חוט זהב / אילנית שרף ויגודסקי
הֲרֵי גַּם אִם אֶעֱמֹד עֵירֻמָּה. עֲנָקִית מִמְּךָ
פִּי מֵאָה. צוֹעֶקֶת "הַקְשֵׁב" בְּרוֹמָנִית.
מְנַסָּה לִצְרֹחַ וְלִצְוֹחַ טַעֲנוֹתַי.
לֹא תִּרְאֶה. לֹא אֶכָּנֵס לְתוֹךְ מַבָּטְךָ.
פִּי תָּפוֹר בְּחוּט זָהָב
השבוע, בערב חג השבועות, פורסמו שירים חדשים של המשורר הנודע ארז ביטון במוסף לתרבות וספרות של עיתון "הארץ", בעמוד הפותח. ואולי אין השירים הללו אלא פואמה אחת, במהלכה מתאר המשורר את סיורו בבית הקברות של העיר לוד. כותרתה "הנה עכשיו אני בא להזכיר את אנשי לוד הנכחדים, עוד בחייהם הם לא חיים", וכותרות המשנה שלה הם השירים "קינה", "תהילים", ו"הבבא" (הארץ, תרבות וספרות, 11.6.2024, עמ' 1).
בשיר "קינה" יש שימוש בערבית-מרוקאית, כמו למשל כבר בפתיחה: "בוה בוה / עלה מזלו לקחל / אוי אוי למזלו השחור / בוה בוה דטחו מקמש / אוי אוי שנפל ולא קם", וכן הלאה. שורה בערבית-מרוקאית ומיד אחריה התרגום שלה לעברית.
בשיר הקצר שלפנינו, "חוט זהב", המופיע בספר הביכורים המרשים של המשוררת אילנית שרף ויגודסקי (ילידת 1969, בית חירות), "חבצלת רטובה" (2023, כתב הוצאה לאור, עריכה אלי הירש, עמ' 52), יש תופעה דומה אך גם שונה. הדוברת בשיר מדמה סיטואציה שבה היא עומדת מול נמען כלשהו, עירומה וגדולה ממנו כמעט לאין שיעור, ואז צועקת כלפיו "'הקשב' ברומנית". היא רוצה שהוא ישמע אותה אך הוא אינו שומע אף אינו רואה.
מי שלא דובר את השפה הרומנית לא יוכל להשלים את צליל המילה המתורגמת החסרה, אבל מכיוון שאני דובר סביר של השפה הזו, שהיא שפת אמי ובית הוריי, הרי שאני יכול להשלימה. "אַסְקוּלְטֶה", כמדומני שזו המילה החסרה, והיא רומזת למוצא משפחתה הרומני של המשוררת, המכנה את עצמה גם "אילן ויגו". בסוף הספר, ברשימת התודות, יש רמיזה נוספת למוצא הרומני שלה: "תודה על הכל לאמי סילבי ואבי נלו, לאחותי הטובה אורנה ולסבתי ביקה… שגידלה אותי" (עמ' 137).
כך או אחרת, שפת האם נרמזת כאן אך בה בעת גם מושתקת. באותה המידה גם קולה של הדוברת בשיר מושתק כי פיה תפור בחוט זהב, המזכיר גם את סיפורהּ של אריאדנֶה מהמיתולוגיה היוונית, שלאחר שסייעה לחלץ את אהובהּ מן המבוך באמצעות הרעיון של פקעת חוטים, ננטשה על ידו ונותרה מיואשת וחסרת אונים.
צפו בערב השקה של אילנית שרף ויגודסקי
