אוהד שרון סוקר את תחרות האירוויזיון של 2024 במלמו, ובודק האם היה כאן אירוע מוזיקאלי או פוליטי?
המערכת
האירוע הנצפה בעולם הוא האירוויזיון, שהחל בשנת 1956 והמשיך כל שנה עד מופעו הנוכחי שהתרחש השנה. המופע אמור לייצג סביבה מוגנת שבה לא נותנים לפוליטיקה ודעות קדומות להשפיע, אלא רק למוזיקה, וכך נבחר הזוכה הטוב ביותר. למרות העקרונות היפים נראה בשנים האחרונות, ובמיוחד עקב המלחמה עם עזה, שיש מקום לשאול האם האירוויזיון במתכונת הנוכחית עדיין מקיים את המהות שלו, אם באמת אין מקום לפוליטיקה בתחרות, ורק המוזיקה, שאמורה לאחד בין המדינות השונות מדברת.
אחד הגורמים המרכזיים לשאלה הזאת היא אירוויזיון 2024, שמתחילתו העלה סימן שאלה גדול האם עדיין אפשר לקיים את התחרות בצורה שאינה מושפעת מפוליטיקה. המבחן הראשון שבו התמודד הארגון שמנהל את האירוע, EBU, היה המכתב שדרש שיסלקו את ישראל מהאירוע, כמו שנעשה לרוסיה, ובהמשך עצומה שעליה חתמו חלק מהמתמודדים שביקשו שיוציאו את ישראל מהתחרות. חרף הביקורת הוחלט שישראל לא עוברת על החוקים ותוכל להשתתף. על אף ההחלטה של הארגון האחראי חלק מהמדינות המשתתפות, עם הזמרים שלהן, ואפילו זמרי אורח במופע, החליטו שהם לא מכבדים את מהות המופע, והחליטו למחות בדרכים שונות, כגון: במהלך הראיונות הנציג ההולנדי, יוסט קליין, החליט למחות בכך שהוא שם סדין על הראש כדי שלא יהיה יראה את עדן גולן, המתמודדת הישראלית; הנציגה היוונית, מרינה סאטי, העמידה פנים שהיא מפהקת או נרדמת כל פעם שעדן דיברה ועשתה פרצופים. בפעולות האלו הנציגים ביישו את התחרות, ולכן ספגו ביקורת אפילו מהמדינות שלהם על הזלזול, כך יוון הבהירה שההתנהגות של מרינה לא מכובדת ומזלזלת לא רק בעצמה אלה גם ביוון שבחרה אותה כנציגה.
למרות הרצון של EBU שהאירוע יעבור ללא תקריות, והניסיון שלהם להבטיח שהתחרות תהיה הוגנת וללא פרובוקציות, המשתתפים יצרו פרובוקציות בכך שלבשו סימנים שקשורים לסכסוך כדי להביע מסר, או התבטאו בפומבי שהם רוצים שירחיקו את ישראל. הזוכה לשעבר לוריין אמרה לתקשורת לפני הגמר שאם ישראל תזכה היא לא תעביר את הגביע כנהוג אלא פשוט תקום ותלך.
במיוחד צרם שהאנשים שנתנו לפוליטיקה להשפיע בצורה הבוטה ביותר היו השופטים שנבחרו. הם הרי מראש התחייבו להצביע לא לפי דעתם על המדינה אלא לפי השיר והביצוע. השפעת הפוליטיקה בהצבעות הוצגה בצורה קצת בוטה בכך שישראל סיימה אצל השופטים במקום ה-12 עם 52 נקודות, כאשר 25 שופטים מתוך 36 שיכלו להצביע לישראל לא העניקו לה אפילו נקודה אחת, לעומת הקהל שהכניס את עדן למקום השני עם 322 נקודות, נקודות אלו כללו מדינות שהשופטים שלהם לא נתנו נקודה אחת והקהל בהן נתן לעדן 12, המקסימום האפשרי. אחד מהשופטים הנורווגים אפילו הודה שהוא נתן 0 נקודות לישראל לא בגלל שהוא לא אהב את השיר אלא בגלל הדעה הפוליטית שלו, ובכך הפר במודע את החוקים והמהות של מה שהוא נבחר לייצג ולשפוט, וביזה את התחרות. אנחנו לא יודעים עוד כמה שופטים נתנו לפוליטיקה להשפיע, ולכן האמינות של התחרות ירדה, והאמון בזכייה של המתמודד השוויצרי נמו פוחתת, בגלל שאין אפשרות לדעת אם בחרו בו בגלל הביצוע או בגלל דעות קדומות ופוליטיקה. בהחלט סביר שאם השופטים היו בוחרים רק לפי המוזיקה מדינות שונות היו מקבלות יותר נקודות, ואולי הזוכה היה אחר.
אירוויזיון 2024 נחשב וייחשב בשנים הבאות בתור אירוע שהבהיר שהמארגנים יצטרכו לבצע שינויים מהותיים בניהול והתגובה להפרעות בו. במהלך אירוע זה התרחשו שערוריות שונות, ויש צורך לקבוע תקנות כיצד לטפל משמעתית במדינות שעברו על החוקים. חרף הרצון של המארגנים שהתחרות תהיה הכי הוגנת שאפשר, אם בעתיד הקרוב לא יבוצע שינוי מהותי, 2024 יסמן את תחילת הסוף לאירוויזיון, שפעם סימל אחדות בין מדינות שונות באמצעות המוזיקה, וכיום הפך לעוד כלי ניגוח פוליטי של מדינות שלא מסכימים איתן.
Eyal Granatבפייסבוק:
זה תמיד היה אירוע פוליטי, אפילו מהצד של ישראל שנתנה 12 נקודות ללוקסמבורג כי יוצגה על ידי זמרת מישראל. באופן מסורתי הנורדים נותנים אחד לשני, גרמניה לאוסטריה, יוון לקפריסין וכו’…וגם, ההתייחסות לפוליטיקה היום היא לא רק כייצוג של מדינות, אלא של אג’נדות. למשל, נטע ברזילי זכתה כי ייצגה בשיר את אג’נדת מיטו, דנה אינטרנשיונל זכתה כי ייצגה להט”ב, וגם גלי עטרי זכתה בגלל הסכם השלום עם מצרים ולא רק בגלל המוזיקה. האירוע כיום בעיקר מייצג את פוליטיקת זרם ה-woke, בדגש על להט”ב, ופוליטיקת זהויות. ארגון השידור האירופאי דווקא לא נהג בצורה אחראית כמו שנכתב במאמר, כאשר מראש נכנע לדרישות של אנשי ה-woke ותומכי הטרור באירופה, והכריח את ישראל לשנות את מילות השיר, והתעלם בהפגנתיות מהשתתפותה של ישראל בתחרות בשידור. זה היה מופע דוחה ואנטישמי וחבל שישראל השתתפה בו.