צורת יהודי / אלי הירש
וְשׁוּב אֲנִי חוֹזֵר לָעֲלִילָה. שְׁנַת תַּשְׁמַ"ט הִפְצִיעָה עָלֵינוּ בְּכָל חֶשְׁכָתָהּ.
הַלּוֹקֶמְיָה שֶׁל אָבִיךְ הֶחֱמִירָה מְאוֹד. הַכֹּל הִתְכַּסָּה בְּמַעֲטֶה שֶׁל פַּחַד
מָוֶת. אָהַבְתִּי מְאוֹד אֶת אָבִיךְ. אָהַבְתִּי אֶת בַּיְשָׁנוּתוֹ הָעֲדִינָה, אֶת
הָאוֹר הֶעָצוּב וְהַחַם שֶׁהֵפִיקוּ עֵינָיו – אוּלַי בִּגְלַל מַחֲלָתוֹ, אֲבָל נִדְמֶה
–
לִי שֶׁהָיָה שָׁם מַשֶּׁהוּ קָדוּם יוֹתֵר מִמַּחֲלָתוֹ, עָמֹק יוֹתֵר, עֶצֶב שֶׁהַמַּחֲלָה
הֶעֱצִימָה אַךְ לֹא חוֹלֵלָה. הָיָה לוֹ מַרְאֶה יְהוּדִי. הָיְתָה לוֹ חָזוּת שֶׁל יְהוּדִי
מִפּוֹלַנְיָה. וּמָה קָרוֹב יוֹתֵר אֶל הַלֵּב מִצּוּרַת יְהוּדִי מִפּוֹלַנְיָה? וְאָבִיךְ הָיָה
אִישׁ רְצִינִי. הֲרֵי הוּא זָכָה בְּאִמֵּךְ – הַנַּעֲרָה הֲכִי יָפָה וַחֲכָמָה בְּתֵל אָבִיב.
–
וְגַם לְאַחַר שֶׁנִּקְלַע לְחוֹבוֹת כְּבֵדִים עָמַד לוֹ כּוֹחוֹ לְקוֹמֵם, יַחַד עִם אִמֵּךְ,
אֶת עֲסָקָיו מֵחָדָשׁ: סוֹכְנוּת לִיבוּא וַהֲפָצָה שֶׁל כֵּלִים סָנִיטָרִיִים מִצָּרְפַת.
וְהִנֵּה אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה סוֹחֵר חָרוּץ וְטִפֵּחַ הַשְׁקָפַת עוֹלָם סוֹלִידִית עַד מְאוֹד,
שֶׁלֹּא לוֹמַר שַׁמְרָנִית, הוּא נָתַן בִּי – מְשׁוֹרֵר פּוֹחֵחַ – עַיִן טוֹבָה, וְסָמַךְ עָלַי
–
שֶׁאֶהְיֶה בֶּן זוּג טוֹב וְנֶאֱמָן לְבִתּוֹ הַבְּכוֹרָה. הַאִם קָשֶׁה לְהָבִין לָמָּה אָהַבְתִּי
אוֹתוֹ כָּל כָּךְ? לָמָּה הִכַּרְתִּי לוֹ טוֹבָה? וְזָכַרְתִּי לוֹ תָּמִיד אֶת חֶסֶד הַסַּרְדִּינִים –
אֵיךְ בַּאֲרוּחַת הָעֶרֶב הָרִאשׁוֹנָה שֶׁסָּעַדְתִּי עִם מִשְׁפַּחְתֵּךְ הוּא אָמַר: אֲבָל אֵלִי
בֶּטַח רוֹצֶה גַּם סַרְדֵּינֵים! וַאֲנִי דַּוְקָא לֹא רָצִיתִי סַרְדִּינִים אֲבָל שָׁמַעְתִּי בְּקוֹלוֹ
–
כָּל מָה שֶׁהָיָה שָׁם: כַּמָּה הוּא רַךְ, וְאוֹהֵב, וְחַם, וּבַיְשָׁן, וְרוֹצֶה בְּטוֹבָתִי.
לָעַד לֹא אֶשְׁכַּח לוֹ אֶת הַחֶסֶד הַהוּא שֶׁגָּרַם לִי לְהַרְגִּישׁ כֹּה רָצוּי וְאָהִיב.
נראה כי אחד הלקחים של הממשלה בעקבות הטבח של השבעה באוקטובר הוא הצורך לחזק את הזהות היהודית של העם היושב בציון. בין השאר מִנהלת הזהות היהודית בראשות סגן השר אבי מעוז (מפלגת נעם) קיבלה תוספת של 25 מיליון שקלים לתקציבהּ, והוקמה ועדה בראשות שרת ההסברה לשעבר, גלית דיסטל אטבריאן, "לחיזוק לימודי הגות יהודית בבתי הספר". בתחילת השנה תומך הממשלה, ינון מגל, אף אמר בתכניתו בערוץ 14, "הפטריוטים", שהפריע לו שחוגגי מסיבת הנובה רקדו לצד פסל של בודהה, ואחר כך התנצל על דבריו ("לא התכוונתי לפגוע").
