כריכת ״נופלת אל השמים״ של שולמית אורבך
כריכת ״נופלת אל השמים״ של שולמית אורבך

קיסריה. חוף. קשתות. / שולמית אורבך

וְלִפְעָמִים בָּאוֹת קְשָׁתוֹת מֵהַתְּהוֹם,

מֵהַשְּׁתִיקוֹת. לַחְתֹּם עִגּוּל שֶׁל מַיִם

לִזְרֹק עוֹד חוֹל אֶל הַשָּׁמַיִם

לִבְזֹק אוֹת תְּכוֹל עַל הַסְּלָעִים

כְּמוֹ מִכְחוֹל, כְּמוֹ טְלָאִים.

וְלִפְעָמִים בָּאוֹת קְשָׁתוֹת לִשְׁהוֹת

בֵּין הַשָּׁעוֹת, לְהִשָּׁמֵר עִם הַגַּלִּים

מִפְּנֵי הַחוֹף. לְהִתַּמֵּר לִפְנֵי הַנּוֹף לִפְנֵי

הַסּוֹף. כְּמוֹ לֶאֱסֹף,

כְּמוֹ לִכְסֹף

וְלִפְעָמִים בָּאוֹת קְשָׁתוֹת

לָתֵת לַיָּם לָנוּחַ

לָנוּעַ עִם הָרוּחַ

כְּמוֹ לִשְׁכֹּחַ, כְּמוֹ לִסְלֹחַ

לפני שבועות אחדים נסעתי לקיסריה, לתמוך במשפחות החטופים שהפגינו בסמוך לביתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. כבר עם הכניסה לעיר ולשכונת מגוריו של המנהיג הרגשתי כמו במעבר חד מהחיים העירוניים מלאי הערפיח והתמ”א אל שכונת מגורים אמידה ביותר, עשירה בווילותיה. חשבתי לעצמי שאולי זאת הסיבה לרמת הניתוק של ההנהגה בישראל מאזרחיה, ושאולי יש למנוע בעתיד ממנהיגים לגור בוילות מפוארות בשכונות יוקרה, מאובטחות ומאובזרות כדבעי.

בשבועות האחרונים מתקיימות בקיסריה גם הפגנות מחאה נגד ראש הממשלה והמשך שלטונו, ובעד הליכה לבחירות בעקבות הטבח של השביעי באוקטובר. בשבת (24.2) תתקיים הפגנה נוספת שכזו, הפעם תחת הכותרת “קיסריה יורדת לאספלט”. בעקבות מעצר כמה ממובילי המחאה בהפגנות הקודמות המארגנים הודיעו שהם “משווים ומעלים. קיסריה משנה את פניה. אנחנו האש שלפני המחנה, שתחרוך את הדרך”.

אין כמובן כל קשר בין כל הדברים האלה לבין השיר שלפנינו, “קיסריה. חוף. קשתות”, מאת המשוררת שולמית אורבך (ילידת 1987, בני ברק, קרית יערים). השיר מופיע בספר השירים החדש, השני של אורבך, “נופלת אל השמיים” (2023, הוצאת פרדס, עורכת נוית בראל, עמ’ 58). הוא מופיע בשער השלישי מבין חמישה, שכותרתו לקוחה מתחילת השיר, “ולפעמים באות קשתות מהתהום. מהשתיקות”, והוא קרוב יותר בטמפרמנט שלו לשירהּ הידוע של הלוחמת והמשוררת היהודייה חנה סנש (1944-1921), “הליכה לקיסריה”. אלו כמובן שתי קיסריות שונות, זו של טרום הקמת המדינה מכיוון שדות ים, וזו של הזמן הזה בואך חוף הקשתות.

בשירי השער השלישי, וגם בשירים שבשער הרביעי, בספר יש שירים שהעורכת מתארת בגב הספר כ”שירי מסעות קטנים ומלאי התפעלות, בכביש שש ובקיסריה, בים המלח ובירושלים”, במהלכם המשוררת “כמו מגלה את החוויה הלירית תוך כדי כתיבתה”. אפשר גם לתאר את שירתה של אורבך כניאו-רומנטית אמונית (למשל השיר “בוקר בכביש שש צפון” נחתם במילים “ברדיו פריד מתחנן / לגלות פני משיח”, עמ’ 62), ואפשר אף להתעכב על התהום והשתיקות שבתחילת השיר, שמתוכן באות ועולות הקשתות שבחוף. ואפשר גם לחזור אל המפגינים של קיסריה, שיורדים אל האספלט. גם אורבך משוררת על האספלט בשירי הדרכים והכבישים שלה.

בשיר “כבישש” הארץ מתוארת כ”חרוצה קמטי אספלט” (עמ’ 61), ובשיר השבח לירושלים, “באלף רחמים”, הרכב מתואר כ”נע כמו מטוטלת / על מצע אספלט מתוח מגוש דן עד אליך” (עמ’ 66). בשיר “בירידות אל ים המלח” האספלט “פוצע עור הסלע” וגם “פוקע קרום הסלע” (עמ’ 71), ובשיר העוקב, “בזרועותייך, ערבה”, האספלט “קרוע” (עמ’ 72). בשיר האפי “ארץ חולות צבעוניים”, האספלט מתואר כאיבר חי של הארץ הזאת, שנימיו הדקים והארוכים “פוקעים” (עמ’ 76). האספלט מכסה על החול, על מה שהיה פעם טבעי ובני האדם השתלטו עליו וסללו עליו כבישים.

שולמית אורבך. אתר הוצאת “פרדס”.

קיראו גם

האתר של שולמית אורבך

דף הפייסבוק של שולמית אורבך

תגובה אחת

  1. תהום ושתיקות, יפי הים, תכול וטלאים, לאסוף ולכסוף. שיר מורכב, משל לנפש שיש בה מכל אלה. תודה, אילן, על העלאת השיר והדיבור בו, גם בהקשר לאקטואליה. טוב שאינך מעוצמי העיניים מול הנעשה בארצנו. תודה ובהצלחה לשולמית עם הספר.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

ten − שמונה =