טובה נווה מביאה שניים משירי המלחמה של המשורר וילפריד אוון ואת תרגומיה לשני השירים הללו, שמאפיינים כל מלחמה, והקוראים יוכלו להזדהות עימם.

המערכת

וילפרד אוון. ויקיפדיה.
וילפרד אוון. ויקיפדיה.

המשורר וילפרד אדוארד סאלטר אוון (1893 – 1918) נולד באוסווסטרי בשרופשייר (Oswestry in Shropshire) היה ממוצא אנגלי וולשי. זכה לחינוך טוב, ועבד כמורה פרטי בצרפת לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. ב-1915 גויס לצבא.

שיריו נאספו לראשונה לאחר מותו בהוצאת Catto & Windus והם נחשבים לשירי המלחמה הבריטים הטובים ביותר שנכתבו על מלחמת העולם הראשונה.

חלק קטן משיריו יצא לאור עוד בחייו. מהדורה סופית מבוססת על כתבי היד של המשורר, נמצאת במוזיאון הבריטי ובארכיונים נוספים.

בשנת 1917 אושפז בבית חולים צבאי באדינבורו על רקע פגיעה נפשית במלחמה וקבל טיפול לפוסט טראומה ממנה סבל. באותם ימים שירתו קיבלה תפנית אפלה יותר, בוגרת בסגנון, ביקורתית ונועזת יותר בנושאים שבחר לכתוב עליהם.

ווילפרד אוון כתב בגלוי על המלחמה, ותיאר אותה כמפעל אכזרי, חסר רחמים, שהביא לסבל ואבדן, בעידודו של חברו זיגפריד ששון, שהיה אף הוא משורר וחיל.

שיריו הנודעים של אוון כוללים את "Anthem for Doomed Youth", "Dulce Et Decorum Est" ואת "The Parable of the old man and the young".

כמה משיריו מוצגים ברקוויאם המלחמה של בנג'מין בריטן.

המשורר ווילפרד אוון היה אחד ממשורריה הגדולים של מלחמת העולם הראשונה. הוא היה בן 22 כאשר התגייס לחיל הרובאים, ונהרג בגיל 25, שבוע לפני שביתת הנשק.

בשנת 2001 ראה אור הספר "קרעי שני" – מבחר ראשון ומייצג בעברית משירתו של אוון בתרגומה של חנה ניר ובהוצאת קשב לשירה.

בחרתי שירים המאפיינים כל מלחמה לאו דווקא את מלחמת העולם הראשונה, ובקלות יוכל הקורא שלנו להזדהות איתם, ובמיוחד בימים אלו.

Arms and the Boy / Wilfred Owen 

Let the boy try along this bayonet-blade

How cold steel is, and keen with hunger of blood:

Blue with all malice, like a madman's flash:

And thinly drawn with famishing for flesh.

Lend him to stroke these blind, blunt bullet-leads,

Which long to nuzzle in the hearts of lads,

Or give him cartridges of fine zinc teeth

Sharp with the sharpness of grief and death.

For his teeth seem for laughing round an apple.

There lurk no claws behind his fingers supple:

And God will grow no talons at his heels,

Nor antlers through the thickness of his curls.

Source: The Poems of Wilfred Owen, edited by Jon Stallworthy (W. W. Norton and Company, Inc., 1986)

ובתרגום לעברית

הנשק והנער / ווילפרד אוון

תרגום: טובה נווה

תֵּן לַנַּעַר לְנַסּוֹת אֶת כִּידוֹן הַלַּהַב

כַּמָּה קָרָה הִיא הַפְּלָדָה, נִלְהֶבֶת, רָעֲבָה לְדָם

בְּכָל הַזָּדוֹן וְהָעֶצֶב, בְּבָזָק מְטֹרָף

נִשְׁלֶפֶת בְּחַדּוּת, רְעֵבָה לַבָּשָׂר

הַרְשֵׁה לוֹ לְלַטֵּף אֶת מוֹלִיכֵי הַכַּדּוּר הָעִוְּרִים

מִשְׁתּוֹקְקִים לְהִתְחַכֵּךְ בְּלִבָּם שֶׁל נְעָרִים

תֵּן לוֹ מַחְסָנִיוֹת כַּדּוּרִים מְלֻטָּשִׁים כְּשִׁינָי אָבָץ

חָדִים בְּחַדּוּת הַיָּגוֹן וְהַמָּוֶת.

