חווה נתן כותבת על הרומן התנ”כי ההיסטורי של חגי קמרט “איש בא משעיר” (הוצאת פיוטית, 2023), המתאר בפירוט, בעמקות, ובצורה סימפטית את קורות חייו של האח הבכור והדחוי של יעקב אבינו – עשיו – המוצג בדרך כלל בצורה שלילית, שלא בצדק.

העם של אדום, שהיו צאצאי עשיו, היו חלק מההיסטוריה יריבים של יהודה. אבל גם הפכו להיות חלק ממנו ולמעשה התמזגו עם העם היהודי. כך שהעוינות כלפיהם אינה מוצדקת כלל, והספר מסביר כרומן מדוע.

המערכת

כריכת ״איש בא משעיר״ של חגי קמרט

האיש הבא משעיר הוא עשו, גיבור ספרו של הסופר חגי קמרט.

קורות ואירועים גדולים בחיי האבות מתוארים בספר התנ”ך בצימצום ענייני ותעודי. לתוך מירווחי הכתוב, הסופר קמרט פותח מרחבי דימיון, רגש, ופרשנות משלו, המאירים את הדמויות וסיפורם שבין השיטין לחיים חדשים.

יצחק בן אברהם ושרה, דור שני לאמונה באל אחד, פוסט טראומטי בעקבות העקידה, ועיוור.

רבקה, אשתו, בעוד תאומים בביטנה, מתבשרת ששני לאומים יצאו מרחמה, וכי “רב יעבוד צעיר”. והם נולדים, הבכור עשו, ואחריו יעקב האוחז בעקבו.

עשו גדל להיות איש טבע וצייד, יעקב יושב אוהלים ורועה הצאן.                                           

על ההורים להתמודד עם הנבואה שבחזון, ובדילמת המצב עם לידתם של האחים.

האב מעריץ את בכורו שציד בפיו, האם מעדיפה את יעקב, מתוך ראייה רחוקה שעל פי הצו האלוהי והעתיד לבוא, יעקב ימשיך בדרך האבות ויהיה לישראל.

מעל תָווך דיכוטומי אנושי זה, אלוהים הקובע גורלות מהבטן, הרואה לאין סוף הימים.

האם רבקה מניעה את העלילה, אקטיבית במזימה, מדריכה את יעקב כיצד להטעות את האב הפסיבי שבסיפור, ברמייה וניצול עוורונו, לשם קבלת הברכה שיועדה לאחיו הבכור עשו.

פחדה של רבקה הוא מנקמת עשו לכשיגלה את העוול שנעשה לו. רבקה מרחיקה את יעקב עד פאדן ארם, לבית אחיה לבן. בטענה כי מאסה בבנות כנען היא מורה ליעקב לקחת לו אישה מבנות משפחתה.    

עשו יורד דרומה, אל בית ישמעאל בן הגר דודו, לשאת אשה שלישית, את בשמת בת ישמעאל, להוכיח להוריו כיבוד אב ואם, להראות שבנוסף על נשותיו הכנעניות, גם הוא לוקח בת משפחה לאשה, כאחיו יעקב.

עשו יושב כמה שנים בבית דודו ישמעאל הזקן, לומד ממנו את רזי המדבר, והופך למנהיג הציידים. במעגלי קשב סיפורי המשפחה, עשו שומע מישמעאל על קורות האחים יצחק וישמעאל, על עוול הגירוש עם אימו הגר מבית אברהם אל המדבר ונס הצלתם מצמא ומוות. הקול שנשמע לאימו הגר השמיע ברכה, שצאצאיה יהיו “לגוי גדול בארץ”, מה שחיזק את אמונתם, כי ההצלה באה מאלוהי הישימון והמדבר.  

עשו מזדהה עם סיפור דודו ישמעאל, שם מתגבשת ומתעצבת לו החלטת היפרדותו מאלוהי האבות. שם מתחזקת אמונתו בתופעות שבטבע, באל המדבר והישימון שנקרא בפיו אלחלצר.

לאחר שיחות וסיפורים דרמטיים והרי גורל, הסופר מנשים את הקורא באתנחתאות מרגיעות שבתיאורי טבע ודימויים מהמדבר כמו “קולותיה רוחותיה…בלהט צבעי השמש בתפארת קדומים.. – המתפעמים בנקודה הפנימית של האדם”. המדבר הוא מקום התגלות, הסתר, וחזיון, בו נפגשים הסיבה המסובב ומבעי תופעותיו.

