כריכת ״שירים תלויים״ של קרן אלקלעי-גוט
כריכת ״שירים תלויים״ של קרן אלקלעי-גוט

בספרה “שירים תלויים” עוסקת קרן אלקלעי-גוט בפרטי ובאינטימי באופן משוכלל ביותר. היא מטפלת בעולם החפצים שמקיפים אותנו בדרך מקורית ושובת לב. הגיבורים שלה הם המקרר, על החלב, הביצים, החמאה, הגלידה שבתוכו, ועוד דיירים נוספים שגרים בתוך המקרר שלה.

עוד מתוארים הכיסא, שולחן הקפה, המגהץ, הכיור, הפח, האסלה, וילון האמבטיה, סל הכביסה, ועוד ועוד.

קרן אלקלעי-גוט על רקע המקרר, צילום עזרא גוט
קרן אלקלעי-גוט על רקע המקרר, צילום עזרא גוט

כל חפץ מתואר מזווית אחרת בחסכנות ויוצר מופע מדויק להפליא של קיומו, אותו חושפת הסופרת והמשוררת הבינלאומית פרופ’ קרן אלקלעי-גוט בספרה החדש שירים תלויים (בית עקד ספרים, עריכה ד”ר שלהב קסט).

הספר, שנכתב לפני המלחמה, היה אמור לחגוג השקה בבית הסופר ב-9 באוקטובר, בהקשר לתפיסות מודרניות כמו זאת של האמן מרסל דושאן, תוך הצדעה מחוייכת למשוררים כרמבו, בודלייר, וויליאם בטלר ייטס, ויליאם קרלוס וויליאמס, ולפילוסופים כמישל פוקו. אירוע השקת הספר יתקיים ביום חמישי 6.6.24 בשעה 19:30 בבית הסופר בתל אביב.

השקת ״שירים תלויים״ יום חמישי 6 יוני 2024 שעה 1930
השקת ״שירים תלויים״ יום חמישי 6 יוני 2024 שעה 1930

הקריאה בספר אחרי ה-7 באוקטובר, היא שונה לחלוטין. קרן עצמה אומרת שהיא לא מפסיקה ללמוד מהספר הזה:

“התפיסה שלי לגבי משמעות החפצים השתנתה. צריך לחשוב על זה מהתחלה. בית שהיה צריך לשמור עלינו לא עשה זאת. הספר רלוונטי, הוא לא קשור דווקא לאמנות וגם לא למיינדפולנס כפי שחשבתי. המלחמה של ישראל נגד החמאס בעזה שינתה לחלוטין את הערך של החפצים שנותרו בבתים של מי שנרצחו או נחטפו מבתיהם ביישובים ובקיבוצים בעוטף עזה. בניגוד לתפיסה המקובלת שהבית שומר עלינו, הבתים לא שמרו על האנשים שנרצחו והמדינה לא שמרה על יושביהם. יש אנשים שאיבדו דברים שאולי נראים לאחרים לא חשובים מספיק… מה חשוב? חברה שלי גרה במטולה. בעלה בנה את הבית שלהם במו ידיו, אני זוכרת שלכל פריט בבית הזה הייתה משמעות. כשחברתי נאלצה לעזוב את ביתה היא אמרה: ‘מה זה חשוב כל הדברים האלה, לקחתי את הפמוטים של סבתא ויצאתי’. אני נזכרת ברצפה של חדר האמבטיה בילדותי, לא אהבתי להתרחץ כמו הרבה ילדים. עכשיו זה חזר. לא רציתי להתרחץ בגלל האזעקה ואז הסתכלתי ואמרתי אוי, הרצפה…אותה משמעות חוזרת במקום אחר”.

נקודה מעניינת בכתיבתה של קרן בספר היא קפאונו של הזמן. הרצפה הישנה מתערבבת עם הרצפה החדשה כאילו לא עברו שבעים שנה. השירים לא מושפעים מממד הזמן. הם מתרחשים בהווה נצחי, ללא המשא הכבד של שנות חיינו מילדות עד זקנה.

ההתייחסות של קרן לחפצים נוצרה גם בזכות ילדיה: בגיל עשר הבן שלי התחיל לעשות לעצמו ארוחת בוקר. ‘אמא תראי איך הביצים שמחות שאני עוד מעט אוכל אותן’. היינו מקבלים תבנית ביצים. הבת שלי ציירה על הביצים ציורי מחאה כנגד רצח ביצים. צריך להקשיב לילדים יש מה ללמוד מהם”.

