יורי מור עם ביטויים שונים שנכנסו ללשון העברית עם הזמן, מה שבתקופתנו היו אולי מכנים מם, meme.
המערכת
שני ‘רוסים’ יוצאים מההצגה “אנה קרנינה” בתיאטרון “פשר”, ואחד אומר לשני:
“מעולם לא חיכיתי לרכבת בחוסר סבלנות כזאת!”.
הישראלים המשכילים שביננו, לפחות אלה שהצליחו לשרוד את הרומן העב כרס “אנה קרנינה” של הסופר הרוסי לב טולסטוי עד לעמוד האחרון, מבינים מה בפועל אמר הצופה: שההצגה הייתה ארוכה מדי ומשעממת למדי, והוא בכיליון עיניו חיכה לפינאלה בה הגיבורה זורקת את עצמה מתחת לגלגלי הרכבת.
עם זאת אני לא מצפה שיש ישראלים רבים אשר יבינו פשר המשפט (שלאחרונה שומעים כל הזמן) מפיו של הרוסי: “מתי כבר ישודר ‘אגם הברבורים?'”. שעה שכל תושב רוסיה ועולה מרחבי ברית המועצות לשעבר מבינים מה רוצה לומר האיש: “מתי כבר יסלקו את פוטין, נשיא רוסיה, מהשלטון?”. מה הקשר בין הבלט המפורסם לחילופי השלטון? הקשר ישנו והדוק מאוד. כדי להבין זאת עליכם לדעת שבאוגוסט 1991 התרחשו בברית המועצות אירועים דרמטיים ביותר. קבוצת מדינאים בכירים במוסקבה פתחה במרד – הם, השמרנים, הניצים, ניסו להעביר מתפקידו את נשיא ברית המועצות הרפורמטור, מ. גורבצ’וב, לתפוס את השלטון, ולהחזיר את האימפריה הענקית למסלול הקומוניסטי. ערוץ הטלוויזיה הארצי ביומיים הגורליים ההם ביטל את כל התוכניות הרגילות שלו, ושידר בלופ את הבלט הנפלא של פ. צ’ייקובסקי “אגם הברבורים”. מאז שידור הבלט מסמל שינוי השלטון, סילוק הנשיא, ברוסיה.
משפטים מוצפנים כאלה יש בשפע בכל שפה, בכל תרבות, אצל כל עם. למשל, כדי להבין לֵמה מתכוון גיבור הסרט ההוליוודי כשהוא מטיח בחוקר משטרתי: “אני החשוד המיידי אצלך כי שם המשפחה שלי מסתיים באות תנועה” (vowel), עלינו לדעת, ששמות כאלה מאפיינים יוצאי הארצות “הנחותות” – ספרד, איטליה, מקסיקו וכדומה – לעומת “הוואספ” האצילי עם שמות המשפחה שמסתיימים בעיצורים.
ובחזרה למחוזותינו. העולים מרוסיה לא מצליחים לרדת לסוף דעתו של הדובר כאשר הוא מרמז על הידוע לכל ישראלי מצוי. הם כאזרחים חדשים לא מתמצאים בתולדות המדינה ובאירועים שהשאירו את חותמם בתודעת האוכלוסייה. אז בשביל זה יש להם אותי – בספריי מסדרת “עברית שפה מרתקת”, בפינתי השבועית ברדיו רק”ע, אני מסביר להם את הקטעים המוצפנים בשפה העברית.
בתחנת הרדיו הממלכתי רשת ב’ השדרן אריה גולן, במסגרת הפרויקט לציון 75 שנים למדינה, שידר פינה בה הוא כל פעם מספר על האירועים החשובים ביותר בשנה זו או אחרת מ-75 השנים האלה. כשגולן הגיע לשנה המוזכרת לעיל, 1991, ברור שלא התייחס לדרמה שהתרחשה במוסקבה הרחוקה, אלא ציין שבאותה השנה “כולנו שתינו הרבה מים”. כדי להבין צריכים התושבים החדשים של ישראל הרצאה על המבצע “סופה במדבר“, על הסקאדים כמתנת סדאם חוסיין לנו, על האיפוק המאולץ של ממשלת ישראל, ועל הסיפור המרתק על דובר צה”ל שי נחמן והמנטרה שלו “שתו מים”.
