יואב ויכסלפיש ממליץ
על מוזיאון העיר החדש של תל-אביב
מוזיאון העיר החדש של ת"א, הממוקם בכיכר ביאליק, נמצא עדיין בשלבי הרצה עד לפתיחתו הרשמית בתחילת אפריל, אבל ניתן לבקר בו כבר עכשיו, שישה ימים בשבוע (מלבד יום ראשון).
העיר העברית הראשונה צמחה מתוך יפו הערבית ונוסדה כ-40 שנה לפני קום המדינה. לכן ההיסטוריה שלה כוללת גם את ימי השלטון הטורקי והמנדט הבריטי, וחלק מהמוצגים מתייחסים לאותה תקופה, כמו הלשכה המשוחזרת של ראש העירייה הראשון מאיר דיזנגוף, והתמונות ההיסטוריות של הגרלת המגרשים שצילם אברהם סוסקין. כמקובל בימינו, גם במוזיאון העיר ישנם מוצגים אינטראקטיביים, אשר דורשים פעולה מצד המבקרים. כך למשל ניתן לצפות בסרטונים וטקסטים ("ממוארים") של ותיקי העיר, ולבחור אותם על בסיס מיקום גיאוגרפי, בלחיצת כפתור הממוקם על פני מפה עירונית.
במוזיאון ניתן מקום של כבוד לכיכר ביאליק ולבית העירייה הישן, אשר שינה את ייעודו. בעבר הייתה זו כיכר מרכזית בעיר, ובה נערכו אירועים כמו ביקורים של פוליטיקאים בכירים, חגיגות החלטת החלוקה של כ"ט בנובמבר 1947, ואף חגיגות הכתרת המלך ג'ורג' השישי ב-1937. התצוגה מתייחסת לביטוי "מדינת תל אביב", אשר גורם לגאווה עבור חלק מהציבור הישראלי וניכור עבור חלק אחר.
מוצגים אחרים מרפררים לחלקי העיר ושכונותיה השונות וגם לחבורות ספרותיות/תרבותיות/קולינריות שפעלו או עדיין פועלות בה. ניתן למצוא בו אנקדוטות מעשירות, כמו הסיפור על מקורו של השיר הפופולרי "שבת בבוקר" של אריק איינשטיין בטיולים שערכה המשוררת תרצה אתר עם בנה התינוק לאורך הירקון בשנות ה-70. הטקסט שכב במגירה וזכה לחשיפה רק כשיוני רכטר החליט להלחין אותו לאלבומו של איינשטיין "פעם הייתי ילד" מ-1989, ומאז נשאר בתודעה כאחד משירי הילדים האהובים.
המוזיאון מיועד לחבר בין העבר להווה, ובעתיד יציג תערוכות נוספות בשיתוף הציבור.
ביאליק 27 תל אביב
חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על הסרט "לילה שקט"
"לילה שקט" ("Silent Night") הוא סרטו החדש של ג'ון וו, במאי סרטי הפעולה מהונג-קונג שפעל בהוליווד בשנות ה-90, ויצר, בין היתר, את סרטי המופת "עימות חזיתי" בשנת 1997, ו"משימה בלתי אפשרית 2" בשנת 2000.
אורון שמיר, מבקר הקולנוע של הארץ, שמאוד אהב את הסרט "עימות חזיתי", מסתייג מ"לילה שקט" החדש.
אני רואה הרבה חוזקות ב"לילה שקט". זהו סרט פעולה אלים ואילם. כמה ששתי המילים האלה יפות יחד בעברית! וגם שם התואר "שקט" בשמו העברי של הסרט הרבה יותר רחב מאשר "silent" האנגלי, ומחזיק, בנוסף ל"שותק", במשמעות של "שליו" ו"שלום", שהם ההפך מהאלימות, שאפיינה את הלילה המדובר, אלימות קשה, שאין מילים לתארה!
הסרט מסוגנן וממוקד בקו התרחשות אחד, ללא עלילות משנה. הוא חותר כחץ מכוון למטרה, ובכך העוצמה הייחודית שלו.
כדור תועה, שנורה בקרב בין כנופיות, הרג ילד בן 7, ששיחק עם הוריו בחצר ביתו. האב הזועם, בגילומו של ג'ואל קינמן, מתיימר לתקוף לבדו את העבריינים החמושים, נורה בצווארו, מחלים מהפציעה, אך מיתרי קולו נפגעו בלא תקנה. האב הזועם חוזר מהאשפוז לביתו, הריק מילדו, לא מצליח לתקשר עם אשתו, שוקע באי-מעש, בדיכאון, בשכרות, עד אשר רעיון הנקמה בפושעי הכנופייה הרצחניים "Kill them all" מחלץ אותו מהשקיעה ומזניק אותו לחיים פעילים מאוד. הנקמה היא דרך תגובה גברית מובהקת. אשתו ביטאה את אבלה הכבד בציור דיוקנאות בנה. האב מאתר את חברי הכנופייה, ובמיוחד את מנהיגהּ, שירה בצווארו, מתאמן מכל הבחינות, ופושט על מאורת הפושעים בליל חג המולד של 2022, שנה בדיוק לאחר הירצחו של בנו.
שתיקתו של הגיבור הראשי עקב איבוד קולו בשל פציעה, הצדיקה הכנסת זעם-יתר בשפת גופו ובהבעות פניו.
המטרה מושגת, אך יצר הנקמה העז דורס כל רגש אחר, וברגע שהנקמה מושגת במלואה, החיים מתרוקנים מתוכן.
אני רואה דמיון עלילתי בין הסרטים "עימות חזיתי" ו-"לילה שקט". בשניהם מתקיים עימות חזיתי בין שני גברים חזקים, הטוב והרע, ובשני הסרטים נהרג בשוגג בנו הקטן של הגיבור הטוב.
נהניתי לקרוא את הריאיון עם הבמאי ג'ון וו, המתורגם, שפורסם ב- New York Times לרגל עלייתו של הסרט.
השיר שבת בבוקר לא "נחשף" רק עם הלחנתו בידי יוני רכטר. הוא הופיע בספר ילדים של תרצה אתר, הספר הראשון שהיה לי. הוא בעל מימד טראגי לאור גורלה של המשוררת כמה שנים לאחר מכן.