50 שנה לאחר הטראומה של מלחמת יום כיפור, בצילה של טראומה חדשה, יהודית אוריה חוזרת לימי המלחמה הקודרים.
מתוך ספרה החדש של יהודית אוריה האור של החלום יהיה ממשי יותר – מכתבים ליוליה (הוצאת פטל 2023, עריכה חגית חוף).
המערכת
בְּמִלְחֶמֶת 67′, כְּשֶׁהָיִינוּ בְּנֵי שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, וְאָבִי זָחַל עַל גְּחוֹנוֹ עִם סַכִּין בֵּין שִׁנָּיו בִּקְרַב קפא”פ נֶגֶד הַיַּרְדֵּנִים, הִנְהִיג אָחִי הַתְּאוֹם חֲבוּרַת נְעָרִים בְּמִבְצַע לֵילִי לְפִלּוּחַ תַּפּוּחֵי אֲדָמָה מִשָּׂדֶה שֶׁל חַקְלַאי מִכְּפַר אָזָ”ר. לָרִאשׁוֹנָה שָׁמַעְתִּי עַל כָּךְ מִדּוֹדָתִי (דּוֹדָתִי קָטִי שֶׁלְּרֶגֶל הַמִּלְחָמָה יָרְדָה יַחַד עִם סָבָתִי, בְּמִצְוַת אֲבִי הַלּוֹחֵם, מֵעִיר מְגוּרֶיהָ נְתַנְיָה לְהִסְתַּפֵּחַ וְלָשֶׁבֶת יַחַד עִם אִמִּי וְאִתָּנוּ, הַיְּלָדִים, בְּמִקְלָטֵנוּ הַקָּט בִּרְחוֹב מוֹנְטִיפְיוֹרִי בְּקִרְיַת אוֹנוֹ, שֶׁנִּשְׁמֹר אֵלּוּ עַל אֵלּוּ).
רַק בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת גִּלְּתָה לָנוּ שֶׁהָיְתָה זוֹ הִיא שֶׁהֵרִימָה אֶת הַשְּׁפוֹפֶרֶת כְּשֶׁנִּקְרְאָה עַל יְדֵי הַמִּשְׁטָרָה לִפְדּוֹת אוֹתוֹ. כְּשֶׁנִּשְׁאַל עַל יְדֵי הַשּׁוֹטֵר מָה הֵבִיא אוֹתו לִגְנֹב, הִסְבִּיר בְּשׂוֹם שֶׂכֶל וּבְתֹם לֵב שֶׁהָיָה מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת זֹאת כַּהֲכָנוֹת לוֹגִיסְטִיּוֹת לַמִּלְחָמָה, שֶׁמָּא תֶּאֱרַךְ, וְתִגָּמֵר לַמִּשְׁפָּחוֹת הָאַסְפָּקָה, וַהֲרֵי בְּהֶעְדֵּר אָבוֹת מֻטֶּלֶת הַדְּאָגָה עַל שֶׁכֶם הַבָּנִים.
