בעיניי אני יפה, אני בטוחה. שמנמונת כזו עם שיער חום מבולגן ועיניים ירוקות מאוד. תמיד אמרו לי שאני הכי בוגרת בכיתה. או בספרייה. או בחנות של יואל מעבר לפארק. בכיתה ג’ כבר קראתי איזה שלושה ספרים של הארי פוטר. לבד-לבד. כל-כך אהבתי את סיריוס בלאק, הסנדק הטוב והחתיך של הארי. הוא היה כזה מסוכן נראה, וטוב-טוב-טוב גם. דמיינתי אותו חתיך-חתיך, עם שיער שחור קארה, ושחור בעיניים, ורזון כזה קיצוני. כמו אביב גפן. אמא תלתה בבית פוסטרים שלו בכל פינה וכל הזמן אמרה שהוא “גאון”, “גאון”. האמנתי.
הספר החמישי של הארי פוטר יצא כשכבר הייתי בת שתים עשרה. הוא היה ארוך-ארוך. אף-פעם לא קראתי ספר ארוך כל-כך. איפשהו סיריוס פתאום מת, נפל אל מאחורי הפרגוד ונעלם. כשהבנתי שאין יותר סיריוס, הנחתי את הספר בצד. להירגע עם הדמעות וכל זה. לקחתי את העיתון שגלגלו לנו בבוקר ואף-אחד לא פתח. פרסמו ככותרת אחורית בעיתון שאביב גפן מתחתן בפעם השנייה, עם איזו דוגמנית בלונדינית שאני ממש לא.
ישבתי על המדרכה מחוץ לבית ובכיתי-בכיתי-בכיתי. אבא חזר מהעבודה מלוכלך בצבע בבגדים, בפנים, ובידיים, ושואל “מה קרה”. “גם סיריוס מתתת וגםםם אביב מתחתןןןןןןןן”, בבכי תהומי זרקתי עליו את העיתון שפורסמה בו הידיעה. הוא הסתכל עלי וצחק. צחק-צחק-צחק-צחק. כמעט התעלף נראה לי. “עד שתהיי גדולה הוא יתגרש, בינתיים תעשי עיניים לפועלים שבונים שם את הבית, הם מתים על שמנות!”. נכנסתי הביתה, עוד בוכה וחצי צוחקת כדי שאבא לא יחשוב שנעלבתי או משהו. הוא התכוון להצחיק, אני יודעת. בוגרת אני, אני בוגרת. אמא חזרה הביתה גם, קצת מאוחר יותר, כי היא הייתה בהשתלמות ההיא. היא תבין אותי. היא אוהבת את אביב.
“אמאאאאא אביב מתחתןןןןןן”.
“בגלל זה את בוכה ככה?”, וצחקה. למה היא צוחקת?
“גם סיריוס שאני הכי אוהבת מהארי פוטר מתתתת, אמאאאאאא”, ובכיתי חזק יותר. נראה לי שניסיתי ממש.
“קחי כפרה, לכי לחנות של יואל תקני לך איזה ספר חדש”, ודחפה לי מאה שקל.
אני אוהבת כסף ולקנות דברים, זה נחמד. גם בחנות של יואל נחמד. הוא אומר לי שאני הילדה הכי יפה בכללללל העולם. והוא מראה לי דברים חדשים ונותן לי לגעת אפילו! הוא תמיד מביא לי את כל מה שאני בוחרת לקנות בחינם ואומר לי לשמור את הכסף אצלי. הוא בכלל לא מגלה לאמא. אני בטח אלך ואני קצת אבכה, והוא יביא לי ממתקים ויאמר שההפסד כולו של אביב, ושאין לדעת אם סיריוס בלאק יתעורר לחיים. אני יודעת. אחר כך יחבק אותי קצת וכל זה עם הידיים. תמיד כשהוא עושה דברים ליותר משניה אחת עם הלשון, אני נגעלת ממש, אבל הם אומרים שאני בוגרת. אני בוגרת. גם אמא ככה מקבלת מתנות מכולם כי היא יפה. כולם מביאים לה כל הזמן פרחים ומקדישים לה שירים ברדיו, וכאלה. אותי גם יואל אוהב, אבא סתם אומר שרק ערבים אוהבים שמנות, אני יודעת. אחר-כך יואל בטח יאמר לי שאיזה כיף לו כשאני באה, וישים לי את “אני שונא” של אביב שאנחנו הכי אוהבים לצרוח יחד. והוא אפילו לא יאמר לי לא לספר לאמא, רק פעם אחת הוא אמר. לא סיפרתי. גם ככה אבא לא יאמין שמישהו רוצה אותי ככה ויאמר לאמא שהמצאתי. אני יודעת. מעניין אם הוא קרא את הארי פוטר בכלל, אף-פעם לא שאלתי. הוא היה מקריא לי חלקים מאיזה ספר שקוראים לו “לוליטה”, ואומר שאני בדיוק לוליטה. הלוואי שסיריוס בלאק או אביב היו קוראים לי ככה.
