ציפי שחרור בשיר חדש ונוקב על המלחמה העכשווית, ובעצם כל מלחמה באשר היא. השיר נכתב בעיצומה של המלחמה בעזה.

דניאל רווח תרגם את השיר לאנגלית ולצרפתית עבור הקהל הגלובאלי.

המערכת

ציפי שחרור, דף הפייסבוק.
ציפי שחרור, דף הפייסבוק.

ואז מלחמה

וּכְאִלּוּ לֹא חָלַף זְמַן וְאַזְעָקַת אֱמֶת קוֹרַעַת אֶת קְרוּם הַבּוֹקֵר הַחֲגִיגִי.

בָּעֵינַיִם טְרוּטוֹת בּוֹהָה, שָׁבָה לִיצוּעִי. וַדַּאי חֲלוֹם בַּלָּהוֹת.

וְאָז טֶבַח!

וּכְאִלּוּ לֹא חָלַף זְמַן וְהַשָּׁנִים דּוֹאוֹת לְאָחוֹר בְּאִבְחַת זִכָּרוֹן צוֹלֶבֶת:

שֵׁשֶׁת הַיָּמִים. יוֹם הַכִּפּוּרִים. לְבָנוֹן 1.  לְבָנוֹן 2.

וּכְדַּרְכִּי בְּרִגְעֵי פַּחַד, יוֹצֵאת אֶל הָרְחוֹב, עַל אַף הָאַזְעָקוֹת

עַל אַף רִיק הָעִיר הַנְּעוּלָה. לְהִוָּכַח.

וְאָז מִלְחָמָה!

דָּם, טֶבַח הֲמוֹנִים וְחַיָּלִים בִּמְלַאכְתָּם בִּגְבוּרָתָם. בְּמוֹתָם.

וְהַהִיסְטוֹרְיָה טָסָה כְּאִבְחָה אֶל מֵאָה קוֹדֶמֶת.

הַגּוּף נִשְׂרָף. הַנֶּפֶשׁ סוֹעֲרָה.

הֲיִתָּכֵן? כָּאן? בְּחֶלְקַת אֶרֶץ? וְנֶפֶץ טִילִים מַרְעִימִים,

וְהָרְחוֹב בְּשֶׁלּוֹ, בָּרִיק. צַח כְּמוֹ הַבֹּקֶר, אֵינוֹ מֵבִין עֲדַיִן כִּי נִשְׁטָף דָּם יְלָדִים.

שְׂבֵעָה מִלְחָמוֹת, אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת לֹא עוֹד אַחַת.

אֲבָל הִיא בְּשֶׁלָּהּ. מִתְחוֹלֶלֶת מִתְקַיֶּמֶת בָּעוֹטֵף וּבָאֶצְבַּע

וּבְכָל הִדְּהוּדָּה, וְהָאוֹיֵב טוֹרֵף.

הַיִטָּרֵף?

זֹאת הַמִּלְחָמָה

אַכְזָרִית כְּדַרְכָּהּ. מְּקֻלַלָה. וְדָם תִּינוֹקוֹת קָרְבָּן לָאֲדָמָה.

וּכְאִלּוּ לֹא חָלַף הַזְּמַן וְאַזְעָקוֹת אֱמֶת קוֹרְעוֹת בֹּקֶר אַחַר בֹּקֶר

קְרוּמִים שהִתְפּוֹרְרוּ זֶה מִכְּבָר.

זֹאת הַמִּלְחָמָה. זֹאת הִיא!

תרגום לאנגלית של דניאל רווח

התרגום של המשורר והמתרגם דניאל רווח, דוקטורנט לבלשנות באוניברסיטת אוקספורד.  

And then War

by Tsipi Sharoor

translated by Daniel Revach

As if no time had passed, a warning siren rips

the festive morning membrane. I stare through

bleary eyes, only to return to my sheets. A nightmare, no doubt.

And then a massacre.

And as if no time had passed, the years slip back

with the slashing thrusts of memory:

Six Day War. Yom Kippur War. First Lebanon War. Second Lebanon War.

And as I do when gripped by fear, I step out

into the street, in spite of the sirens, in spite

of the emptiness of a locked-up city. To bear witness.

And then war.

Blood, mass slaughter and soldiers – with duty and with courage. With death.

History is hurled back into a previous century.

The body in flames. The soul in a tempest.

Could it be? Here? In this land? The thunderous burst of missiles,

while the street goes about its day, empty. Pure like the morning,

too early to understand that it’s washed in children’s blood.

Seven wars. I beg there won’t be another. But the war

goes about its day. Goes on happening, unfolding

its red petals over the Gaza envelope, the North’s finger.

In all its echoes, as the enemy devours.

And will be devoured?

This is war.

Cruel as always. Cursed. The blood of babies offered to the earth.

And as if no time had passed, warning sirens rip one morning

after another, membranes long crumbled.

This is war! This is it!

תרגום לצרפתית של דניאל רווח

Et ensuite, la guerre

par Tsipi Sharror

traduit par Daniel Revach

Comme si le temps ne s’était pas écoulé, une sirène d’alarme déchire

la membrane d’un matin festif. Je jette un coup d’œil fatigué

avant de retourner dans mes draps. Un cauchemar, sans doute.

Et puis un massacre.

Et comme si le temps ne s’était pas écoulé, les années reculent

sous les coups de boutoir de la mémoire :

Guerre des Six Jours. Guerre de Kippour. Première guerre du Liban. Deuxième guerre du Liban.

Et comme toujours lorsque la peur me saisit, je sors

dans la rue, malgré les sirènes, malgré

le vide d’une ville enfermée. Pour témoigner.

Et puis la guerre.

Le sang, les massacres et les soldats en plein devoir et en plein courage. En pleine mort.

L’histoire est projetée dans un siècle antérieur.

Le corps en flammes. L’âme dans la tempête.

Serait-ce possible ? Ici ? Dans ce pays ? L’explosion tonitruante de missiles,

tandis que la rue poursuit sa journée, vide. Pure comme le matin,

sans avoir encore compris qu’elle est lavée dans le sang des enfants.

Sept guerres. Je supplie qu’il n’y en ait pas une autre. Mais la guerre

continue. Elle se poursuit, déployant ses pétales rouges

sur l’enveloppe de Gaza, sur le doigt du Nord.

Dans tous ses échos, pendant que l’ennemi dévore.

Et sera-t-il dévoré ?

C’est la guerre.

Cruelle comme toujours. Maudite. Le sang des bébés offert à la terre.

Et comme si le temps ne s’était pas écoulé, les sirènes d’alerte se déchirent un matin

après l’autre, les membranes depuis longtemps effritées.

C’est la guerre ! C’est elle !

  

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

8 − 6 =