לפניכם אחד משיריו הראשונים והידועים ביותר של דוד אבידן “הכתם נשאר על הקיר”.
השיר נכתב בהשראת שיר ידוע של המשורר הגרמני ברטולד ברכט : כתובת בלתי מנוצחת שנדפס בגרמנית לראשונה ב-1939 בפרק ״כרוניקות״ בקובץ Svendborger Gedichte “שירי סוונדבורג” ( בעברית תורגם ב:מבחר שירים, תרגום – מרדכי אבי שאול, ספריית פועלים, 1959 ) שירו של ברכט מתואר ניסיון שאינו צולח למחוק את הכתובת “יחי לנין” שכתב חייל סוציאליסט על קיר בית סוהר איטלקי בזמן מלחמת העולם. הכתובת הבלתי מנוצחת היא אמת מוחלטת וספציפית שמאבקים פוליטיים וסוהרים אינם יכולים לה.
תרגום שלו תמצאו בסוף הרשימה.
אבל גם כשיר מחווה שמתכתב עם ברכט שירו של אבידן עומד לחלוטין בפני עצמו.
זהו שיר שאפשר לפרשו כהירהור על פשע שזכרו לעולם לא ימחה.
כיום לאחר אוקטובר 2023 אפשר כמובן לפרש את השיר בצורה שונה לגמרי.
אנחנו מביאים אותו בעברית ובתרגום לאנגלית עבור הציבור העולמי.
פורסם במקור בכתב העת “מבואות” חוברת 5 תשי”ד, בקובץ שיריו הראשון של אבידן, “ברזים ערופי שפתיים”, (תל-אביב : ארד, 1954). ולאחר מכן בספר “סיכום ביניים” (ירושלים : “עכשיו”, תש”ך 1960).וב”משהו בשביל מישהו” (הוצאת שוקן, 1964).
הכתם נשאר על הקיר / דוד אבידן
מִישֶׁהוּ נִסָּה לְגָרֵד אֶת הַכֶּתֶם מֵעַל הַקִּיר.
אֲבָל הַכֶּתֶם הָיָה כֵּהֶה מִדיּ (אוֹ לְהֵפֶךְ – בָּהִיר מִדַּי).
אִם כָּך וְאִם כָּך – הַכֶּתֶם נִשְׁאַר עַל הַקִּיר.
–
אָז שָׁלַחְתִּי אֶת הַצַּבָּע, שֶׁיִּמְשַׁח אֶת הַקִּיר בְּיָרֹק.
אֲבָל הַכֶּתֶם הָיָה בָּהִיר מִדַּי.
וְשָׂכַרְתִּי אֶת הַסַּיָּד, שֶׁיְּסַיֵּד אֶת הַקִּיר לְמִשְׁעִי.
אֲבָל הַכֶּתֶם הָיָה כֵּהֶה מִדַּי.
אִם כָּך וְאִם כָּך – הַכֶּתֶם נִשְׁאַר עַל הַקִּיר.
–
אָז לָקַחְתִּי סַכִּין-מִטְבָּח וְנִסִּיתִי לְקַרְצֵף אֶת הַכֶּתֶם מֵעַל הַקִּיר.
וְהַסַּכִּין הָיְתָה חַדָּה עַד-כְּאֵב.
רַק אֶתְמוֹל הִשְׁחִיזוּ אוֹתָהּ.
וּבְכָל זֹאת.
–
וְאִגְרַפְתִּי גַּרְזֶן וְהָלַמְתִּי בַּקִּיר, אַךְ הִפְסַקְתִּי בְּעוֹד מוֹעֵד.
אֵינֶנִּיּוֹדֵעַ, מַדּוּעַ עָלָה לְפֶתַע עַל דַּעְתִּי,
שֶׁהַקִּיר עָלוּלִּפּוֹל, אֲבָל הַכֶּתֶם בְּכָלזֹאת יִשָּׁאֵר.
אִם כָּך וְאִם כָּך – הַכֶּתֶם נִשְׁאַר עַל הַקִּיר.
–
וּכְשֶׁהֶעֱמִידוּ אוֹתִי אֶל הַקִּיר, בִּקַּשְׁתִּי לַעֲמֹד בְּסָמוּך לוֹ.
וְחִפִּיתִי עָלָיו בְּחָזֶה רָחָב (מִי יוֹדֵעַ: אוּלַי).
וּכְשֶׁהִתִּיזוּ אֶת גַּבִּי, נִגַּר דָּם רָב, אֲבָל רַק מִצַּד הַגָּב.
יוֹרִים.
–
וַאֲנִי כָּל-כָּך הֶאֱמַנְתִּי, שֶׁהַדָּם יְכַסֶּה עַל הַכֶּתֶם.
