הַמַּצָּב הַבִּטְחוֹנִי לֹא הָיָה אַף פַּעַם כָּל כָּךְ רַע
חֲרָבוֹת בַּרְזֶל מְרַחֲפוֹת מֵעַל רֹאשֵׁנוּ כְּחֶרֶב דָמוֹקְלֶס
וְיֵשׁ יִיתָּכְנוּת לְסַכָּנָה גְּדוֹלָה שֶׁמִּתְקָרֶבֶת.
הַמַּצָּב הַבִּטְחוֹנִי מֵעוֹלָם לֹא הָיָה גָּרוּעַ יוֹתֵר.
חֶרֶב תְּלוּיָה מֵעַל רֹאשֵׁנוּ בְּחוּט שֶׁל שְׂעָרָהּ.
אַף פַּעַם לֹא הָיָה כָּאן כָּל כָּךְ נוֹרָא.
וּתְמַלֵּא הָאָרֶץ חָמָס, וְחָמָאס שׁוֹעֲטִים בָּרְחוֹבוֹת,
שׁוֹאָה! הֵם צָעֲקוּ מִבְּלִי לָדַעַת בִּכְלָל אֶת מוּבָן הַמִּלָּה.
אָמְרוּ וְנֶאֶנְחוּ תַּחַת עֹדֶף מִשְׁקָל,
בְּעוֹדָם מְנַקְּרִים בַּפֵּרוּרִים שֶׁל הַמַּאֲפֶה שֶׁנֶאֱכַל.
פָּשׁוּט אִיּוּם הַרְסָנִי וְאֵין בִּכְלָל יְצִיאָה.
אֵין תִּקְוָה, וּבָרוּר שֶׁתִּתְחַסֵּל הַמְּדִינָה.
אָמְרוּ וְנִפְנוּ לֶאֱכֹל מֵהָאֲבַטִּיחַ עוֹד פְּרוּסָה.
בְּאָלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים,
לֹא הָיָה בִּטָּחוֹן וְהַמַּצָּב הָיָה נוֹרָא.
יָשְׁבוּ חַכְמֵי הַיִּשּׁוּב וְיָצְאוּ עִם בְּשׂוֹרָה.
לָתֵת אֶת מְשִׂימַת הַשְּׁמִירָה,
לְחַבְרֵי אַחְדוּת הָעֲבוֹדָה.
וְהָרֵי הֵם כְּבָר הֵקִימוּ אַרְגּוֹנֵי סַעַד בְּרִיאוּתִיִּים וְתַעֲסוּקָתִיִּים
לְטוֹבַת הַפּוֹעֵל הָעִבְרִי בְּאוֹתָם הַיָּמִים.
הַמַּצָּב הַבִּטְחוֹנִי בִּבְכִי רַע,
לָחֲשׁוּ אַנְשֵׁי הַיִּשּׁוּב הַוּוָתִיק לְאַנְשֵׁי הָעֲלִייָּה הַשְּׁנִיּיָה,
וְהוּקְמָה הַהֲגָנָה.
וּבְמִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר עֵת הַנֶּגֶב הָיָה נָצוּר
וִירוּשָׁלַיִם נַמְּקָהּ בַּצָּמָא,
הַגָּלִיל הָיָה קָרוּעַ וְזָב דָּם מִלְחָמָה,
וְגַלִּים גַּלִּים הִסְתַּעֵר הָאוֹיֵב וְהַבֹּקֶר לֹא נִרְאָה.
הַמַּצָּב הַבִּטְחוֹנִי הָיָה נוֹרָא.
מֵעוֹלָם לֹא הָיָה כָּזֶה זְמַן מַפְחִיד וְנוֹרָא,
נֶאֶנְחוּ בְּתֵל אָבִיב וְגַם בְּחֵיפָה.
וְהָאָרֶץ שֻׁחְרְרָה.
רַבִּין עָמַד עַל בִּימַת הַמִּצְעָד,
וְהֵחֵלָּה תְּקוּפַת הַהַמְתָּנָה.
