לפניכם מחזור שירים קלאסי של המשורר המדען אבנר טריינין על מסעו המצמרר של הנוסע הבריטי כריסטופר קוסטיגן לים המלח במאה ה-19, בחיפוש עקשני אחר שרידי הערים החרבות סדום ועמורה, ומה שקרה לאחר מכן.
אביו של טריינין עבד 17 שנים במפעל האשלג בים המלח, ואבנר טריינין חי בסדום כילד בשנות ה-40, וכתב על כך בין השאר בשירו הידוע "אשלג". מכאן המומחיות שלו בתולדות חקר ים המלח.
כריסטופר קוסטיגן הוא למיטב ידיעתנו האדם הראשון ששט בסירה על פניו של ים המלח, הידוע כ"ים המוות". נוסעים קודמים כבר חשבו על מסע כזה אולם כלל אין זה ברור שקוסטיגן היה מודע לרעיונותיהם.
הוא לא שרד את המסע הזה, אבל הקריב את חייו כדי לקבוע, הראשון, את גובה פני המקום הנמוך ביותר בעולם, ושזהו אכן המקום הנמוך ביותר בעולם.
את פרטי מסעו של קוסטיגן אנחנו יודעים מספרו של נוסע אמריקני מפורסם ג'ון לויד סטיבנס, שביקר בארץ ישראל זמן מה אחרי קוסטיגן, שמע על מסעו ועל גורלו, ואסף את הפרטים על מסעו של קוסטיגן שבלעדיו היו נשכחים.
סטיבנס התפרסם לימים דווקא בגלל ביקוריו במרכז אמריקה, שם חשף לראשונה את תרבות עם המאיה הקדמון.
והנה פרשת מסעו של קוסטיגן.
כריסטופר קוסטיגן (באנגלית: Christopher Costigan, 12 במאי 1810 – 7 בספטמבר 1835) היה סטודנט אירי לתיאולוגיה. בשנת 1835, כשהיה בן 25, החליט לבוא לארץ ישראל, לחקור את ים המלח, ולמדוד את עומקו.
כנראה קיווה למצוא את שרידי הערים החרבות סדום ועמורה, ערי עמק השידים ליד ים המלח שחורבנן מתואר בספר בראשית.
הוא יצא לדרכו ביולי והגיע לביירות באוגוסט 1835. שם רכש סירה קטנה, וגייס ספן מלטזי להפליג בסירה לעכו. כנראה שהעביר את הסירה מעכו לטבריה בדרך היבשה על גבי גמל. תוכניתו הייתה לשוט מהכנרת בנהר הירדן דרומה ולהגיע לים המלח.
הוא התחיל בשייט לאורך נהר הירדן, בתקופה הקשה ביותר למעבר, בימי אוגוסט החמים, כאשר מפלס המים רדוד ביותר והאפיק צר ובעייתי.
הוא לא ממש ידע מה מחכה לו.
לאחר שלושה ימים קשים בשיט, החום הרב התיש את כוחו, וקוסטיגן הבין שיעיל יותר יהיה להמשיך את מסעו ביבשה. הוא סחב את סירתו בעזרת גמלים וצעד דרומה לכיוון ים המלח. הוא הגיע ליריחו בבגדים קרועים וכנראה הותקף בדרך על ידי שודדים ואולי אף פגש נמרים. חרבו הפכה חלודה מימי נהר הירדן בהם שט, וזו לא עמדה לעזרתו במאבק, אבל לפחות נשאר בחיים.
קוסטיגן העקשן החליט להמשיך במסע. הוא עלה לירושלים כדי לנוח ולהצטייד, וחזר לים המלח.
הוא שט לאורך חופיו במשך שמונה ימים, ביחד עם הספן ממלטה, תוך שהוא מבצע מדידות בכליו הפרימיטיביים, וגילה שזהו המקום הנמוך ביותר בעולם.
תוך כדי המחקר הוא ועוזרו חלו בקדחת.
קוסטיגן הגיע לחלקה הצפוני של "הלשון" – חצי אי שבחופו המזרחי של המלח, כ-40 קילומטרים מהחוף הצפוני. הבדואים שעל החוף עקבו אחרי מסעו. רוב הלילות הוא לן על החוף, ומדי פעם על ספינתו. במשך היום סבל מחום רב, ולאחר שמי השתייה אזלו, שתה את מי הים בקפה על מנת לפצות על הטעם המלוח.