מַטַּח-יְרִיּוֹת שֵׁנִי.
וַאֲנִי כָּל-כָּך הֶאֱמַנְתִּי, שֶׁהַדָּם יְכַסֶּה עַל הַכֶּתֶם.
אִם כָּך וְאִם כָּך – הַכֶּתֶם נִשְׁאַר עַל הַקִּיר.
צפו באלי מנשה מקריא את השיר:
תרגום של השיר לאנגלית
Poets on the edge :an anthology of contemporary Hebrew poetry /selected and edited by Tsipi Keller Albany : State University of New York Press, c2008
And Again :
Futureman / David Avidan ; Translated by Tsipi Keller ; Introduction by Anat Weisman.Los Angeles, Calif : Phoneme Media, 2017.
נספח
כתובת בלתי מנוצחת (1959)
מאת ברטולד ברכט
תרגם מרדכי אבי-שאול ||
מתוך מבחר שירים, ספרית פועלים\1959
בעת מלחמת העולם
בתא אחד שבבית-הסוהר האיטלקי סן קרלו
שהיה מלא חיילים, שיכורים וגנבים,
שרט חייל סוציאליסט בעפרון על הקיר:
יחי לנין!
למעלה למעלה היה הכתב, בלתי נראה כמעט
בתא האפל-למחצה, אבל
האותיות – ענקיות.
משראו זאת הסוהרים שלחו צבע עם דלי
מלא סיד.
ובמִצבוע ארוך הוא טייח את הכתובת
האיומה.
אולם, מאחר שמשח את הסיד רק בעקבות הכתב,
כתוב היה עתה למעלה על קיר התא
באותיות סיד:
יחי לנין!
בא צבע אחר, צבע את הכל במִצבוע רחב
וכך נעלמה הכתובת לכמה שעות, אבל
לפנות בוקר,
משיבש הסיד, חזרה ובלטה הכתובת:
יחי לנין!
אז שלחו הסוהרים בנאי שיתקיף את הכתובת
בשׂכין.
והוא גרד אות אחר אות, עבד
שעה שלמה,
וכשגמר הייתה הכתובת כתובה למעלה, בלא צבע,
אבל חקוקה עמוק בחומה, הכתובת הבלתי-מנוצחת:
יחי לנין!
עכשיו, הסירו את החומה! אמר החייל
עוד שירים של דוד אבידן ב”יקום תרבות “
הקובץ בו הופיע השיר מתורגם לאנגלית.
![Pinterest](https://pinterest.com/pin/create/button/?url=https://www.yekum.org/2024/09/%d7%94%d7%9b%d7%aa%d7%9d-%d7%a0%d7%a9%d7%90%d7%a8-%d7%95%d7%99%d7%a9%d7%90%d7%a8-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a7%d7%99%d7%a8-%d7%a9%d7%99%d7%a8-%d7%9e%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%a1%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%93/&media=https://www.yekum.org/wp-content/uploads/2024/03/avidan-in-hebrew-and-englisj.jpg&description=אחד משיריו הראשונים והידועים ביותר של דוד אבידן "הכתם נשאר על הקיר", שיר שאפשר לפרשו כהירהור על פשע שזכרו לעולם לא ימחה.){kind=link}
אולי אוקטובר 2023 ולא נובמבר, האם לראש הממשלה נדמתם?
SHUKI BEN AMI
שוקי בן עמי כותב :
שירו של דוד אבידן הוא פלגיאט משירו של ברטולד ברכה “יחי החבר לנין”…
לא בדיוק.
אני רואה אותו יותר כשיר מחווה שקיבל השראה מברכט.אבידן כותב מחדש ובצורה שונה את השיר של ברכט.
אצטט ממאמרו החשוב של ריקי אופיר בכתב העת “אות”-כתב עת לספרות ולתיאוריה ” של המחלקה בספרות באונ’ תל אביב גליון מספר 7 :
“שירים אלה נועדו לרוקן אותך”אבידן, ברכט, אליוט והקורא הריבוני”
https://humanities.tau.ac.il/sites/humanities.tau.ac.il/files/media_server/all-units/%D7%9E%D7%A8%D7%9B%D7%96%20%D7%A7%D7%99%D7%A4%20-%D7%97%D7%93%D7%A9-/%D7%90%D7%95%D7%AA7/ot7_ophir.pdf
“… בניגוד לשירו של ברכט בשירו של אבידן ״הכתם נשאר על הקיר״ אין שום כתובת, שום חייל, שום בית סוהר,והתקופה אינה מוגדרת; יש בו רק קיר וכתם שהדובר (ולא שלטונות הכלא ,כמו בשירו של ברכט) מנסה להסיר. איזו מחויבות מובעת בשירו של אבידן, אם בכלל? גם אם נקבל את טענתו של קלדרון לפיה אבידן
רוקן את ה”כתם״ שלו מכל סמני המחויבות של השיר הברכטיאני, האם ייתכן שהוא יותר
מאשר תגובה אישית, אולי אף אקזיסטנציאלית, לברכט, כטענת קלדרון, או, לחלופין, ביטוי
לכישלונה של המהפכה, של כל מהפכה, שלאחריה שום ״מעשה גדול״אינו אפשרי.
