כרזת הסרט "על עשבים יבשים"
כרזת הסרט “על עשבים יבשים”

על עשבים יבשים” הוא סרטו משנת 2023 של נורי בילגה ג’יילן (Nuri Bilge Ceylan), במאי טורקי בעל שם עולמי, ועטור פרסים. הסרט מוקרן בארץ מאז 27.6.2024, וכבר זכה לרשימות ביקורת רבות מאת פבלו אוטין, שמוליק דובדבני, יעל שוב, איתן ווייץ, יאיר רווה.

רשימות הביקורת האלה מתייחסות לסרט מנקודות מבט רבות, מעגנות אותו במכלול יצירתו של הבמאי, ומספקות פרטי מידע על ההקשרים הקולנועיים של הסרט. אוסיף כאן את הדגשים האישיים שלי.

מקום ההתרחשות הוא בית ספר בעיירה נידחת במזרח אנטוליה – מחוז הררי ומושלג בכבדות בחורף הארוך.

נוף מושלג מתוך הסרט ״על עשבים יבשים״
נוף מושלג מתוך הסרט ״על עשבים יבשים״

סאמט, הדמות הראשית, הוא מורה לציור, שכבר אינו מצייר, אינטלקטואל מריר ומתנשא מעיר גדולה, המלמד בבית הספר בהוראת השלטונות. הסרט מעמת בין נשים לגברים, ונוקט עמדה חד משמעית לטובת הנשים. כל שלוש הנשים מתוארות כחכמות, בעלות אישיות חזקה, ניחנות באמות מוסר גבוהות, לעומת הגברים הפגומים, השקרנים, הקנאים, והנקמניים.

תחילה אנחנו נוטים לחבב את סאמט המורה הצעיר, אך פגמיו הרבים נחשפים בפני הדמויות והצופים במרוצת הסרט הארוך של למעלה משלוש שעות. ביום החזרה לבית ספר אחרי חופשה, סאמט, המחנך של כיתה ח’, שמח לפגוש במסדרון בית הספר תלמידה חכמה ויפה בשם סווים, ואף מעניק לה מתנה, והיא מדברת איתו בחביבות. אך החיבה הזאת של סאמט כלפי התלמידה לובשת צורת העדפה פסולה בשיעורים בתוך הכיתה: כשתלמידים מצביעים ורוצים לענות על שאלה, סאמט נותן זכות דיבור לסווים ולחברתה, מתעלם מהאחרים, ומשתיק בהתפרצות אלימה תלמיד, שמעיר לו על כך.

הדי האפליה מגיעים להנהלת בית הספר, דבר שגורר חיפוש פולשני בתיקי התלמידים. בכליה של סווים מתגלה מכתב אהבה שכתבה לסאמט, ונלקח ע”י המורה, עורכת החיפוש. המכתב מגיע לידי סאמט, ובעימות ישיר בינו לתלמידה, הוא מתנהג בקשיחות, בגולמניות, ומסרב להחזיר את המכתב לתלמידה, בטענה שקרית שקרע אותו לגזרים. סווים החכמה מבחינה בשקר הגס ומוקיעה את המורה על כך. השקר המיותר, המכוער, האווילי, הזה הוא תחילת כדור השלג, שמתגלגל לאורך הסרט, מתעבה בעוד שקרים דוחים של המורה, שהולך ומסתבך, עד שהוא נאלץ לעזוב את העיירה ואת בית הספר, ומאבד כליל את אהדת הצופים.

סווים מתפכחת מההערצה הלא-מוצדקת שחשה כלפי המורה, ומלמדת אותו לקח על השקר הפחדני והמגושם שלו. היא וחברתה מתלוננות על התנהגותם הלא ראויה כלפי תלמידות של סמאט וחברו, מורה אחר בבית הספר בשם קונאן. בבירור שנעשה לשני המורים הם דוחים את ההאשמות, אך אינם מצליחים לבטלן: החוק נגד הטרדה מינית נוטה לטובת המתלוננות.