הֵן שִׁנָּיו לַצְּחוֹק נוֹעֲדוּ וְלִנְגִּיסַת תַּפּוּחַ

כִּי אֵין טְפָרִים מֵאֲחוֹרֵי אֶצְבְּעוֹתָיו הַגְּמִישׁוֹת

וֶאֱלֹהִים לֹא יַצְמִיחַ אוֹתָם בָּעֲקֵבַיו

גַּם לֹא קַרְנַיִם בְּעֹבִי תַּלְתַּלָּיו.

בשיר זה מתאר אוון את אופייה האמיתי של המלחמה. הוא מתאר באמצעות תמונות נוקבות כיצד המלחמה הורסת ומשחיתה את תמימות הנעורים. בשני הבתים הראשונים של השיר הדובר מתאר את הנשק אשר החייל הצעיר עומד לקבל, כדי לצאת ולהילחם באויביו.

בבית הראשון הוא עושה האנשה לכידון הלהב: "כמה קרה היא הפלדה, נלהבת, רעבה לדם""…נשלפת בחדות, רעבה לבשר."

בבית השני הוא מדבר על "מוליכי הכדור העיוורים, משתוקקים להתחכך  בליבם של נערים". האנשה קיצונית באכזריותה זו באה בניגוד לאופיו התמים של הנער, ההולך לאבד את תמימות נעוריו במלחמה.

בניגוד לשני הבתים הראשונים הבית השלישי מתמקד בתמימותו של הנער: שיניו האנושיות נועדו לצחוק ולנגיסת תפוח, זאת בניגוד לכדורים המלוטשים כשיני אבץ.

המשורר מסיים את השיר באנושיות זו, טרם הפך הנער לחיית מלחמה. הוא עושה זאת בדרך דימוי השלילה, באמרו כי לנער:

"אין טפרים מאחורי אצבעותיו הגמישות

ואלוהים לא יצמיח אותם בעקביו

גם לא קרניים בעובי תלתליו"

התמימות של הנער הופכת את אימת הנשק לפוגענית יותר, וכפי שהמשורר מגדיר זאת כאל-טבעית.

Greater Love / Wilfred Owen       

 Red lips are not so red

As the stained stones kissed by the English dead.

Kindness of wooed and wooer

Seems shame to their love pure.

O Love, your eyes lose lure

When I behold eyes blinded in my stead!

Your slender attitude

Trembles not exquisite like limbs knife-skewed,

Rolling and rolling there

Where God seems not to care:

Till the fierce love they bear

Cramps them in death’s extreme decrepitude.

Your voice sings not so soft,

Though even as wind murmuring through raftered loft,

Your dear voice is not dear,

Gentle, and evening clear,

As theirs whom none now hear,

Now earth has stopped their piteous mouths that coughed.

Heart, you were never hot

Nor large, nor full like hearts made great with shot:

And though your hand be pale,

Paler are all which trail

Your cross through flame and hail: Weep, you may weep, for you may touch them not.

ובתרגום לעברית

אהבה גדולה יותר / ווילפרד אוון

תרגום: טובה נווה

שְׂפָתַיִם אֲדֻמּוֹת אֵינָן כֹּה אֲדֻמּוֹת

כְּכִתְמֵי הַדָּם בָּאֲבָנִים שֶׁנֻּשְּׁקוּ בִּשְׂפָתַי הָאַנְגְּלִי הַמֵּת

אֲדִיבוּת שֶׁל חִזּוּר וּמִחְזֵר

נדמים כְּבוּשָׁה לְעֻמַּת אַהֲבָתָם הַטְּהוֹרָה

הוֹ אֲהוּבִי עֵינֵיךָ מְאַבְּדוֹת אֶת בְּרָק הַפִּיתּוּי

בִּרְאוֹתִי עֵינַיִים עִוְּרוֹת מִמְּקוֹמִי.