לאחר שכוחותיו של קוסטיגן תשו, השיט אותם המלווה, החולה אף הוא, לחוף, וירד להזעיק עזרה. הוא הזעיק את הבדואים בסביבה, והם לקחו את קוסטיגן לבית החולים ביריחו. משם חולץ לירושלים על ידי ראש המיסיון הפרוטסטנטי בעיר, דמות מוכרת דאז בירושלים – איש ממוצא דני בשם ג'ון ניקולאיסון – והובא על ידיו לירושלים, למנזר סן סלוודור הפרנציסקני שבעיר העתיקה, ובו מת ב-7 בספטמבר 1835, ונקבר בבית הקברות הקתולי בהר ציון.
גם עוזרו, הספן ממלטה, כאמור חלה, כנראה בקדחת, בדרך וגם הוא מת ונקבר בהר ציון.
החוקר האמריקאי ויליאם פרנסיס לינץ' קרא על שמו של קוסטיגן את הכף הצפוני של לשון ים המלח המחלקת בין האגן הצפוני לדרומי – כף קוסטיגן, אף שהשם לא נשמר.
על מנת להבין את השירים והקשריהם במלואם מומלץ לקרוא גם את הפרק שאנו מביאים על המסע מספרו של פרופסור חיים גורן "פני ים המלח המסעות לחקר המקום הנמוך בעולם".
השירים פורסמו ב "מעריב – ספרות" בתאריך 11.9.1988.
ובספר "זיכרון המים: שירים" (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1991).
וכן בספר "מחזורים: שירים 1952–1998" (ירושלים, מוסד ביאליק והקיבוץ המאוחד, תש"ס-1999) יחד עם מסה על שירתו של אבנר טריינין מאת דן מירון.
המערכת
על מצבת קברו של קוסטיגן נכתבה כתובת בלטינית, שכתבה אמו.
בעברית הכתובת היא :
הו ההולך בדרך, קרא זאת, לא מבלי להזיל דמעות
אבן זו מכסה את כריסטופר קוסטיגן ה-III
בנו של סילבסטר קוסטיגן הדבלינאי
צעיר בעל מזג עדין ונעים
אשר במצוות אביו המת
הוכשר לעילא בקולגיום זה של ישו במיינות’ווד שבהיברניה
באומנויות החופשיות,
ואשר ביוצאו לחקור את המקומות הקדושים,
נתקף בקדחת בים המלח
והובל משם בטיפולו הטוב והמסור של שומרוני טוב כלשהו,
למנזר של פרנציסקוס הקדוש,
ולאחר שהוגן בסקרמנטים של הכנסייה הקתולית על פי הנוהג
נפטר.
לאחר שנערכו הטקסים על ידי כומר הקהילה
בשנת 1835 לישועה
לאחר מות בנה האהוב בארץ זרה,
הציבה האם החסידה קתרינה מצבה.
שלום לך בן, תקבל אותך אותה ציון אל שמיה
מקום שם לא המוות, לא האבל ולא סבל כלשהו שולט
אלא לנצח שולטת השמחה…
(תרגמה ד”ר מילכה רובין)
על מצבה זאת כתב טריינין את השיר שלהלן:
ובלי קשר לקוסטיגן הנה עוד שיר של אבנר טריינין על סדום:
והנה עוד שיר של טריינין על ים המלח שיש לו קשר נושאי עם השירים הקודמים.
"יופי בסדום" פורסם במקור ב"לקט שכחה: שירים" (תל-אביב, הקיבוץ המאוחד, תשמ"ב 1982), ושוב ב"החזרות" (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1988) בגירסה מקוצרת שמופיעה כאן.
וכן ב"הדאר, ניו יורק" גליון ט"ו שנה 68 17/02/1989, ב"ידיעות אחרונות" מוסף ספרות 18/07/1989, וב"מחזורים: שירים 1952–1998" (ירושלים, מוסד ביאליק והקיבוץ המאוחד, תש"ס 1999).
שירו של אבנר טריינין "יופי בסדום"
קחראן
קיראו עוד על כריסטופר קוסטיגן ומסעו הטראגי לים המלח
The unfortunate Costigan, first surveyor of the Dead Sea
The Illness of Christopher Costigin: A Case of Heat Stroke
קיראו עוד שירים של אבנר טריינין ביקום תרבות:
חיזיון על ימים באים
בין ספרות למדע: נורית גוברין על אבנר טריינין