לננזפים לא נמסרת זהות המתלוננות, אך הם מגלים אותה. סאמט מרגיש נבגד, ואינו מודה בינו לבין עצמו, שהביא זאת על עצמו בשקר המכוער. תחת זאת הוא תוקף, נותן דרור למרירות ולזעם שלו: הוא מעניש את סווים בכך שהוא מצווה עליה לצאת מהכיתה, ומעליב את התלמידים, באומרו, שמוחותיהם זעירים, ושצפוי להם עתיד של עוני ושל נחיתות חברתית.

שני המורים מרבים בשיחות עם גברים אחרים בבית הספר ובעיירה. השיחות מגמתיות, רעילות: מתוך קנאה, הגברים להוטים להרוס את הטוב שיש לאחר. עובד בבית הספר, שמציג את עצמו ככזה שנכח בזמן הגשת התלונה של התלמידות, מתקנא בחברוּת בין סאמט לקונאן, ושׂשׂ לסכסך ביניהם. הוא אומר לסאמט, שעיקר התלונות היו על קונאן, והוא נקלע להאשמות בשל חברו. הדבר נשמע תמוה, כי הרי לסווים היו סיבות טובות להתנקם בסאמט, אך סאמט שמח להאמין לגבר המסכסך, וניצת בו הלהט להתנקם בקונאן ולשרוף את החברות.

בקו העלילה השני, הראשי באותה מידה, סאמט מבלה בחברת נוריי – מורה לאנגלית צעירה, רווקה, בעלת פנים יפות, אך נכה, קטועת רגל מתחת לברך כתוצאה מפציעה בפיגוע. נוריי נעזרת בתותב איכותי, שמאפשר לה הליכה עם צליעה קלה.

נוריי מתוך הסרט ״על עשבים יבשים״
נוריי מתוך הסרט ״על עשבים יבשים״

נוריי שואפת לזוגיות, אך סאמט אינו מעוניין בכך, והשניים נפגשים בבית קפה, שותים תה, ומנהלים שיחות אינטלקטואליות, בהן נוריי מתגלה באישיותה המקסימה – אמיצה, נחושה, מודעת לעצמה, בעלת עמדות חברתיות ליברליות, עם יכולת לנתח מצבים פוליטיים. נוריי אינה מפתחת טינה כלפי המורדים שבגללם איבדה את רגלה. נוריי גם למדה ציור בחוג במסגרת קהילתית, ומציירת, אך אינה מתרברבת, ומעריכה את ציוריה בצניעות כבעלי “רמת מתחילים”.

בתחילת הסרט סאמט מכיר בין קונאן לנוריי וצופה מהצד בחיבה המתפתחת ביניהם, אך כשגמר בליבו להתנקם בקונאן, הוא שם לעצמו למטרה לחבל במערכת היחסים הזאת.

שלושה בבית קפה מתוך ״על עשבים יבשים״
שלושה בבית קפה מתוך ״על עשבים יבשים״

בשיחה עם סאמט, נוריי מזמינה את שני הגברים לביתה לארוחת ערב, ומבקשת מסאמט למסור את הזמנתה לקונאן. אך סאמט בא בגפו, ומשקר שנבצר מקונאן להגיע, כי נקרא בדחיפות לטפל באימו החולה. נוריי נעצבת, כי רצתה לראות את קונאן, ידידה, מזהה את השקר, ומתאכזבת מסאמט, אותו העריכה קודם לכן. סמאט סוקר ארוכות את ציוריה היפים של נוריי, אותם תיארה בשיחות ביניהם, בצניעות, כבוסריים, ומקנא בכישרונה. עליונותה האישיותית של נוריי מקבלת ייצוג סמלי בקטע מרשים, בו המצלמה, הממוקמת מאחורי ראשה של נוריי, מראה את פניו של סאמט במרחק, ובתנועה איטית גורמת לעורפה של נוריי להסתירם כליל. הצילום הסמלי הייחודי הזה נכלל בקדימון לסרט.

שיחה, אוכל, ויין מובילים באופן בלתי נמנע למיטה. סאמט חש אי נוחות של נחיתות נוכח האידיאליזם וכישרון הציור של נוריי, וגם לא נמשך גופנית-מינית אליה, כמעט נגעל מגדם רגלה המונח על המיטה. אך הוא חייב לשכב איתה כדי לבזות את קונאן, ועל כן נעזר בוויאגרה. סאמט מתהלך בדירה, מכבה אורות, כבקשתה של נוריי, פותח את דלת הכניסה, אך בחוץ – לא לילה מושלג, אלא, במפתיע, הרבה אנשים הטרודים באתר הצילום. סאמט עושה את דרכו אל חדר האמבטיה, מציץ במראה, נוטל כדור, וחוזר לסצינת המיטה. המהלך הזה, אל מחוץ לעלילה וחזרה אליה, מקורי, עושה רושם עצום, ומעורר תהיות.

