עיני חרטה של אנג’לינה וולד גרימקה

לכבוד יום העצמאות של ארצות הברית של אמריקה ב-4 ליולי, הנה תרגום שיר של לוחמת לזכויות שחורים, נשים, ובני האדם בכלל, מאת טובה נווה.

המערכת

אנג’לינה וולד גרימקה (27 בפברואר 1880 עד 10 ביוני 1958) היתה מחזאית ומשוררת. בתם של ארצ’יבאלד גרימקה, שנולד עבד בדרום קרולינה, ושל שרה סטנלי גרימקה, אשה לבנה ובתו של אב שדגל בביטול העבדות. אנג’לינה וולד גרימקה גדלה בבוסטון הליברלית, ולמדה בבתי הספר הטובים ביותר, שהכינו אותה ללימודים בקולג’.

היא בחרה לכתוב מחזות על גיבורים שחורים, עדיני נפש, כדי להגן על אוכלוסייה זו. ובכך תרמה לשילובם בחברה הלבנה.

שיריה עוסקים במגוון נושאים – גזענות ומודעות לצביעות האמריקאית, כמו גם שירי טבע בשפת ביטויים פשוטה, משוחררים ממקצב.

על השיר עיני חרטה

השיר מדבר על חוויית התנסות קשה ומתמשכת של המשוררת מבלי להיכנס לפרטי החוויה. היא מתארת את הכאב שלה דרך תיאורי טבע, מתוך מבט פנימי של כאב.

קיימת סמליות של ביקור במקום חוזר בשעת בין ערביים. שם היא יכולה לפרוק מעט את הכאב המלווה אותה.

הדימויים נוקשים וחוזרים על עצמם, מייצרים תחושה של שיגרה ומלכוד.

דוגמה לחזרה על מילים שגרתיות כמו: “תמיד, אותה חוויה, אותה גרירת רגלים, לאותו מקום…”.

הקונפליקט חזק במיוחד דרך אותן שתי עיניים, “הצורבות בנפש”, זוג עיני כוכבים.

המשוררת משאירה את הקורא שיכנס לעולמה וינסה להבין מהי אותה חרטה וממה היא נובעת.

אווירת הסוד מלווה את השיר מתחילתו ועד סופו. היא נותנת לקורא אפשרות למחשבות שונות שהטרידו את המשוררת. יתכן ואילו מחשבות שנבעו מתסכולה בעבודה למען שחרור העבדים ומשמירה על זכויותיהם.

השיר במקור האנגלי:

The Eyes Of My Regret / Angelina Weld Grimke

Always at dusk, the same tearless experience,

The same dragging of feet up the same well-worn path

To the same well-worn rock;

The same crimson or gold dropping away of the sun

The same tints, rose, saffron, violet, lavender, grey

Meeting, mingling, mixing mistily;

Before me the same blue black cedar rising jaggedly to

a point;

Over it, the same slow unlidding of twin stars,

Two eyes, unfathomable, soul-searing,

Watching, watching, watching me:

The same two eyes that draw me forth, against my will

dusk after dusk.

The same two eyes that keep me sitting late into the

night, chin on knees

Keep me there lonely, rigid, tearless, numbly

Miserable –

The eyes of my Regret.

תרגומה של טובה נווה לשיר “עיני חרטה”:

עיני חרטה / אנג’לינה וולד גרימקה

תָּמִיד בִּשְׁעוֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם

אוֹתָהּ חֲוָויָה חֲסְרַת דְּמָעוֹת

אוֹתָהּ גְּרִירַת רְגָלִים בַּמַּעֲלָה אוֹתוֹ שְׁבִיל רוֹפֵס

לְאוֹתוֹ סֶלַע רָמוּס הֵיטֵב.

אוֹתוֹ אַרְגָּמָן אוֹ זָהָב נוֹשֵׁר מֵהַשֶּׁמֶשׁ

אוֹתָם גְּוָונִים – וָרֹד, זְעַפְרָן, סְגַלְגַּל, לַבֶנְדֵר, אָפֹר:

נִפְגָּשִׁים, מִתְמַזְגִּים, מִתְעָרְבִים בָּעֲרָפֶל:

לְפָנַי אוֹתוֹ אֶרֶז כָּחֹל שֶׁחֹר מִתְרוֹמֵם בְּצוּרָה מְשֻׁנֶּנֶת

לִנְקֻדָּה:

מֵעָלָיו, אוֹתָהּ הִתְרַחֲקוּת אִיטִּית בֵּין כּוֹכָבִים תְּאוֹמִים

שְׁתִי עֵינַיִים בִּלְתִּי נִתְפָּסוֹת צוֹרְבוֹת בַּנֶּפֶשׁ.

צוֹפוֹת, צוֹפוֹת, צוֹפוֹת בִּי:

אוֹתָן שְׁתִי עֵינַייִם הַמּוֹשְׁכוֹת אוֹתִי קָדִימָה בְּנִגּוּד לִרְצוֹנִי

עֶרֶב אַחֵר עֶרֶב

אוֹתָן שְׁתִי עֵינַיִם הַגּוֹרְמוֹת לִי לָשֶׁבֶת עַד מְאֻחָר בְּלַיְלָה, סַנְטֵר עַל בִּרְכַּיִם

מוֹתִירוֹת אוֹתִי בִּבְדִידוּתִי, בְּחֹסֶר תְּחוּשָׁה, נֻקְשָׁה לְלֹא דְּמָעוֹת, אֻמְלָלָה.

שָׁם עֵינֵי הַחֲרָטָה שֶׁלִּי.