אֲנִי עוֹד רוֹאָה אֶת הַמֶּתַח עַל סַף מִּלְחָמָה, עִם סְגִירַת מְצָרֵי טִירָאן, בַּפָּנִים חֲרוּשׁוֹת הַקְּמָטִים שֶׁל הַגְּבָרִים הַמִּתְגּוֹדְדִים סְבִיב הַמַּפָּה מוּל הַטֵּלֵוִיזְיָה בַּסָּלוֹן שֶׁל אַחַד הַהוֹרִים, וְחָבֵר שֶׁל אָבִי מַסְבִּיר לָנוּ הַיְּלָדִים אֶת הָאִיּוּם הַמִּצְרִי. אֲבָל כָּל אֵלֶּה הָיוּ מֶתַח וּדְאָגוֹת שֶׁל אֲחֵרִים. בְּקֹשִׁי חָדְרוּ אֶל מִתַּחַת לְסַף תּוֹדַעְתִּי הַמְּעֻרְפֶּלֶת. וַדַּאי הָיִיתִי שְׁתוּיָה מִשִּׁכְרוֹן אֵיזוֹ מַנְגִּינָה אוֹ אַהֲבָה, אוֹ יֹפִי שֶׁל שָׂדֶה, אוֹ מִבֶּכִי עַל גְּנֵבַת שִׂמְלָתִי הַיָּפָה בְּיוֹתֵר מִן הַחֶבֶל בְּדִיּוּק כְּשֶׁעָמַדְתִּי לְנַגֵּן בִּפְנֵי קָהָל וַאֲחָזַתְנִי אֵימַת קָהָל נוֹרָאִית שֶׁלֹּא שָׁכְכָה עַד הַיּוֹם, דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה קוֹרֶה אִלּוּלֵא נִגְנְבָה הַשִּׂמְלָה, שֶׁאִלּוּ הָיִיתִי מִתְלַבֶּשֶׁת בָּהּ הָיָה יָפְיָהּ שֶׁל אַפְרוֹדִיטִי מֵגֵן עָלַי.
בְּאֹפֶן כְּלָלִי הַיֹּפִי הוּא תַּחְבֹּשֶׁת עַל פְּנֵי תְּהוֹם, וְעִם הַשָּׁנִים אָנוּ צוֹמְחִים וּפוֹרְחִים וּמַקִּיפִים אוֹתָהּ בִּצְמִיחַת וּפְרִיחַת גּוּפֵינוּ וְיָפְיֵנוּ. אַךְ יֵשׁ רֶגַע בּוֹ הַתְּהוֹם מַגִּיעָה לְפִרְקָהּ, הַתְּהוֹם נִבְקַעַת וְנִפְעֶרֶת כִּבְתוּלֵי הַנַּעֲרָה הַמְּבֻתָּקִים. וּבְגִיל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי שֶׁלִּפְנֵי מִלְחֶמֶת אוֹקְטוֹבֶּר, נִבְקְעוּ בְּתוּלֵי נַפְשִׁי בְּאַכְזָרִיּוּת כְּשֶׁהָיִיתִי עֵדָה לָרֶצַח הָרִאשׁוֹן וְהַיָּחִיד בְּחַיַּי. אָדָם נִקֵּב בֶּטֶן שֶׁל אָדָם אַחֵר בְּמַבְרֵג. דָּם שָׁתַת מֵחוֹר שֶׁנִּפְעַר בְּבֶטֶן הַקָּרְבָּן, שֶׁנִּדְחַף וְהֻצְמַד בְּגַבּוֹ לַקִּיר. הוּא הָיָה מַחְוִיר וְהוֹלֵךְ, הַדָּם אוֹזֵל מִכָּל גּוּפוֹ, הוֹלֵךְ וְשָׁח וְנוֹפֵל לָאָרֶץ כִּבְהִלּוּךְ אִטִּי, הַמַּבְרֵג חוֹדֵר אֶת בִּטְנוֹ וְהַדָּם שׁוֹתֵת וְהוּא מַחְוִיר וְצוֹנֵח כְּאִלּוּ הַזְּמַן הָפַךְ אֵינְסוֹף. וְכָל זֶה קוֹרֶה יוֹם לִפְנֵי פְּרֹץ הַמִּלְחָמָה, בְּקָפֵטֶרְיָה בַּמֶּרְכָּז הַמִּסְחָרִי שֶׁל קִירְאוֹן, הַצְּמוּדָה לְבֵית