עשו ומשפחתו פונים אל הר שעיר, לבנות ולהקים שם את ביתם ודורותיהם הבאים, “שם יהיה עשו לראש ומנהיג”.

הקשב שבמעגלי הסיפור המשפחתי על האבות, כבודם, ותולדותיהם, הינו מוטיב מרכזי החוזר בספר. כאשר עשו מספר על עקידת אביו יצחק, שהאל הורה לסבו אברהם, נשאלת במעגל השאלה – הכך יעשה האלוהים למאמינים בו? המשפחה מגיבה בזעזוע. עשו משיב לקולות אלה בסינגור על האל, שניסה לבחון את אברהם, וציפה שימרה את ההוראה. כהוכחה לאי שביעות רצונו, אלוהים לא הוסיף לדבר יותר אל אברהם מאז העקידה. במעגל ההקשבה עולות השאלות, היתכן בכלל כדבר זה?  

השנים חולפות, עשו מזדקן. זה זמן התפייסות למרות פגעי הנפש. אהבת עשו לאחיו וקשר הדם, גוברים על משקעי העבר. 

עשו מתגעגע לאחיו, ושולח את בנו רעואל בן בשמת עם אנשי החיל לפאדן ארם, להביא אותות מאחיו ולדרוש בשלומו. נאמנו של עשו אלישעי נשלח לעבוד בבית לבן, במטרה לצותת ולרגל על כל הקשור בחיי יעקב ומשפחתו.

עם שובו ממסעו, רעואל מביא ידיעות על יעקב ומשפחתו. רעואל מבשר לאביו ולמשפחה, שיעקב התחזק מאז הגיעו לפדאן ארם, וכי נודע לו שבדרכו דרך בית אל, היתה לו התגלות בחזון, הבטחה, וברכת אלוהים, על “דרכו לבית לבן, ושובו בשלום לכנען”, וברכה “על הארץ, על זרעו שיפרוץ צפונה ונגבה, ושיתברכו בו כל משפחות האדמה”.

למשמע ברכות אלה, לב הכל במעגל ההקשבה נחמץ ומתקומם על העוול שנעשה לעשו. החל מברכת הבכורה, ועתה מהברכות הנוספות. עשו, למרות השפל שזע בליבו, באצילות נפשו מרגיע את הקולות, ואומר למשפחה כי אין הוא מקנא באחיו, שהרי רב לו, ואלוהי המדבר והישימון אלחלצר הובילו לארץ שעיר ועשהו מושל בכל הר שעיר ותהי לו ממלכה משלו.

שליח עשו אלישעי מקשיב לסיפורי אנשי המקום. על אהבת יעקב לרחל, ערמומיותו של לבן, שכעבור שבע שנות עבודה עבורה, בליל הכלולות מחליף את רחל בלאה. באהבתו את רחל, יעקב עובד שבע שנים נוספות, לזכות ברחל.  

לרעואל נודע שביום שמחת גזיזת הצאן, כשלבן שהה במרעה, יעקב החליט לברוח מבית לבן עם משפחתו, ולצאת לעבר ארץ כנען. לפני היציאה, רחל גונבת את התרפים, אלילי לבן. לבן רודף אחרי יעקב, ומשלים ללא ברירה ובעצב עם הפרידה מבנותיו, נכדיו, וחתנו-אחיינו, שהיה לו כעבד. השיירה הגדולה של משפחת יעקב על כל אשר לה יוצאת בדרכה לעבר כנען.

בנקודת סיפורו זה של רעואל, עשו מחליט לצאת בראש בניו לפגוש את יעקב, בליווי ארבע מאות מלוחמיו. בהגיעם לגלעד, עשו מפצל את המחנה לשלושה ראשים, וקובע כי הראשון שיפגוש את שיירת יעקב ומשפחתו יכריז: “אחינו, דם מדמנו לשלום באנו אליכם…הנה עשו הולך אחרינו לפגוש את אחיו, ופני עשו לשלום ובא לראותו, השלום לו ולבני ביתו”.