כדי לענות על שאלה זו נקרא תחילה את שני הבתים הראשונים של השיר:
ּ מִ ישׁהוּ נִ סָּ ה לְ גָ רֵ ד אֶ ת הַ כֶּ תֶ ם מֵ עַ ל הַ ק יר.
ְ — בָּ הִ יר מִ דַּ י(.
אֲ בָ ל הַ כֶּ תֶ ם הָ יָ ה כֵּ הֶ ה מִ דַּ י )אוֹ לְ הֵ פֶ ך
ְ ּ — הַ כֶּ תֶ ם נִשׁ אַ ר עַ ל הַ ק יר.
ְ וְ אִ ם כָּ ך
אִ ם כָּ ך
ּ אָ ז שׁ לַ חְ תִּ י אֶ ת הַ צ בָּ ע,
ּ שימְ שׁ ח אֶת הַ ק יר בְּ יָ רֹק.
יִ
אֲ בָ ל הַ כֶּ תֶ ם הָ יָ ה בָּ הִ יר מִ דַּ י.
ּ וְ שָ ׂ כַ רְ תִּ י אֶ ת הַ סַּ ייד, שׁ יסַ י ד אֶ ת הַקיר לְ מִ ש עִ י.
אֲ בָ ל הַ כֶּ תֶ ם הָ יָ ה כֵּ הֶ ה מִ דַּ י.
ְ ּ — הַ כֶּ תֶ ם נִשׁ אַ ר עַל הַ ק יר.
ְ ואִ ם כָּ ך
אִ ם כָּ ך — הַ כֶּ תֶ ם נִשׁ אַ ר עַ ל הַ ק יר.
נקל להבחין בדמיון בין שירו של אבידן לשירו של ברכט אך גם בהבדלים בין השניים: הסוכנות
האנושית בשירו של ברכט מוחלפת בתחושה של חוסר אונים אצל אבידן, ו”הכתובת הבלתי
מנוצחת” מוחלפת במילה “כתם”, המעלה על הדעת את הביטוי ״כתם מוסרי״ ואולי גם את
הכתובת על הקיר בפרק ה בספר דניאל, המנבאת את סופו של מלך בבל. אם כן, יש איזה
כתם עקשן, ספק כתם מוסרי, שלא הצַ בָּ ע ולא הסייד הצליחו להסיר; כתם שקשה לדעת אם
עמידותו נובעת מכך שהוא כהה מדי או בהיר מדי, כתם מסתורי, ולכן, כך נראה, קשה במיוחד
להסרה. כבר כעת נוצרת התחושה כי שירו של אבידן אינו תשובה ״אקזיסטנציאלית״ לברכט,
תהא משמעות המילה אשר תהא, גם אם פשרו עדיין לא ברור.
לאחר שהצַ בָּ ע והסייד אינם מצליחים לכסות את הכתם מנסה הדובר בשירו של אבידן לקרצף
את הכתם בסכין, אך לשווא. בסיכומו של דבר הוא מבין כי גם אם הקיר יִ פול, הכתם יישאר.\
בניגוד לשירו של ברכט, שבו לא רק שיש דרך להסיר את הכתובת אלא שהשיר אף מחייב את
מימושה, בשירו של אבידן דבר לא יוכל להסיר את הכתם מהקיר, מה גם שהקיר אינו חומת
כלא ולכן הפלתו אינה עתידה להביא כל תועלת. אך לצד ההבדלים הללו בין השירים משמר
שירו של אבידן את השפה הפרוזאית, הלא־מחורזת, ואת המשלב הדיבורי ברובו שבשירו של
ברכט, ובה בעת הוא מרמז, כפי שמיד אראה, לצורת הבלדה. אמנם ברכט כתב בלדות רבות,
מיצירתו השירית של ברכט — הבלדה, הטון היבש והסגנון הפרוזאי. אך ״כתובת בלתי מנוצחת״ אינו אחת מהן. אבידן מצרף אפוא בשירו כמה יסודות מיצירתו השירית של ברכט — הבלדה, הטון היבש והסגנון הפרוזאי”.
עד כאן אופיר.
המסקנה : שירו של אבידן מבוסס על שירו של ברכט אבל מגיע למסקנות שונות מאלו של ברכט.
