ שֶׁל הַגִּ’ינְגִּ’ים הַקְטַנִּים שֶׁנֶחְטְפוּ עִם הַחִיּוּכִים
לְאֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה, מִשָּׁם רַק מָוֶת מְשַׁחְרֵר
–
וְאַתְּ לֹא יָדַעְתְּ שָׂרֶטֶת
כִּי מִבְּעוֹד מוֹעֵד נֶעֶצְמוּ עֵינַיִךְ לָעַד
בִּשְׁמִיטַת דִּבּוּר
–
לִפְנֵי לַהַב הַחֶרֶב הַמִתְהַפֶּכֶת בְּבֹקֶר חַג
_______________
- מתוך ספר שירים חדש העתיד לראות אור
צפו באירוע לכבודה.
קראו גם
משה גרנות כותב:
ענת זגורסקי שפרינגמן הייתה משוררת נפלאה, יוצרת במספר תחומים, וכן, גם ניחנה באישיות כובשת. בערב שהוקדש לזכרה בבית הסופר, בהנחייתה של דליס, הורעפה עליה אהבה רבה מכל הדוברים. הערכה רבה ל”יקום תרבות” שמצא לנכון להביא לזכרה, במלאת שנה לפטירתה, את דבריה הנכוחים של יערה בן דוד (גם כן יוצרת במספר תחומים).