יעקב ירא מהפגישה, בנושאו את מועקת עוונותיו כל חייו. הוא שולח את הרועים לפניו, הכורעים שבע פעמים לפני מחנה עשו המשתומם, ומגישים לו מנחות בשם יעקב, לומר “מנחה זו שלוחה אליך מאת אחיך יעקב לאמור, שאכפרה פני אחי במנחה ההולכת לפני ואחרי כך אראה פניו אולי ישא פניי”. 

עשו מסרב לקבל את המנחות, ומשיב כי רב לו נכסים, ושדות, וכל המדבר על כף ידו. אכן, אחיו פצע אז את ליבו, אולם כעת יעקב שוב בפתח שערי ליבו. 

יעקב קרב, משתחווה שבע פעמים, נושק את פני האדמה, “הרגיש עשו בחום שעובר בגופו ונשמתו כאילו עומדת לפרוח ממנו, לא ידע אם אושר אין קץ הוא, או תחושת הקלה שאפשר וחש אדם לפני מותו”. איש על צוואר אחיו נפלו ויבכו, וברגע זה פרק יעקב מרירות של שנים, ועשו געגועים של שנים. פגישה מתקיימת עם משפחתו של יעקב והוא שמח בהם. 

לשאלת הלוחמים אשר עם עשו, הוא משיב ליעקב שהם תמיד מלווים אותו במסעותיו, שהדרכים מסוכנות, ומציע להתלוות אל יעקב, משפחתו, ועדריו בדרכם, יעקב מסרב בטענה כי שיירתו, על הנשים הילדים הצאן והבקר, מתנהלת באיטיות.  

בתהומות הנפש, בתחתיות המודחקות, שם, צֶבֶר הצלקות והפגיעות, עשרים שנות הפרידה, עדיין יוצרים זרות ומורא אצל יעקב מחשבון נפשו על העבר. האחים משוחחים כל אותו הלילה “ויבואו אל סלע רם אחד מול פני האופק וישבו זה ליד זה וליבותיהם הומים, והם שותקים זה מול זה..”.

אימץ עשו את אחיו אל ליבו, הזמינו לשעיר, והציע לו ללכת יחדיו לבקר את אביהם הזקן יצחק. עשו גילה לאחיו כי שמע על כל המוצאות אותו משך עשרים השנים אצל לבן, ושלח את רעואל בנו להושיעו אם לבן ירצה לפגוע בו.

האחים דנים באותו לילה באמונתם. יעקב באמונתו באל האחד, עשו באמונתו, כדודו ישמעאל, השם מבטחו באל המדבר והישימון.

יעקב מספר לאחיו על ההתגלות שהיתה לו בדרך, בעוברו את מעבר היקוב, והמאבק עם המלאך “ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל”. עשו מציע לאחיו לעזוב את מבוכי הימים המאובקים “נעשה טוב על לב אבינו בערוב ימיו, שיראה את בניו כתמול שלשום רֵעִים ואוהבים לפניו”. זהו לילה משמעותי, לפני שדרכיהם נפרדות.

הפרידה מאחיו קשה לעשו, והוא מזמינו שנית שילכו יחדיו ראש בראש להר שעיר. יעקב אינו מבהיר לעשו שאין בכוונתו להמשיך לשעיר, אלא לפנות לכנען. כשמסתבר הדבר לעשו שחיכה לו בשעיר הוא אומר בכאב: “האם רימיתני שוב בשלישית? הן בבכורה והן בברכה, ועתה בחיי המשפחה?”.

הקול הפנימי מייסר את מצפונו של יעקב בחלום, הגם לָקַחְתָּ את הבכורה ואת הברכה? ועשו בא אליך באהבת אח, ושוב כיזבת לו שדרכך לשעיר שביקש לארח אותך ולשמור עליך בדרך?

יעקב קונה חלקת שדה מבני שכם להתיישב במקום. ברבות הימים מגיע לשכם שליח מאחיו עשו, הדורש בשלומו ומצפה לבואו לשעיר. יעקב אוסף את משפחתו ומחליט על מסע אל אחיו בהר שעיר. תחילה, הוא בונה מזבח הודיה לאלוהי ישראל שקרא בשמו, הנחה אותו, והשיבו בשלום לארצו ולמולדתו. שמעון ולוי חמומי המוח, כבסיפור שכם ודינה, חושדים לגבי כוונות עשו, ולבסוף מתרצים לבקשת אביהם, בתנאי שצבאם יתלווה אליהם. מסעם הוא דרך אפרתה, שם תוקפים את רחל צירי לידה קשים, “ותאמר: בן אוני בנימין, ותמות”. יעקב כואב את מותה וסופד אותה ימים רבים.