עוד באותו הקשר, לפני מספר שנים העיתון “ידיעות אחרונות” יצא בכותרת שמנה: “גדי ישכנע אותנו לשתות מים”. ותמונתו של העיתונאי גדי סוקניק, אשר התמנה לדובר צה”ל. כפי שאומרים: המבין יבין.
את הבדיחה של אותם הימים יבינו מעטים גם בקרב הישראלים הצעירים. “מה נעשה אם סדאם יפציץ אותנו? – נפציץ את רמת גן!”. הבדיחה מיועדת לאלה שיודעים שבעיר הנפלאה הזאת בזמנו השתכנו הרבה מהנציגים של העדה המפוארת של יוצאי עירק.
***
לא מזמן ביקר בישראל מזכיר המדינה האמריקני אנטוני בלינקן. אחד הפרשנים הישראלים ציין באולפן: “ישראל בשביל המזכיר – היא יוטבתה בדרך לסעודיה”. למה יוטבתה, מה קשור? ההסבר בשביל האזרחים החדשים: יוטבתה היא הנקודה בכביש 90 שהיא בחצי דרך לאילת, שם תמיד עוצרים לתדלק מכונית, למתוח שרירים, להשתמש בשירותים. יוטבתה היא אף פעם לא יעד, רק תחנת ביניים לכל אלה שמטרתם האמיתית עיר הנופש ללא מע”מ. כלומר, לא להתלהב יותר מדי מביקור המזכיר, לא לפתח ציפיות, לא ייצא מהביקור משהו טוב למדינת היהודים (זאת העמדה של הפרשן – הציטוט באחריותו. יש כאלה שטענו אז ההיפך).
***
דוגמה טרייה למדי. אחרי הפרסומים שהשופטים במשפט נתניהו הסבירו שהפרקליטות תתקשה להוכיח שוחד בתיק 4000, העיתונאי ינון מגל (הביביסט השרוף לדעת רבים) כתב בחשבון הפייסבוק שלו בציניות: “בפרקליטות פתחו סוכת אבלים. מבקשים לא להגיע לנחם בין 2 ל 4”.
ושוב, מה פתאום בין 2 ל-4? למה להדגיש? לֵמה הוא רומז כאן? הנה ההסבר לאזרחים החדשים: העיתונאי מבטא כאן טענה (תחושה?) של חלק מהאנשים שהשסע הנוכחי בחברה הוא בין “ספרדים” ל”אשכנזים” המתנשאים, שמורגלים לסיאסטה, שינה בין 2 ל-4, שתפסו את מוקדי הכוח במדינה ומפלים את יוצאי מדינות ערב (עמדה שקשה להסכים איתה – בכל זאת משפחתו של נתניהו עלתה ארצה לא מהרי האטלס).
באור הנאמר כבר קל יותר להסביר את דבריו הממורמרים של אחד מחברי הכנסת מטעם מפלגת העבודה, יוצא מרוקו (שמו שמור במערכת), אשר בפריימריז נדחה למקום הרחוק מריאלי: “חברי המפלגה מצביעים תוך שהם מריחים”.
***
לפני מספר שנים הכתב של אתר YNET השווה את מנהיג הכורדים בעירק, מוסטפא באראזני, לבן-גוריון, ברמזו שגם הלה יצליח להכריז על המדינה העצמאית הכורדית. אחד הגולשים כתב בתגובית מתחת למאמר: “כל עוד הוא לא יעמוד על ראשו – לא אאמין!”. אז אני לקחתי את קוראי לחוף הים בתל-אביב כדי שיראו את פסלו של ראש הממשלה הראשון של ישראל העומד על ראשו כמו בתמונה המפורסמת שלו משנות ה-1950.
