FEED ME / אבישי דדון-רווה
גּוֹלֵל בִּדְבֵקוּת אֶת הַפִיד הַיּוֹמִי
מְחַפֵּשׂ עַל מִי לִכְעֹס
וְאֶת מִי לְהַצִּיל
מִטִּפְּשׁוּת הֶהָמוֹן
–
חוֹזֵר בְּצִיר הַזְּמַן לָדַעַת
מִי הָיִיתִי, אֵיךְ יָדַעְתִּי פַּעַם
לְהִתְבּזּוֹת בְּלִי חֶשְׁבּוֹן –
שִׁכּוֹר עַל הַחוֹף
בָּאוֹר הָרִאשׁוֹן.
לקראת סוף השבוע התרחשה מיני-פרשיית רשת כלשהי, שבה השתלחה מי שהייתה שרת ההסברה בממשלה הנוכחית, חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, באחד מראשי תנועת המחאה "אחים לנשק", עמרי רונן, ששכל את סבתו בטבח של השביעי באוקטובר בכפר עזה, ולחם במסגרת שירות המילואים שלו מאז.
ההשתלחות של דיסטל הייתה כה בוטה, וכה חסרת כל קשר למציאות ובורחת מאחריות, שאין לי כל כוונה לחזור עליה כאן. אלא שאותה מיני-פרשייה הדהדה כמה שעות בפיד הפייסבוק שלי ובאתרי החדשות, ועוררה אותי לחשוב על כך שכל כולה אוויר חם של פוליטיקאית מתוסכלת, ועצם העיסוק בה הוא השחתת זמן לריק.
שירו של המשורר אבישי דדון-רווה (יליד 1964, כפר סבא), "פיד מי", מופיע בספר שיריו הראשון בעל השם שיכול לעורר בנו אי נוחות "בדרכי לפיגוע דקירה" (2023, הוצאת משיב הרוח, סדרת חוט הכסף, עריכה אליעז כהן, עמ' 17). קריאה בשיר הנושא של הספר מפענחת את שמו האירוני, אך לא בהכרח מסירה את אי הנוחות מעלינו, וראו בספר בעמ' 10. כותרת השיר באנגלית מכוונת לכפל משמעות: מצד אחד לפיד ברשת החברתית, אותה תחלופת פוסטים אצל כל משתמש, הנעה סביב נושאים כאלה ואחרים שהאלגוריתם של פייסבוק מעמיד לרשותו ומכוון אותו אליו, ומצד שני ולא בהכרח מנוגד, של מעין פעולת האכלה, שיכולה להזכיר לנו גם את דמותו של האח הגדול האורווליאני, המאכיל אותנו במה שהוא רוצה שנאכל.
הדובר בשיר מודע למניפולציה שמושתת עליו ועל כל משתמשי הרשתות החברתיות, וער לסכנות האורבות לפתחו של האדם החופשי בעידן הטכנולוגי, ולפיכך הוא מציג בשיר מאבק כנגד הרוח השלטת שנוכל לכנותה "חכמת ההמונים" במרכאות. החזרה בציר הזמן מסמלת את החזרה לעידן הטרום טכנולוגי, שבו אפשר היה להתבזות, להשתכר, "לא לדפוק חשבון". הספר כולו נע בין שני הקטבים הללו של הקידמה ושל העידן שקדם לה, ומעמת אותם זה מול זה גם בשדות הספרותיים של השירה.
פגשתי במשורר אבישי דדון-רווה במהלך הפנינג הספר העברי שנערך לאחרונה ברחבה שליד כיכר אורדע ברמת גן. שם הוא סיפר לי, בין השאר, על קרבתו לחבורת "עכשיו" של הפרופ' גבריאל מוקד אי אז בשנות השמונים של המאה שעברה. עריכת הספר מאפשרת התבוננות בדברים גם מנקודת המבט הזו, למשל העיסוק בטכנולוגיה אל מול האמנות מזכיר את העיסוק האינטנסיבי בכך בשירתו של דוד אבידן, וגם מנקודת מבט "פידיאנית" – לספר שני שערים, הראשון, המרכזי, נקרא כשם הספר וכולל שירים מהשנים האחרונות, והשני, החותם אותו וקצר ממנו בהיקפו, נקרא "גילדה של יודעי דבר: שירים מוקדמים 1989-1982". השער הזה כולל גם כמה שירים צבאיים מתקופת מלחמת לבנון הראשונה, אז לא היו רשתות חברתיות אבל היו רשתות מסוג אחר, שגם בהן ידע דדון-רווה לתת סימנים מיוחדים משל עצמו בדרך כלל.
קיראו גם
דף הפייסבוק של אבישי דדון רווה
אבישי דדון רווה.דף הפייסבוק
תודה על הפרשנות הנבונה.