המשפחה ממשיכה במסעה לחברון, היא קרית ארבע, לבקר את יצחק הזקן. האל אומר ליצחק בחלום, כי שכרו רב על אמונתו ומודיע לו כי הפגיש את שני האחים והיו שניהם בלב אחד, וכי הם משלימים זה את זה, עשו בחומר, ויעקב ברוח ובחומר, והוא הנבחר, שינחה את עמו ישראל בארצו ובגאולת הארץ.

הפגישה בין יצחק ליעקב ומשפחתו נרגשת, יעקב בוכה ומנשק את עפר רגלי אביו. יצחק ברוחו הטובה והקדושה מברך את המשפחה. בקשתו האחרונה לראות את בנו עשו.                                     

בדרכו לשעיר יעקב חוצה את מדבר פארן, מתפלל שם על נשמת דודו ישמעאל. עשו בא לקראתו וכל שעיר חוגגת עם המשפחה. 

יעקב מודיע לאחיו שימי אביהם קצרים, וכי יצחק ביקש לראות את בנו עשו בטרם ימות.

עם שחר, שני האחים מחישים דרכם לחברון. נשמת האב כבר קצרה. עיני עשו זולגות דמעות “זה אני אבי, עשו בכורך… שא עיניך אלי. ויפקח יצחק עיניו אליו והן מביטות בעשו ושפתיו לוחשות”. הקורא מאמין שזו לחישת ברכה. יצחק בן 180 שנה במותו, בניו עשו ויעקב קברוהו בקברי האבות במערת המכפלה אשר בחברון. 

סיכום

הסופר חגי קמרט בספרו “איש בא משעיר” עושה תיקון לדמותו של עשו.

בפרשנות חז”ל דימוי עשו הוא של רשע, נבל, ועובד עבודה זרה. ייחסו לו גם את הפסוק הקשה שבתהילים “אמר נבל בליבו אין אלוהים” .. חז”ל, באפולוגטיקה שבין היהדות לנצרות, השתמשו בעשו כדמות שלילית המייצגת את אדום ורומא.

קמרט מתקומם דרך סיפרו זה על העוול שנעשה לעשו על ידם, ומציג דמות אחרת של עשו, שנהג כבוד אב ואם, אציל נפש, סלחן, מוחל, איש תם וטהור לבב, משתף את משפחתו במעגלי השיח, מסנגר על אדם ואל. המפגש בינו לבין אחיו תאומו יעקב מתואר בסיפור ברגישות של אוהב.  

השפה של קמרט בעלילה קולחת בשפה עכשוית מלוטשת, כבשפת התנ”ך. 

הסיפור מעורר רגשות, הבאים לביטוי בקריאתו וכתיבתו המיוחדת של הסופר, ונקרא כמדרש נוסף על הסיפור התנ”כי, המוציא את משמעויותיו הנסתרות, ומראה שאין לראות בו סיפור על טובים ורעים אלא על דמויות מורכבות באמת.

בעצם קמרט מראה שהשנאה של עם ישראל, יהודה צאצאי יעקב, לאדום, צאצאיו של עשיו, הייתה מיותרת וחסרת טעם.

העובדה היא כי אלפי שנים לאחר האירועים כל האדומים התגיירו והפכו לחלק מהעם היהודי, וכעת כולנו, צאצאי ישראל ואדום, צאצאי יעקב ועשיו, ביחד.

עשיו ויעקב משלימים. צייר אנונימי. https://seedsoffaith.cph.org/2011/09/09/september-11-2011-esau-forgives-jacob/

  

תגובה אחת

  1. מאמר מעמיק על ספר מקורי של חגי קמרט, ספר המעשיר בפרשנות מחדשת אחד הסיפורים הנפלאים של התנ”ך. כל הכבוד לסופר ולחוה נתן על מאמרה.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

1 × 1 =