השבוע נאמו הוריו של החטוף הרש גולדברג-פולין בן ה-23 (יליד אוקלנד, קליפורניה, ארה"ב) בפני משתתפי ועידת המפלגה הדמוקרטית בשיקגו, וכך פתחה את דבריה אמו, רייצ'ל: "ברגע זה, 109 בני אדם יקרים מוחזקים ע"י חמאס בעזה. הם נוצרים, יהודים, מוסלמים, הינדים, ובודהיסטים. הם מ-23 מדינות שונות. הצעיר ביותר הוא תינוק ג'ינג'י בן שנה והמבוגר ביותר הוא סבא בן 86 עם שפם". במילים אחרות, מול בשורת הזהות היהודית של הממשלה, אמו של החטוף מעמידה את בשורת האנושיות וההומניזם של האדם באשר הוא אדם.
השיר "צורת יהודי" פותח את השער החמישי, ואולי הדרמטי ביותר, בספר שיריו החדש, השישי, של המשורר, המבקר, והעורך אלי הירש, "משהו מעבר לאושר" (2024, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 87). לשיר חמישה בתים במבנה שחוזר לכל אורך 108 שירי הספר – 18 טורים (ארבעה בתים בני ארבעה טורים ובית חמישי סוגר בעל שני טורים), עיצוב שיכול לרפרר לתפילת שמונה עשרה היהודית וכן גם למילה "חי" בגימטריה. שירי הספר מגוללים באופן יוצא דופן את סיפור אהבתם של המשורר ובת זוגו, אלי ורינת (נתי), החל מראשית היכרותם בינואר 1984 ועד הולדת בתם הבכורה ביולי 1991.
לכן, כשהשיר שלפנינו נפתח במילים "ושוב אני חוזר לעלילה" עלינו להבין שזה קורה כי לפנינו ספר שירה שיש לו עלילה, עם התחלה, אמצע, וסוף שהוא עדיין לא סופי למרבה המזל, כשם השער השישי והאחרון שלו, "לא תם ולא נשלם". אנו בעיצומה של ההתרחשות איפוא, ב-1989 (הציון שנת תשמ"ט על פי לוח השנה העברי הוא לא מקרי כאן, כמובן), ואולי אף הרבה קודם לכן, "בארוחת הערב הראשונה שסעדתי עם משפחתך". הדובר בשיר, בן-דמות המשורר, מספר לנו כאן על המפגש שלו עם אבי האהובה, החולה בלוקמיה, אך מפליג מעבר לנקודת הזמן השנתית אל עבר איפיונו העמוק יותר, ומתחיל דווקא בפן החיצוני, לכאורה: "היה לו מראה יהודי. הייתה לו חזות של יהודי / מפולניה. ומה קרוב יותר אל הלב מצורת יהודי מפולניה?".
באתר האינטרנט "שער ברסלב – רבי נחמן וחסידות ברסלב" מצאתי מאמר מאת הרב ארז משה דורון המסביר כי מי שעוסק בתורה זוכה ב"צורה של יהודי", לא במובן החיצוני כמובן, אלא הפנימי, הנפשי, והשכלי, וכי צורה של יהודי היא צלם אלוהים (על פי בראשית א, כז: "ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו"). מנגד, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, נזכרתי גם בתעמולה האנטישמית כלפי היהודים, שהחלה באירופה בתקופת ימי הביניים, וששיאה בתעמולה הנאצית בגרמניה, אז כתב התועמלן הנאצי יוליוס שטרייכר בסיפור ילדים כי "אפשר בקלות לאמר מי יהודי לפי אפו. האף היהודי מכופף בנקודה שלו ונראה כמו המספר שש. אנחנו מכנים אותו 'השישה היהודית'" (מתוך ערך על האף היהודי בויקיפדיה).
נראה כי המשורר הירש לא התכוון כאן בשירו לצורת היהודי העוסק בתורה, וגם לא כמובן, חלילה וחס, לצורת היהודי האנטישמית, אלא למשהו שיותר קרוב ברוחו לדבריה של אימו של החטוף הרש גולדברג פולין, ל"צורת יהודי" הומנית, שמבצע מחווה יפה בעת הארוחה כלפי המשורר הפוחח, ומציע לו סרדינים – דגים למאכל שיש להם גם סממנים יהודיים – באופן שיש בו חסד אנושי פשוט ומחמם-לב, כזה שגורם לעלם הצעיר והנרגש "להרגיש כה רצוי ואהיב" נוכח פני המשפחה החדשה שהוא פוגש בפעם הראשונה.
קיראו גם :
אלי הירש. לקסיקון הספרות
"לָעַד לֹא אֶשְׁכַּח לוֹ אֶת הַחֶסֶד הַהוּא שֶׁגָּרַם לִי לְהַרְגִּישׁ כֹּה רָצוּי וְאָהִיב". השיר שופע רגש אותנטי וחם ואנושי ומצליח לחדור לעומק לב הקוראת. תודה, אילן, על הפרשנות היפה, המרחיבה. תודה גם לאלי ובהצלחה לספר.