כוכבני מישלן / אמירה אמיתי
וּבַלֵּילוֹת אֲנִי מְרַחְרַחַת בֶּחָבִיוֹת הַשּׁוֹכְנוֹת
בְּהֵיכָל הַמְּשׁוֹרְרִים הַמֵּתִים,
מִלִּים שָׁם מִתְיַשְּׁנוֹת, מַהְבִּילוֹת עֲפִיצוּת מְתַקְתַּקָּה
בְּנִיחוֹחַ פֵּרוֹתִי אֶל גֶּזַע הַמֹּחַ שֶׁלִּי,
זֶה הָאַחְרַאי לְעוֹרְרוּת וְהַעֲבָרַת מֵידָע חוּשִׁי,
קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי מְעַקְצְצִים כְּמוֹ טָבַלְתִּי אוֹתָן בַּאֲגַם בַּלְסָמִי
הַמְּדַיֵק וּמְצַמְצֵם אֶת סוֹדוֹ כְּהַיְקוּ,
נִיחוֹחַ צָרוּד שֶׁל פַּרְמֵזָ'ן אָפוּף עֲשַׁן מְעָרוֹת
מְסַמֵּם אוֹתִי כְּבִתְשׁוּקָה אֲפֵלָה הַמְּחַפֶּשֶׂת הֵיכָל לְאִדּוּי רְעָלֶיהָ,
מוֹחִי מַגִּיר רִיר וְתָר אַחַר מוֹדֵל מוֹלֵקוּלָרִי עֲתִידָנִי
שֶׁיְּסַדֵּר אוֹתִי בְּאֹפֶן אַחֵר.
–
וּבְאִישׁוֹן הַלַּיְלָה הַבָּא,
בַּמַּרְתְּפֵי הַשֵּׁכָר הַמַּרְקִיבִים תַּרְבּוּת,
אֶרְקַח מִצְלוֹל מִלִּים חָדָשׁ
וְ"אַנִּיחַ" אוֹתוֹ לְיִשּׁוּן בִּרְחוֹבוֹת וִירְטוּאָלִיִּים
אוֹ אָז, עוֹבְרֵי אֹרַח
יְלַיְּקוּ לִי כּוֹכְבֵי מִישְׁלֶן מֵהַזַּן הַמְּשׁוֹרְרִי
בְּהֵיכַל הַמְּשׁוֹרְרִים הַמֵּתִים.
השבוע נערך פסטיבל ירושלים לשירה מייסודו של מקום לשירה בהשתתפות כארבעים משוררים מכל רחבי הארץ, מוכרים יותר ופחות.
חשבתי לעצמי מדוע לא משודר האירוע החשוב הזה בטלביזיה אם לא כולו – הוא נמשך כארבעה ימים – אז לפחות מושב אחד מתוכו. תשובה אפשרית לשאלתי אפשר למצוא בספר השירים החדש, הראשון, של המשוררת אמירה אמיתי מהרצליה, "לב הנוף" (2023, הוצאת ספרי עיתון 77, עריכה יקיר בן-משה). אמיתי עוסקת בספרה בכמה וכמה שירים בשאלת מעמדם של המשוררים בתרבות בת זמננו אל מול תכניות הריאליטי. היא לא היחידה שעושה את זה. בספר השירים החדש, השלישי, של המשוררת נעם פרתום (ילידת 1986, תל אביב), "לצאת מהגוף" (2024, הוצאת חרגול, עריכה אלי הירש), יש עיסוק משמעותי בשאלה הזו בשיר הארוך והמז'ורי "דובת הקרקס של השירה" (עמ' 105-100). פרתום מובילה את הקורא במהלך השיר להבין שנמאס לה לשחק את המשחק של משוררת מיני-סלבית, שתכניות הריאליטי חפצות ביקרה. היא רוצה להישאר נאמנה לקהל המובחן של קוראי השירה ובעיקר להישאר נאמנה לעצמה.
אמירה אמיתי בעצם עוסקת בשיר שלפנינו באותה הסוגיה, אבל הופכת את המשוררים למעין כוכבני מישלן של העידן הנוכחי. היא מערבבת בין שפת השירה לבין שפת הבישול היוקרתי (אגם בלסמי, ניחוח צרוד של פרמז'ן), ובעצם יוצרת מעין פרודיה או הגחכה של המצב התרבותי הנתון. שילוב שדות המשמעות שהיא עורכת בשיר מוכיח דווקא שאלו יכולים להיות גם שדות משמעות שונים לגמרי.
בשיר נוסף בספר הזה, "שוקולד, שפה גבוהה" (עמ' 32), היא עושה כמעט את אותו הדבר, ומדגישה בסופו את הפער בין התרבות המוחשית של הריאליטי לבין התרבות המופשטת, לכאורה ואולי גם למעשה, של השירה, הנה כך: "דעו לכם, / לילה אחר לילה יש לי הזדמנות / להשכיל מתרבות הריאליטי הגבוהה הזו. // אבל מילים – / מה מלקיק בהן?" (שם). מלקיק מלשון ליקוק כמו שמלקקים קינוחי שוקולד אבל גם מלשון לייק כמו שמחבבים דבר מה ברשתות החברתיות.
קיראו גם:
אמירה אמיתי.צילום בר גורדון. האתר האישי.
