השיר השבועי עם אילן ברקוביץ': "שר בממשלה" של צורית בוסקילה

אילן ברקוביץ על "שר בממשלה" של צורית בוסקילה, שכאילו נכתב על הממשלה הנוכחית.

המערכת

שר בממשלה / צורית בוסקילה

אִם הָיִיתִי שַׂר בַּמֶּמְשָׁלָה

הָיִיתִי רוֹצָה לִרְאוֹת אֵיפֹה אֲנִי חַיָּה,

הָיִיתִי מַתְחִילָה לִנְסֹעַ בְּאוֹטוֹבּוּסִים עִירוֹנִיִּים

יוֹשֶׁבֶת לְיַד אֲנָשִׁים מִן הַשּׁוּרָה

שֶׁנִּמְחֲקָה מִדּוּחַ הָאוֹצָר הָרִשְׁמִי

הָיִיתִי הוֹלֶכֶת כְּפוּפָה קָרוֹב לָרִצְפָּה

לִתְפֹּס אֶת עֵינֵי כָּל מַשְׁפִּילֵי הַמַּבָּט

הָיִיתִי נִכְנֶסֶת בִּשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה בַּצָּהֳרַיִם לֶאֱכֹל פָלָאפֶל

בִּרְחוֹב הֶרְצֶל אוֹ הַשָּׁלוֹם בְּאַחַת הֶעָרִים

וּפוֹגֶשֶׁת אֶת הַיֶּלֶד בֶּן הַשֵּׁשׁ-עֶשְׂרֵה שֶׁמֵּכִין צִ'יפְּס מִשֶּׁבַע בַּבֹּקֶר

וַחֲלוֹמוֹתָיו צְרוּבִים כָּל לַיְלָה בְּרֵיחַ טִגּוּן

הָיִיתִי עוֹמֶדֶת בַּתּוֹר לַסּוּפֶּר וְגַם לָרוֹפֵא

וּמְחַכָּה עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ דַּקּוֹת כְּשֶׁהַרַכֶּבֶת נֶעֱצֶרֶת עַל הַמְּסִלָּה בִּגְלַל מִפְגְּשֵׁי רַכָּבוֹת,

בֵּינְתַיִם מְפַתַּחַת שִׂיחָה עִם סְטוּדֶנְטִית צְעִירָה

לִשְׁמֹעַ אֵיךְ עוֹבְרִים עָלֶיהָ הַלִּמּוּדִים וְאֵיפֹה מָצְאָה דִּירָה.

בִּשְׁעוֹת הָעֶרֶב הַמְּאֻחָרוֹת הָיִיתִי עוֹבֶרֶת בַּשּׁוּק לִרְאוֹת אֶת הַמְּסֻמָּמִים

מְדַדִּים אֶחָד אֶל הַשֵּׁנִי לְחַפֵּשׂ שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל אִכְפַּתִּיּוּת בְּתוֹךְ שַׂקִּיוֹת לְבָנוֹת,

וּבְשִׁשִּׁי בַּצָּהֳרַיִם בְּאוֹתוֹ הַשּׁוּק, מַחְלִיפָה "שַׁבָּת שָׁלוֹם" עִם אוֹסְפֵי הָעַגְבָנִיּוֹת,

הַחֲצִילִים וְתַפּוּחֵי הָאֲדָמָה

שֶׁנּוֹפְלִים בֵּין הַדּוּכָנִים.

מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם כְּשֶׁהָיִיתִי מִתְגַּעְגַּעַת לִקְצָת בַּיִת בְּתוֹךְ הַשִּׁיטוּטִים

הָיִיתִי נִכְנֶסֶת כָּכָה בְּאַקְרַאי לְבִנְיַן שִׁכּוּנִים יָשָׁן

עוֹלָה בַּמַּדְרֵגוֹת הַלּוּלְיָנִיּוֹת בִּזְהִירוּת, לֹא לַחְטֹף סְחַרְחֹרֶת

דּוֹפֶקֶת בְּהַפְתָּעָה עַל אַחַת הַדְּלָתוֹת

וְנִכְנֶסֶת לִשְׁתּוֹת בְּמִרְפֶּסֶת שֵׁרוּת קְטַנָּה

כּוֹס תֵּה עִם נַעְנַע וְשָׁלוֹש כַּפִּיּוֹת סֻכָּר.

