חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על פרויקט ההצגה "אהבה ומגפה"
פרויקט "אהבה ומגפה" של תיאטרון הקאמרי הזמין מחזאים שונים לכתוב יצירות קצרות על תקופת הקורונה, שהתחילה במרץ 2020.
בת חן סבג, יואב שוטן-גושן, עירד רובינשטיין, נועה לזר קינן וגור קורן, נענו לאתגר, ובקיץ 2021 ההצגה עלתה על הבמה בבימויו של עירד רובינשטיין.
לא ידוע לי מתי הייתה הצגת הבכורה, וודאי לפני 11.07.2021, מועד פרסומה של הביקורת מאת ננו שבתאי בעיתון הארץ.
ראיתי את ההצגה רק לאחרונה, ב-11.2.2024, והוקסמתי. ארבעת הסיפורים של המחזאים השונים משתלבים לחוויה תיאטרלית אחת, והשחקנים כינרת לימוני, נטע גרטי, נדב נייטס ונדב אסולין, שרובם מגלמים יותר מתפקיד אחד בחלקים השונים, מפגינים משחק מרהיב.
זירת ההתרחשות היא חדר מרווח עם חדר שירותים-אמבטיה במלון קורונה.
כל פעם זוג אחר, שנמצא חיובי למחלה, נכנס לחדר. רובם סובלים מחום גבוה ושאר תסמיני הקורונה, דבר שמגביר את המתח ומלהיט את האווירה. הבמה המסתובבת מעוצבת ע"י ערן עצמון בצורת קובייה שקופה, ומאפשרת לקהל תצפית מושלמת על הדמויות העוברות מחדר המגורים ליחידת השירותים. במעבר בין הסיפורים השונים, נכנס לחדר צוות של מחטאים לבושי סרבלי מגן ושאר אביזרים, המרססים חומר חיטוי על הרהיטים, ובאותו הזמן מפנים את האביזרים ששימשו את הדמויות הקודמות, וכך מכינים את החדר לכניסתו של הזוג הבא. לאורך כל המחזה נעשה שימוש יעיל בחפצים השונים, כולל פרטי לבוש, בלונים, צינור המים של מקלחת, פרוסת עוגה, ועוד. מרשים ביותר השימוש במראה בחדר האמבטיה. הדמויות מסתכלות במראה, תוך כדי הבעות הפנים של סידור שיער וניקוי איפור שנמרח, בעומדן עם הפנים לקהל. אבל אין מראה, דבר לא חוצץ בין השחקן לצופה. המראה הפיזית קיימת רק בתודעה, בדמיון המשותף של כל הנוכחים באולם ועל הבמה. ניתן לומר, שהקהל הוא המראה עבור השחקנים, כהיפוך של האימרה על כך שהתיאטרון, הדמויות, הן המראה מול הקהל.
מעבר למלאכת התיאטרון המרשימה, העלילות עצמן מלהיבות ממש. הרציניות-טראגיות נוגעות ומעוררות חמלה, ההומור של הקטעים הקומיים שנון ומזניק פרצי צחוק משחרר ומאחד את הקהל. המתח בסיפורים השונים עולה גבוה ומרתק, אך לא עובר את הגבול, לא הופך לגרוטסקה, ובכך נשאר אמין ומחזיק את הקהל מעורב. הריב בין בני הזוג הנשוי בסיפור הראשון מסתבך עד כדי פציעה, אך זאת קלה, אינה מסכנת את שלומו של הפצוע.
השרה ללא תיק הימנית ההומופובית, בסיפור האחרון, מעוצבת מתוך חיבה אנושית, ואינה נראית כקריקטורה, ואף עוברת התמתנות.
הזונה המתארחת בחדרו של גבר דיכאוני-מריר ביום הולדתו מספקת הבלחות הומוריסטיות רבות, והקהל מגיב בצחוק מתגלגל.
המעיל, אותו לובשת הגברת בדרכה החוצה בסוף החלק בהשתתפותה, הוא הברקה של מעצב התלבושות מאור צבר: המעיל מוגזם כל כך, שהוא מצליח לבדו, ללא מילה אחת, להביא לגל צחוק רועם.
הסיפורים מגוונים, אנושיים-נוגעים, מעמיקים-מצחיקים במידה הנכונה, הבימוי ממזג את פירות יצירתם של הכותבים השונים למקשה אחת, והמשחק ניחן באמינות ובעצימות. כמה טוב, שההצגה ממשיכה גם בחודשים הקרובים, כשלוש שנים לאחר הבכורה.
הנה הם 4 המועדים הידועים בחודשיים הקרובים.
בואו, מלאו את האולם של קאמרי 2, ותזכו בחוויה תיאטרלית עילאית.