המבקר רן יגיל כותב במגזין סלוננט:
שבעה באוקטובר והכתם של דוד אבידן
https://salonet.org.il/%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%94-%d7%91%d7%90%d7%95%d7%a7%d7%98%d7%95%d7%91%d7%a8-%d7%95%d7%94%d7%9b%d6%b6%d6%bc%d7%aa%d6%b6%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%93%d7%95%d7%93-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%93%d7%9f/
במלאת שנה לטבח הנורא
השיר המדהים הזה של דוד אבידן הצעיר הוא בלדה. מהי בלדה? שיר סיפורי, במקרה של אבידן שיר חופשי, המתפתח מבית לבית וסופו בדרך כלל, בבלדה המסורתית, טראגי. גם כאן הסוף הוא טראגי. יוצא אפוא שבלדה היא המקבילה השירית הקדומה של הסיפור הקצר המודרני.
השיר הזה הנקרא “הכתם נשאר על הקיר” הופיע בשנות החמישים בספרו הראשון של אבידן, “ברזים ערופי שפתיים”, ספר שירה מהפכני שפניו מחד גיסא לאחור אל מסורת שלונסקי-אלתרמן שממנה בא המשורר, ומאידך גיסא פניו אל העתיד לשירה חופשית, קיומית המושפעת בעיקר ממשוררים כמו ת”ס אליוט ועזרא פאונד, ומן המהפכה שעשה בן דורו של אבידן בשירה, המשורר, ובעיקר האידיאולוג הפואטי, נתן זך.
אבל השיר הזה של אבידן מושפע עד קצות אוזניו דווקא ממשורר מודרניסטי גדול אחר, קומוניסט במהותו, כמו דוד אבידן ופרשנו הגדול פרופ’ גבריאל מוקד, בצעירותם, הלוא הוא בּרטולט בּרכט. זוהי בלדה בּרכטיאנית עד קצות אוזניה, אלא שאצל ברכט בולט בשירתו היומָנית יותר השיר הפוליטי, המחאתי והחברתי, מומלץ מאוד לקרוא את ספרו “גלות המשוררים” בתרגום בנימין הרשב שראה אור בשעתו בסימן קריאה בעריכת פרופ’ מנחם פרי, ואילו אבידן לוקח את ברכט למקומות יותר קיומיים, אקזיסטנציאליסטיים של האינדיבידואל ומקומו בעולם.
ואני רוצה, מאוד רוצה, להחזיר את השיר של אבידן אל תוך הרובד החברתי הפוליטי, כי שיר, כידוע לכול, לא נכתב במיוחד רק לאירוע משמח או טראומתי כזה או אחר. שיר הוא דבר פתוח לקומנטציות קצרות ולאינטרפרטציות ארוכות, רק שלא יהיו תיכוניסטיות ומייגעות. למה הכוונה להחזיר את השיר שיבוא להלן אל החברתי-הפוליטי בעקבות שבעה באוקטובר והטבח הנורא?
בשיר מתואר כתם על קיר שאי אפשר למחות אותו. מה שלא תעשה, לא תצליח בשום אופן להסיר אותו. מבית לבית מקצינים המוחים והמוחקים את הכתם את מעשיהם, אבל זה לא עוזר להם. הדבר בלתי אפשרי. הכתם עיקש והכתם סרבן ואי אפשר בשום אופן בכל שיטה שהיא למחוק את הכתם, אפילו במחיר החיים עצמם שיסתירו אותו. זה בדיוק מה שקרה לנו בשבעה באוקטובר, לתשומת לבו של הקורא בנימין נתניהו וכל ממשלתו באשר היא, בן גביר, סמוטריץ’ ושאר מרעין בּישין.
לא ביפּרים מתפוצצים מסרטי ג’יימס בונד, לא הפגזות מאסיביות בלבנון, לא תמרונים קרקעיים כאלה ואחרים בנוסח הישראלים הם הכי חזקים במזרח התיכון, לא מציאת מרגלים פוטנציאליים בינינו המחלישים אותנו יש מאין – כל אלה לא ימחו את החרפה והבושה של שבעה באוקטובר ואת אי-לקיחת האחריות וחוסר האחריות המתמשך של ממשלת הדמים, המוכנה להקריב חיי ישראלים, כי טראומה ההופכת לפוסט-טראומה לא פותרים באמצעים של כוח בנוסח “אני ועוצם ידִי” וטקסים ממלכתיים פּומפּוזיים, מפני שאי אפשר באמת לפתור אותה. היא מצויה שם תמיד כמו הכתם שאי אפשר לכסות עליו וצריך ללמוד לחיות איתה.
אתה הבנתָ את זה, בּיבּי?