יַחַסְךָ הַמְּעֻדָּן

אֵינוֹ מַרְעִיד עוֹד בָּעֹנֶג אֶת אֵיבָרַיי כְּמוֹ עוּוְתוֹ בְּסַכִּין

מתגוללים פֹּה וְשֵׁם

הרחק מתשומת לבו של האל

עַד לָאַהֲבָה הָעַזָּה שֶׁהֵם נוֹשְׂאִים

מְכַוֵּץ הוּא אוֹתָם בְּחֻלְשָׁה קִיצוֹנִית שֶׁל הַמָּוֶת.

קוֹלֵךְ אֵינוֹ שָׁר עוֹד בְּרַכּוּת

גַּם לֹא כְּקוֹלָהּ שֶׁל הָרוּחַ הַלּוֹחֶשֶׁת בְּקוֹרוֹת הַגַּג

קוֹלְךָ הַיָּקָר אֵינוֹ יָקָר עוֹד,

גַּם לֹא מְעֻדָּן וְצָלוּל כְּמוֹ הָעֶרֶב

כְּמוֹ קוֹלוֹתֵיהֶם  שֶׁאֵינָם נִשְׁמָעִים עוֹד.

הָאֲדָמָה עָצְרָה אֶת פִּיוֹתֵיהֶם מְעוֹרְרֵי הָרַחֲמִים בְּשִׁיעוּלָם.

מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתָ חָם, לֵב

לֹא גְּדוֹל וְלֹא מָלֵא כְּמוֹ אוֹתָם לְבָבוֹת שֶׁעָלוּ לַגְּדוֹלָה בִּירִיָּה

וְלַמְרוֹת יָדְךָ הַחִוֶּרֶת

חִוְּרִים יוֹתֵר הֵם כֹּל הָעוֹקְבִים אַחַר 

הַצְּלָב שֶׁלְּךָ בְּדֶרֶךְ לְהָבָה וּבָרָד

בְּכֶה, רַשַּׁאי הִנְּךָ לִבְכּוֹת, כִּי לֹא תִּגַּע בָּם.

השיר "אהבה גדולה יותר" היא בלדה לירית שכתב המשורר ווילפרד אוון בין 1917 ל-1918 בהסתמך על חוויותיו כקצין בזמן מלחמת העולם הראשונה. השיר מייצר הנגדה בין הקלישאות של אהבה רומנטית, והמציאות האכזרית של לוחמה מזוינת, בה צעיר פטריוט נפצע או נהרג בסכסוך, ומשאירה את הדובר חסר אונים.

הדובר משקף את הדרכים המוזרות ולעיתים אימתניות בהן אהבה ואלימות משתקפים האחד בשני. השיר פותח בניגוד בין השפתיים האדומות של האהוב, בשירת אהבה מסורתית, לבין האבנים המוכתמות בדם החיילים המתים, וממשיך בדימויים חזקים המקבילים לאותה הנגדה:

 "שְׂפָתַיִם אֲדֻמּוֹת אֵינָן כֹּה אֲדֻמּוֹת

   כְּכִתְמֵי הַדָּם בָּאֲבָנִים שֶׁנֻּשְּׁקוּ בִּשְׂפָתַי הָאַנְגְּלִי הַמֵּת".

