פּוֹאֵטְרִי סְלֵאם (poetry slam), בתרגום חופשי, “הטחת שירה“, היא מסגרת תחרותית שנתית של מופעי שירה מדוברת (ספוקן וורד).

אירוע “הסלאם הגדול” הוא הגמר של התחרות, בו משתתפים מיטב משוררי השירה המדוברת, שזכו לא אחת במופעי הסלאם במהלך השנה. הסלאם הגדול היה צריך להתקיים בדצמבר 2023, אך לאחר מספר דחיות בשל המלחמה, יצא אל הפועל ב- 9 במרץ 2024. השתתפו בו 6 אמנים: ליהיא כהן; יואב טלמור; זיו הרמלין-שד”ר; טינג פנג; דנה שבתאי; ירדן בר אל.

המנחה נילי קופלר. צילום עומר מסינגר
המנחה נילי קופלר. צילום עומר מסינגר

כפי שנילי קופלר, המנחה הנמרצת, ציינה בפתח הערב, הייתה זו שנה קשה. ואני ארחיב: שנה של מחאות אזרחיות נגד ניסיון הממשלה לכפות הפיכה משטרית על הדמוקרטיה הישראלית, הטבח המחריד, והמלחמה המתמשכת בעקבותיו.

הייתה ציפייה לשמוע מפי מיטב משוררי השירה המדוברת, במעמד גמר התחרות, התייחסות אמיצה לנושאים גורליים לעם ולמדינה. אולם, רק יואב טלמור, מוזיקאי, אמן שירה מדוברת, אשר בשנת 2014 ייסד את אגף הסדנאות של “פואטרי סלאם ישראל” ומנהל אותו עד היום, התבלט כמבוגר האחראי, ודיבר בצורה תקיפה אך מעודנת, מתובלת בהומור שנון, מעמדת המחנך, מורה הדרך, המוכיח בצורה עניינית ומנומקת את הגורמים האחראיים למחדלים.

לדוגמא, ציטוט מתוך השיר “מי אלה האנשים האלה”:

“כמה פעמים אפשר להגיד את אותו דבר בסיסי?

אכלתם? תפנו

שפכתם? תנגבו

כשלתם? תתפטרו

מה עם קצת אחריות?”

יואב טלמור מבצע ״מי אלה האנשים האלה״. קרדיט עומר מסינגר
יואב טלמור מבצע ״מי אלה האנשים האלה״. קרדיט עומר מסינגר

מי שזכתה בגמר הגדול, וקיבלה את מיקרופון הזהב המיוחל ואת הזכות להשתתף בתחרות העולמית, היא ליהיא כהן, שהייתה חיננית, רהוטה, והפגינה יכולות משחק של הבעות פנים ונימות קול בקטעים אישיים-כנים. מעניין לציין שהיא החלה את דרכה אל פסגת אומנות הספוקן וורד בסדנה של יואב טלמור.

ליהיא כהן זוכה במקרופון הזהב. מזכה עומר מסינגר
ליהיא כהן זוכה במקרופון הזהב. מזכה עומר מסינגר

אתמקד בהופעתו של יואב טלמור, ובפרט בביצוע השיר “מי אלה האנשים האלה”, אותו כתב במיוחד לגמר הסלאם. במהלך כתיבתו פנה יואב בדף הפייסבוק שלו לחבריו, בבקשה לקבל רעיונות, ואימץ אחדים מהם.

באירועי פואטרי סלאם נועד תפקיד מרכזי למנחה, שמשמיע/ה סיסמאות להדגשת מקומה של השירה לעומת הפן התחרותי של האירוע. כך שמענו מפיה של נילי קופלר “למשורר הלל, הנקודות לעזאזל”.

כששאר חמשת משתתפי הגמר, כולל הזוכה ליהיא כהן, היו שקועים בענייניהם האישיים, יואב הרשים בנקיטת עמדה אחראית-נאורה בשאלות חברתיות-פוליטיות מרכזיות, ועל כך מגיע לו הלל.

להלן הטקסט המלא, באדיבות יואב טלמור.

מי אלה האנשים האלה / יואב טלמור

מי אלה האנשים האלה

ששולחים לווייז התרעות על מפגע בכביש?