אִם הָיִיתִי שַׂר בַּמֶּמְשָׁלָה

הָיִיתִי רוֹצָה לִרְאוֹת.

נדמה כי רמת הניתוק מהעם של ממשלת 64 המנדטים רק הולכת וגדלה מאז הטבח של השביעי באוקטובר.

לפני קצת יותר משבוע עבר תקציב המדינה, מבלי שצומצמו הכספים הקואליציוניים או משרדי הממשלה. שרים נותרים ספונים במכוניות השרד שלהם מול משפחות חטופים דואבות, ובן למשפחה שכולה אף "זכה" לאמירה מבזה מצידו של חבר הכנסת יולי אדלשטיין, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, שנחר כלפיו בבוז בלכתו במשכן "עוף לי מן העיניים", בשעה שזה הגיש לו, ובצדק, מכתב פיטורין סימבולי.

כל אלה ועוד מקשרים אותנו אל השיר שלפנינו, "שר בממשלה", מאת המשוררת צורית בוסקילה (ילידת 1983, מתגוררת במצפה רמון). השיר מופיע בספר השירים הראשון והייחודי של בוסקילה, "נאיבית בימים – קובץ שירה בובריאנית" (2023, הוצאת ספרי עיתון 77, עמ' 19). השיר מדגים יפה את התיאור של הקובץ כולו כ"קובץ שירה בובריאנית" על שמו של הפילוסוף היהודי-אוסטרי מרטין בובר (1965-1878), שנודע על שום הפילוסופיה הדיאלוגית שפיתח, פילוסופיה שבאה לידי ביטוי בעיקר בחיבורו "אני ואתה" (1923), ובתפיסה שעובדת היסוד של הקיום האנושי היא לא בדידותו של האדם אלא הקשרים הכנים והישירים שהוא מקיים עם זולתו.

"שר בממשלה" מתחיל במובן מסוים מהמקום שבו נגמר שירו המפורסם של המשורר והמחזאי הגרמני ברטולד ברכט (1956-1898), "על הולדת הבן", שאלו מילותיו: "משפחות, כשנולד להן בן, / רוצות שיהיה אינטילגנטי. / אני, שהאינטיליגנטיות / החריבה לי את חיי / יכול רק לקוות, שבני / יתגלה בבוא-הימים / כחסר-ידע, עצל-דעת. / או אז יהיה לו חיים שקטים / של שר בממשלה" (מתוך מבחר שיריו, "גלות המשוררים", בעריכתו ובתרגומו של ה. בנימין, 1978, ספרי סימן קריאה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 159). החיים השקטים והבטלה של השר בממשלה בשירו של ברכט, הם כל מה שבוסקילה רוצה שלא יהיו חייו של שר בממשלה בשיר שלה. בוסקילה רוצה שהשר יירד אל העם, יידע כיצד הוא חי, ויחווה את שורשי הקיום מלמטה, ולא ממרום מושבו המדומיין. שהוא לא יגיד לאנשים מן השורה – כפי שהיא כותבת בשיר בטור הרביעי – שיעופו לו מן העיניים, אלא שיראה אותם לנגד עיניו ויבין כיצד הם חיים. בדרך הזו הוא יהיה שר טוב ולא מנותק מהציבור שלמענו הוא אמור לפעול מלכתחילה.

קראו גם

אחמד – סיפור ליום השבת של צורית בוסקילה

צורית בוסקילה. אתר "הלך רוח"