הַמִּצְרִים שׁוּב בַּעֲלֵי מַרְכְּבוֹת, מִתְכּוֹנְנִים לָצֵאת לְמִרְדָּף,
שֶׁסּוֹפוֹ עָלוּל לִהְיוֹת הָרֵי אָסוֹן אִם לֹא יִבָּקַע הַיָּם,
וְנַעֲבֹר תְּחִלָּה.
וְהַשְּׁאֵלָה הַאִם יֶשׁ לָצֵאת לְמִלְחֶמֶת מְנִיעָה?
תְּשׁוּבָה לֹא בְּרוּרָה.
וְהַמַּצָּב הַבִּטְחוֹנִי מֵעוֹלָם לֹא הָיָה כָּל כָּךְ רָע.
וּתְקִיפַת הַמְּטוֹסִים, וְשִׂישָׂה יָמִים.
וְהַמַּצָּב הַבִּטְחוֹנִי כָּלַל שְׁטָחִים שֶׁגָּרִים בָּהֶם אֲנָשִׁים אֲחֵרִים.
וְהַיְּדִיעָה שְׁמָהּ שֶׁקּוֹרֶה בְּיוֹם הַשְּׁבִיעִי, וּבְיָמִים הָעוֹקְבִים,
יִהְיֶה הַמַּצָּב הַבִּטְחוֹנִי בִּזְמַנִּים הַבָּאִים.
וּבְיוֹם הַקָּדוֹשׁ, בִּרְכוּ אָבוֹת אֶת בְּנֵיהֶם שֶׁיָּצְאוּ לַקְּרָבוֹת.
פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶה שַׁבָּת וּמִתְגַּיֵּיס לְמִלְחָמוֹת.
מֵעוֹלָם לֹא הָיָה הַמַּצָּב הַבִּטְחוֹנִי כָּל כָּךְ נוֹרָא.
בְּגֶשֶׁר נַעֲשָׂה נֵס וְהַסּוּרִים חָזְרוּ חֲזָרָה.
הָאָרֶץ מַדְמֶמֶת וּשְׁסוּעָה.
וְתִיאַמָת שֶׁהוֹלִידָה אֶת כֻּלָּם, שׁוֹכֶבֶת וּבִטְנָהּ פְּתוּחָה.
הָרוּחַ הַמְּרַחֶפֶת עַל פְּנֵי תְּהוֹם וַאֲדָמָה
וּמֵעוֹלָם לֹא הָיָה הַמַּצָּב הַבִּטְחוֹנִי כָּל כָּךְ רָע.
שְׁמוֹנִים וּשְׁתַּיִם, וְתִשְׁעִים וְאַחַת וְתִשְׁעִים וְחָמֵשׁ
וְאַלְפַּיִם וְאַרְבַּע וְחָמֵשׁ וָשֵׁשׁ.
וְכָל תַּאֲרִיךְ וְחֹדֶשׁ וְשָׁנָה, וְעוֹד שָׁנָה
וְכָל יוֹם וְכָל שָׁעָה.
וְ”דּוֹבֵר צַהַל מוֹדִיעַ”, מִתְחַלֵּף בְּ”הוֹתֵר לַפִּרְסוּם”.
וּבְכִי הַמִּשְׁפָּחוֹת הַמִּצְטָרְפוֹת אֵינֶנּוּ מִשְׁתַּנֶּה בִּמְאוּם.
וְאַלְמָנוֹת וִיְתוֹמִים וּמִשְׁפָּחוֹת שַׁכּוּלוֹת וַחֲטוּפוֹת מַרְגִּישׁוֹת נוֹרָא.
וְהַמַּצָּב הַבִּטְחוֹנִי לֹא הָיָה אַף פַּעַם כָּל כָּךְ רָע.
הערה: חרב דמוקלס – דימוי לסכנה המרחפת תמידית מעל ראשם של אנשים, בפרט בעלי עוצמה, אבל גם בכלל.
נהדר חני אהבתי מאוד. מתאר את התקופה בצורה הכי קשה שיכולה להיות, ויחד עם זאת נשמע כדה ז’ה וו.