***
בשירו המפורסם “השיירה” אריק אינשטיין שר אחת השורות במבטא המוכר לכל ישראלי: “והנגב עוד יהיה פורח”. ועבדכם הנאמן מסביר לקוראיו שהמבטא הזה – הוא סימן ההיכר של בן גוריון, בדיוק כמבטא עם רי”ש רפה בדיבורו של מייסד ברית המועצות ולדימיר לנין.
***
בית משפט דן את הנאשמת ל-10 שנות מאסר בעוון עבירות שוחד. אחד המגיבים כותב מתחת לידיעה: “10 שנים בפנים עדיף מחולות ראשון”. בחולות ראשון לציון מוצאים מדי פעם את הגופות של האנשים שלפי החשד חוסלו על ידי המאפיה (כך היה לפחות בעבר). המגיב רומז שהאישה לא שיתפה פעולה עם החוקרים ולא הסגירה את הנאשם האמיתי כי חששה לחייה.
***
זכורה לי בדיחתו של חבר הכנסת אחמד טיבי אחרי בחירת נשיא המדינה ה-9. בתשובה לשאלה מדוע הוא הצביע בעד שמעון פרס ענה טיבי בצחוק: “תמיד סברתי שממלא מקום ראש הממשלה בארץ חייב להיות ערבי, אז הנשיא לפחות יהיה מי שהאימא שלו ערביה”.
***
גילוי נאות – המקרה עם המשפט הבא “יד שניה מרופא” זכור לי כרגע לא יאה בשבילי, עד היום יש לי ייסורי המצפון. הלכנו לסרט ישראלי שזכה לביקורות משבחות. הגיבור הראשי, נהג מונית, בביקור אצל פסיכואנליסט מגלגל את הסיבות לאומללותו. בין השאר הוא מספר שיש לו גם אישה וגם מאהבת. “מי המאהבת” – מתעניין המומחה. הסרט בכלל עיצבן אותי ברמות כי כולו (מבחינתי) היה בנוי על שטויות לא מציאותיות: עולה חדשה מתוסכלת בוגדת בבעלה הרופא עם נהג מונית ישראלי; במקביל בעלה עושה מאמץ לאשר את רישיונו המקצועי כדי להתקבל לעבודה בבית חולים בקנדה, לשם הם מתכננים להמשיך מישראל (ומצליח בזה – סיפורים כאלה הם רבים ואמיתיים). אבל נהג מונית ישראלי פוקד את חדרו של פסיכואנליסט? נהגי מוניות שלנו בעצמם יכולים לשמש “שרינקים” לשאר האוכלוסייה. נשאיר את השטות הזאת על מצפונם של יוצרי הסרט, אבל אשת הרופא שמתכנן לקחת אותה לקנדה – בוגדת בו עם נהג מונית? אני מבין, יש חירות המשורר, אך לא עד כדי כך! וכשהפסיכואנליסט שאל את הנהג מי המאהבת, לא התאפקתי וסיננתי בקול חלש אך ברור: “יד שניה מרופא”. כל יושבי השורה שלנו, שורה שלפנינו ושורה מאחורינו התגלגלו מצחוק. האנשים משורות אחרות סובבו את ראשם ושאלו אותם: “מה, מה הוא אמר?”. גם להם כנראה היה חשוב לדעת מה עורר את הצחוק. כולם שכחו לדקה או שתיים מהסרט שיוצריו לא התכוונו להצחיק את הקהל.
***
קוראי האתר יודעים ללא הסברי על מה מדבר השדרן כשהוא מתלוצץ “אני חייב לעבור בדיקת ד.נ.א. – יתכן שמותר לי לאכול בפסח קטניות”, מה משמעות האימרה “חניתי בכחול-לבן”, וכו’. “מדד הפאלפל”, “חצי מעברה”, “לירן חולצה אפורה”, “המיצובישי מודל גולדפרב”, ויש סמנים רבים כאלה, מוקשים תחת רגליהם של לומדי העברית, שללא ידיעתם אתה לא יכול להגדיר את עצמך כישראלי עסלי.
