בהמשך עצוב לסדרת השירים שפרסמנו לרגל יום השואה הבינלאומי שחל בשבת 27/1/24 אנו מפרסמים כעת סדרת שירים שנכתבו בתגובה לאירועי שמחת תורה ה-7 באוקטובר. והפעם שני שירים המוקדשים לזכרם של זאב וזהבה האקר, מחותניו של הרצל חקק שנרצחו בטבח בקיבוץ בארי.
המערכת
עברית מתבּארת, להבין ההרג
הרצל חקק
אֶת הַמְּצִיאוּת הַשּׁוֹתֶתֶת הַזֹּאת
יִהְיֶה קָשֶׁה לִכְתֹּב, לְהָאִיר, לְהָשִׁיב.
עַל הַמַּדָּף סֵפֶר שֶׁרָאָה, שֶׁשָּׁמַע.
בִּכְתַב רָשִׁ”י. אַתֶּם קְרֵבִים לַמִּלְחָמָה.
אֶת הַשּׁוּרָה הַזּוֹ אִישׁ לֹא יָדַע
בְּעֵמֶק הַבָּכָא. גּוֹרָל עַתִּיק נֵעוֹר,
הַשַּׁחַר הָפַךְ שָׁחֹר, בְּלִי אֲרוּכָה.
עוֹלָם תָּמִים הִשְׁכִּים
וְהִנֵּה עֲצֵי חַיָּיו בְּמַעֲרָכָה.
דָּרוֹם עָטוּף בִּתְנוּמָה עַזָּה
קָם וְהִנֵּה נִבְזַז בֵּיתוֹ, הוֹדוֹ.
חַיֵּי גָּלוּת שָׁבוּ, קָמוּ עָלָיו לְהַשְׁמִידוֹ.
הַסֵּפֶר נֶחֱרָךְ, הַמַּדָּף הָיָה לְאֵפֶר.
צְלִיל נוֹרָא, מָמָ”ד נִפְרַץ, נְשָׁמוֹת יְתוֹמוֹת.
יְהוּדִים מְחַכִּים לְאוֹת. מִשְׁפָּחוֹת שְׁלֵמוֹת.
הֲלֹא צָעַקְנוּ לַתְּקוּמָה, הֵנַפְנוּ תְּכֵלֶת
וְצֹפֶן סוֹד: לְעוֹלָם לֹא עוֹד.
הַמְּצִיאוּת גִּמְגְּמָה שְׂפַת דּוֹרוֹת, אֵלֶּה
קְהִלּוֹת קֹדֶשׁ שֶׁזָּעֲקוּ מִן הַבּוֹרוֹת.
דַּפִּים אוֹבְדֵי שְׁבִיל, דַּף יוֹמִי נִרְדָּף
כִּגְוִיל. גְּוִיּוֹת בְּעִבְרִית לְלֹא רַחֵם.
נִגְזַרְנוּ לָנוּ, בַּחֲזוֹן קְרֵבִים, מֻקְרָבִים.
שְׂפָתַי תִּפְתַּח לָהֶם, חֲלוּצִים עֲנָוִים.
הֵם שֶׁמָּסְרוּ נֶפֶשׁ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם.
****************
ילדותנו היפה בשדותיהם נשרפה
הרצל חקק
יְלָדִים שֶׁל אֶרֶץ חֲדָשָׁה הָיִינוּ,
תְּחִיָּה לְאֻמִּית שָׁרָה, וְכַחֲלוֹם בָּכִינוּ
שֶׁיִּפְרְחוּ עֲטוּפִים, שִׂפְתֵיהֶם תִּפְתַּח.
חַבְלֵי אֶרֶץ וְזוֹ מוֹלַדְתֵּנוּ, הַתָּנָ”ךְ.
לוּ יָשׁוּב לִכְתֹּב זֹאת עִתּוֹן הַחֲבַצֶּלֶת.
חֲדָשׁוֹת מֵעָרֵי יְהוּדָה, צִיּוֹן הַנִּגְאֶלֶת.
קָרְאוּ לָנוּ כִּי יְבַשֵּׂר הַנַּעֲשֶׂה וְהַנִּשְׁמָע,
לְמַעַן לֹא יָסוּף מִלְּבָבֵנוּ אוֹר תְּקוּמָה.
בְּאוֹתוֹ בֹּקֶר שָׁדוּד, שָׁעַט קוֹל אַחֵר.
לְכַבּוֹת אוֹר נֵר. לַהֲלֹם בְּאַבְשָׁלוֹם.
וּבְזַעְמָם רַע נְצוּרִים בְּנֵי נְצָרִים.
הִכּוּ תְּלָמִים בַּעֲלוּמִים, אָבַד הַצֳּרִי
לַחֲלוּצֵי הַתְּחִיָּה שֶׁנָּבְעוּ מִבְּאֵרִי.
שַׁבָּת קְדוֹשָׁה, וְחֻלַּל חֶבֶל כִּסּוּפִים,
תְּחִיַּת הַשָּׂפָה נֶחֶנְקָה, נָדַמָּה
לְנֹכַח פִּגְיוֹן רֶשַׁע וּבָתִּים שְׂרוּפִים.
יַלְדֵי חֲלוֹם קַמְנוּ אֶל חֶבֶל אֶרֶץ נִגָּף
עַד רֶצַח, וְשָׁתַק פִּינוּ שֶׁשָּׁר,
לֹא יָסוּף מִלְּבָבָם הַנֶּצַח.
נֶחְרְבָה יַלְדוּתֵנוּ מוּל עוֹלָמָם שֶׁנִּכְתָּשׁ.
אַיֵּה עוֹלָם חָדָשׁ, הֲחֻלַּל הַמִּקְדָּשׁ.
סִפּוּר תּוֹלְדוֹת הֻכָּה עַל קוֹרוֹת וְגֶשֶׁר.
נְתִיב הָעֲשָׂרָה נוֹאָשׁ שָׁתַת לְפֵשֶׁר.
יַלְדוּת חוֹלֶמֶת בִּקְּשָׁה חַיֵּינוּ, לְבַל תֵּלֵךְ.
שְׂפָתַי כְּעָנִי עַז וְעָטוּף, אָחַזְתִּי בָּהּ:
הָרִימִי בְּכֹחַ קוֹלֵךְ.