לאלקלעי-גוט יש רזומה מרשים בתחום השירה, הספרות, המוזיקה, והאקדמיה באנגלית ובעברית. במהלך השנים זכתה בפרסים ספרותיים רבים ומעל 30 ספרים שכתבה תורגמו למגוון שפות ובהן: דנית, צרפתית, פולנית, ספרדית, אנגלית ועוד. ועם זאת, במפגש עם קרן מתגלה אישה-ילדה שלא מפסיקה להתפעל מהקיום. הצניעות שלה נוכחת בכל דפי הספר.

היא משמשת יו”ר אגודת הסופרים כותבי אנגלית בישראל, והייתה ממקימיה. נוסף על כך יש לה קריירה מרשימה גם כמוזיקאית, שאותה החלה עם חברתה, פסנתרנית הג’אז ליז מגנס. היא הופיעה עם שיריה בישראל וברחבי העולם, כולל מופע מוזיקלי עם ליז מגנס במרכז קנדי בוושינגטון, וכן עם מוזיקאים נוספים רבים.

אלקלעי-גוט נשואה לעזרא מזה 45 שנה, אם לארבעה ילדים וסבתא לשבעה נכדים. ערב מלחמת העולם השנייה ברחה משפחתה מליטא, ולכן נותרו לה מעט מאוד חפצים – בקושי כמה תמונות ומעט בגדים. “בעזרת ידידים נוצרים הצליחו הורי לעלות על הרכבת האחרונה מהעיר דנציג בפולין לברלין שבגרמניה, ומשם לבלגיה ואז בספינה לאנגליה. לפני כן ניסו להגיע לישראל אבל הבריטים החזירו אותם. אחרי המלחמה נאלצו לעזוב את אנגליה לארצות הברית בעזרת קרובים. הוריי לא חזרו מעולם לביתם בליטא, מכיוון שהוריהם ורבים מקרובי משפחותיהם נעלמו או נרצחו במלחמה”.

הנה השיר הפותח את הספר:

עם פתיחה

רק באפלה
ארון קודש זה של האוכל
זורח את עוצמת
חשיבותו

הכל התחיל במקרר אומרת קרן: “התחברתי במיוחד עם המקרר שלי, בעיקר בלילות. המקרר הפך לחבר שלי, אני פותחת את המקרר ופתאום יש אור. זה כמו ללכת ברחוב חשוך ופתאום איזו דלת נפתחת. נדרשת מודעות למה שיש לי לפני העיניים. יש משמעות לכל דבר. יש גם עניין פוליטי. איך לא ראינו את מה שקורה בעזה. אנחנו עסוקים. יש לנו את האג’נדה שלנו וזה לא קשור למה שקורה.

כל צעד ברחוב הוא שונה. הרחוב שבן זוגי רואה שונה מהרחוב שאני רואה. מי שער לזה מבחין בדברים. ברחוב בן זוגי אומר לי שבית מסוים נבנה בשנות ה-50 ואני אומרת לו איך אתה יודע? והוא אומר: הארכיטקטורה. אני מבחינה בבעלי חיים, בצמחים. בדברים אחרים…”.

קרן אלקלעי גוט, צילום עזרא גוט
קרן אלקלעי גוט, צילום עזרא גוט

קרן, הנושקת לשמונים, היא ילדה בנשמתה. יכולת ההתבוננות שלה מרשימה ביותר. היא רעננה ומרעננת את קוראיה.

“הייתי רוצה שהספר יעורר תגובות משמעותיות אצל הקוראים, כבר קיבלתי תגובות חמות על הספר. אבל בהתחלה מישהי אמרה: ‘שירי בוסר’. כמעט לא הוצאתי את הספר בגללה. הסוד של הספר הוא בדיוק שלו. ההתרכזות בקונקרטי התחילה בספר קודם שלי: אהבת בגדים ועירום (הקיבוץ המאוחד, 2006) שם ניהלתי דיאלוג בין השאר עם התחתונים שלי.

הרעיון הוא שכל הזמן אנו מנהלים דיאלוג עם החפצים מסביבנו המאפשרים קודם כל להוציא אותנו מעצמנו ולהעיר אותנו. כך למשל כשמתאמנים עם כדור נגד הקיר. הקיר עוזר לך ללמוד על משמעות המחשבות שלך. ככה זה לפעמים בכתיבת שירים. אנחנו לומדים על עצמנו”.

לסיום, הנה השיר החותם את הפרק על המקרר – “ארון קודש זה של האוכל”:

שורות עם סגירת המקרר

היה שלום
מפסגת המקפיא
אל מעמקי
מגירת הנביטה
שבתחתית

כאמור, יתקיים אירוע ההשקה של הספר “שירים תלויים” ביום חמישי הקרוב 6/6/24 בשעה 19:30 בבית הסופר בתל-אביב.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

ארבע עשרה − שלוש עשרה =