נוריי מודעת לכוונות הנסתרות של סאמט. ברור לה, שאין סיכוי שסאמט לא יספר לקונאן על הלילה הזה איתה, אך היא בכל זאת מבקשת מסאמט לא לספר לקונאן. התכסיס עבד – קונאן נפגע, לא עונה לטלפונים של נוריי, אך היא, בנחישותה, באה לביתם של שני הגברים, ומיישרת את ההדורים עם קונאן.

הבמאי העניק למרווה דיזדאר, השחקנית, תפקיד עתיר רגשות, שיחה מעמיקה, ופעולה נמרצת, והיא מבצעת אותו בכישרון. על כך זכתה בפרס השחקנית הטובה בפסטיבל קאן 2023.

מרווה דיזדאר זוכה בפסטיבל קאן על תפקידה ב״על עשבים יבשים״
מרווה דיזדאר זוכה בפסטיבל קאן על תפקידה ב״על עשבים יבשים״

האישה השלישית שמלמדת את סאמט האנוכי פרק באהבת אדם היא ילדה סתמית, לא יפה, אותה, כמחנך גרוע, הוא בכלל לא מזהה כתלמידה בכיתתו. במעמד חלוקת לבוש, שהוזמן עבור תלמידים נזקקים, היא בוחרת במגפיים אדומים שנראים קטנים ממידתה. לאחר מכן, בדרך מקרה, סאמט פוגש את התלמידה עם אחותה הקטנה, ורואה שהילדה הקטנה היא זאת שנועלת את המגפיים החדשים. סאמט נועץ בהן מבט ממושך רב-משמעי.

לקראת סוף העלילה, סווים, שהתגברה על היחסים הלא בריאים עם סאמט, השקרן העלוב, והשיגה את הפסקת עבודתו בבית ספרה, אינה נוטרת לו טינה יותר. מתוך עוצמה אישיותית, היא מביאה לו פרוסת עוגה, משחקת בשקר-הודאה בו-גילוי האמת על זהות מכינת העוגה, ומזמינה אותו בצחקוק משוחרר למסיבת הסיום.

בדקות האחרונות של הסרט השלג מוחלף בשמש ים תיכונית חזקה, המייבשת את העשבים בגבעה שלראשה עולה סאמט. למרגלות הגבעה נשארים יחד קונאן ונוריי, שאינה כשירה לטפס. סאמט, הנפרד מהאזור, כי הוא עובר ללמד בעיר אחרת, נזכר בסווים היפה, החכמה, שכל החיים לפניה, ויש לה הנתונים האישיותיים לפרוץ ולשגשג. אך הוא, ברשעותו ובתבוסתנותו, מנבא לה להיתקע בחבל הארץ הנידח הזה, ולהתייבש עם העשבים. כאן, בפסגת הגבעה, סמאט נמצא בשפל האישיות.

אחד הגברים אומר במהלך הסרט, שזה אנושי להיות רשע כפוי טובה. אינני יודעת עד כמה המילה “אנושי” בשפה הטורקית מתייחסת במידה שווה לשני המגדרים, אך נורי בילגה ג’יילן, הבמאי, אומר לנו בסרטו, שהאנושיות של נשים, לעומת גברים, מתבטאת בחוכמה בונה, באופטימיות קיומית, ובנתינה.

תגובה אחת

  1. עלילה מרתקת (מורכבת ומתפתחת ברוח שייקספירית).
    חגית מתארת היטב נקודה מהותית: מי שחשבנו לטוב ואהבנו הופך בהדרגה לשלילי. ואנו תמהים: איך קרה לו ולנו הדבר?
    נפתולי הטוב והרוע — מעיקרי הסיפור העליליתי, שבו דמויות משתנות ואנו ממשתאים (עליהן טעל עצמנו).

    צדוק

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

16 − 1 =