שרואים, נניח, רכב עומד בצורה מסוכנת

ולוחצים על המשולש הצהוב עם הפלוס ומדווחים למען כולם יראו ויראו.

בצפון אין ווייז כרגע כי עכשיו מסוכן ג’י.פי.אס

ואנשים שוב צריכים להוריד חלון ולשאול “סליחה, איך מגיעים לזה וזה?”

ולזכור הוראות הגעה ושמות רחובות ובניינים

לזכור מאין הם באו ולאן הם הולכים

מי אלה האנשים האלה

שתורמים לקבר רחל?

ששולחים את תעודת האחריות ליבואן?

שעונים “הכל בסדר” ובאמת הכל בסדר אצלם?

שהתעצבנו על הילדים ששוב לא פינו את השולחן

כי כמה פעמים אפשר להגיד את אותו דבר בסיסי?

אכלתם? תפנו

שפכתם? תנגבו

כשלתם? תתפטרו

מה עם קצת אחריות? איך אפשר לסמוך עליכם ככה?

תנקו את מה שלכלכתם,

גם אם הכתם לעולם יישאר על הקיר.

מי אלה האנשים האלה

שמזמינים שוקו בבית קפה

שמזמינים קפה בפאב

שמזמינים את עצמם לאירועים חברתיים? 

שהלכו להופעה של אהוד בנאי

בבארבי

והתרגשו כל כך

ורק רצו שימשיך

וזה היה כשעוד לא קרו הרבה דברים עם קהל, כי קורונה.

אח, הקורונה. איזו תקופה יפה, הא?

איך היינו סגורים בבתים,

בלי לצאת, בלי עבודה,

בלי אנשים שנרצחים ונחטפים,

ככה פשוט,

אפוקליפסה רכה

מי אלה האנשים האלה

שקוראים את תקנון האתר?

מי אלה האנשים האלה

שכותבים את תקנון האתר?

מי אלה האנשים האלה

שבאמת הולכים לחדר כושר

ולא סתם עשו מנוי בפרץ של אמונה עצמית חסרת כיסוי?

מי אלה האנשים האלה

שעוד יש אמונה בליבם?

מי אלה האנשים האלה

שאומרים “דווקא בימים האלה”

ולא מנסים למכור משהו תוך כדי?

כי מה באמת צריך דווקא בימים האלה?

ולמה דווקא?

כי בלי הדווקא, דווקא קל לי מאוד להגיד מה צריך בימים האלה –

חמלה, אהבה, הקשבה, מקלט, הנהגה. צריך הנהגה. מישהו מכיר?

מנהיגה

שיודעת להודות בטעות

מנהיג

שיודע לומר שהוא לא יודע

הנהגה שמישהו אשכרה רוצה ללכת אחריה.

אבל דווקא בימים האלה?

לא, אני לא צריך עכשיו מכונית חדשה

או ספא מפנק 

או אבקת כביסה בריח תינוק

מי אלה האנשים האלה

שקוראים לתינוק שלהם אבא’לה?

שלקחו את הרכב לטיפול תקופתי בזמן?

ששילמו חשבונות

ששכבו

שכתבו פוסט זועם על מסעדה

שעשו תוכניות לשבוע הבא

שהתעוררו למשמע אזעקה בשש וחצי בבוקר

ולא הבינו מה רוצים מהחיים שלהם

וחזרו לישון?

כי זה לא סאונד ששומעים באזור שלנו,

לפחות לא מאז “עמוד ענן”

או “שומר החומות” או “אשכי הפלדה” או משהו כזה

וגם אז, כשהייתה אזעקה ראשונה,

חזרנו לישון

עד הבום הראשון

וכבר לא רצנו למקלט

אלא נשכבנו על הילדים

ואחר כך

שוב

חזרנו לחיות כאילו רגיל

כאילו שגרה

כאילו נורמלי

כאילו משהו מכל מה שקורה כאן הוא בטווח הנורמלי

כאילו אי פעם היה כאן נורמלי

מישהו כאן עוד זוכר מה זה נורמלי?

מישהו כאן

אי פעם ידע?

מישהו כאן?

יואב טלמור מודה לקהל. צילום עומר מסינגר
יואב טלמור מודה לקהל. צילום עומר מסינגר

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

חמש עשרה − 10 =