לפי דבריו של המשורר אהבה גדולה יותר היא אותה אהבה בה אדם נותן את נפשו וגופו למען חבריו בעת מלחמה, כלומר אוון טוען כי יש דבר מה טהור בכך שחייל מקריב את חייו בשדה הקרב, והאהבה שהוא מייצג, מתעלה מעל כל סוג אחר של אהבה:

 "מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתָ חָם, לֵב

  לֹא גְּדוֹל וְלֹא מָלֵא כְּמוֹ אוֹתָם לְבָבוֹת שֶׁעָלוּ לַגְּדוֹלָה בִּירִיָּה".

השיר מסתיים ברחמיו על אותם המתים בשדה הקרב. למרות ידו החיוורת של הכותב חיוורים הם יותר. הם ילוו אותו כל חייו במשא ייסורי הצלב שלהם בדרך להבה וברד שעברו במלחמה:

"וְלַמְרוֹת יָדְךָ הַחִוֶּרֶת

"חִוְּרִים יוֹתֵר הֵם כֹּל מְלָוֵוי

הַצְּלָב שֶׁלָּךְ דֶּרֶךְ לְהָבָה וּבָרָד"

הבלדה מגלמת רבים מהמאפיינים המרכזיים בשירתו של אוון: שפה פשוטה עוצרת נשימה, דימויי גוף, וחוסר אמון במדיניות קיצונית אגרסיבית, ובאידיאליזציה של מלחמה.

השיר התפרסם לראשונה באוסף שיריו שיצא לאור בשנת 1920. אוון לא זכה לראות את האוסף יוצא לאור, הוא נהרג בשדה הקרב כשבוע לפני הפסקת האש.

כריכת ״קרעי שני״ משירתו של וילפריד אוון
כריכת ״קרעי שני״ משירתו של וילפריד אוון

קראו עוד

על שירה

4 תגובות

  1. נסיבות הכתיבה של אוון הן ייחודיות. הוא אושפז עקב תגובת קרב בבית החולים 'קרייגלוקהרט'. הרופא שלו, ארתור ברוק, שעודד טיפול נפשי באמציעות יצירתיות, טיפח בבית החולים כתב-עת שנקרא 'הידרה' והתייחד באיכותו הספרותת והאינטלקטואלית. חייל ומשורר ידוע אחר, שאושפז בקלייגלוקהרט וכתב ב'הידרה' הוא סיגפריד ששון. אגב, נעם רחמילביץ' תרגם נפלא כמה משיריו של אוון, בהם 'מתוק וראוי הוא המוות' (שמבקר את אמירתו של הורטיוס 'מתוק וראוי הוא המוות למען המולדת', שכנראה ממנה שאוב המשפט 'טוב למות בעד ארצנו'). כל הפרשה על ה'חממה הספרותית' של החיילים נפגעי הנפש בבית החולים קרייגלוקהרט והירחון הספרותי 'הידרה' מתוארת בספרו של פרופ' אליעזר ויצטום, 'ההיסטוריה של הטראומה הנפשית' (איתי בחור, 2020). בספר מופיע גם תרגומו של נעם רחמילביץ' לשיר 'מתוק וראוי הוא המוות'.

    • תודה לך איתי על המידע הנוסף הקשור למצבו הנפשי של ווילפרד אוון שנפגע במלחמה. המשורר סיגפריד ששון היה חברו הטוב של ווילפרד אואן ועודד מאוד את כתיבתו.

  2. נהדר
    שיח ראוי. אודות מוראות המלחמה הגדולה
    שקצת נדחק לאחר המלחמה הגדולה ממנה השניה
    ראוי לזכור את יצירתו האנטי מלחמתית של זיגפריד ששון היהודי בריטי
    ואת המסכת של פורד מדוקס פורד “סוף המצעד “
    אנטוורפן הפואמה שלו מופיעה ביקום תרבות בתרגומי
    תודה טובה
    אבי

    • תודה לך אבי על ההתייחסות לכתיבתי, כמו כן גם על המידע לגבי כתיבתו של זיגפריד ששון ופורד מדוקס.
      אשמח לקבל את הפואמה אנטוורפן בתרגומך.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

ארבע עשרה + 13 =