הַמִּרְקַחַת בּוֹ חִפַּשְׂתִּי אַפְטֶר שֵׁייב כְּמַתְּנַת יוֹם הֻלֶּדֶת לַבָּחוּר הֶחָדָשׁ שֶׁהִזְמִין אוֹתִי לִמְסִבַּת לֵיל שִׁשִּׁי בִּגְמַר טִירוֹנוּת. וּמִבַּעַד לְחַלּוֹן בֵּית הַמִּרְקַחַת שֶׁבְּעָלָיו נָעַל אוֹתָנוּ, הַקּוֹנִים, בְּתוֹכוֹ מֵרֶגַע הָרֶצַח, אָנוּ צוֹפִים. אִישׁ בְּתוֹךְ בֵּית הַקָּפֶה לֹא עָצַר אֶת הָרֶצַח. פְּצוּעָה וַהֲלוּמָה צָפִיתִי בָּרֶצַח בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם. רָאִיתִי אֶת הָאִישׁ שׁוֹכֵב בִּשְׁלוּלִית דָּם, הוֹפֵךְ לְחָלָל. פְּצוּעָה וּמְבֻקַּעַת נִפְעֲרָה הָאֲדָמָה תַּחְתַּי, שְׁדוּדָה הָלַכְתִּי לְבֵיתִי, מְקִיאָה וְרָצָה אֶל עוֹלָם שֶׁהָפַךְ מִפְלַצְתִּי. לְמָחֳרָת, בִּפְרֹץ הַמִּלְחָמָה הָיִיתִי כְּבָר בַּבָּסִיס הַקָּבוּעַ.
הַשֶּׁמֶשׁ עוֹד לֹא הֶאֱפִילָה את הַמִּדְשָׁאָה בַּקְּלִיטָה בַּבָּסִיס הֶחָדָשׁ, עוֹד לֹא הָיְתָה אֲפֵלָה בַּצָּהֳרַיִם, הַחֶסֶד הַמְּדֻמֶּה שֶׁל צָהֳרֵי הַשַּׁבָּת סוֹכֵךְ כְּתַרְנְגֹלֶת עַל בּוֹגְרוֹת הַטִּירוֹנוּת הַחַפּוֹת מֵחֻרְבָּן. וּבְעֵינֶיהָ וּבְקוֹלָהּ שֶׁל צִיפִּי, אֲחוֹתִי לַחֶדֶר וּלְאַהֲבַת הַסִּפְרוּת, עוֹד הִתְרוֹצְצָה שִׁירָה כָּאַיָּלות מַדִּיפוֹת רֵיחַ שֶׁל גֶּשֶׁם.
קְצָת אַחַר כָּךְ הָיְתָה הָאֲפָלָה, וְהַיָּמִים הָפְכוּ לְלֵילוֹת בָּהֶם עָבַדְנוּ שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ שָׁעוֹת בִּרְצִיפוּת. בָּכִינוּ מִתּוֹךְ שֵׁנָה, וְצָחַקְנוּ צְחוֹק הִיסְטֵרִי כְּשֶׁעָבַדְנוּ. בּהַאֲפָלָה, בַּצְּרִיף הֶחָשׁוּךְ שֶׁל מכ”א עֶשֶׂר הבהירו אַלְפֵי תִּיקִים חוּמִים שֶׁל חַלְלֵי-צַהַ”ל.
בְּאֶחָד מַעַרְבֵי הַחֻפְשָׁה הַנְּדִירִים הִתְעוֹרַרְתִּי מִשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת שֵׁנָה בְּבֵיתִי ולֹא יָדַעְתִּי אִם בַּחֲלוֹם אוֹ בַּמְּצִיאוּת אֲנִי עוֹמֶדֶת לְהַאֲזִין לְקוֹנְצֵרְט בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל מִלְחָמָה. בְּשַׁעַר הֵיכַל הַתַּרְבּוּת חִכְּתָה לִי חֲבֶרְתִּי, נַגֶּנֶת הַקְּלַרְנִית, שעָבְדָה בַּהֵיכָל כְּסַדְרָנִית. כְּשֶׁעָמַדְתִּי לְיַד אֲרוֹן הַבְּגָדִים לְאַחַר הרַחֲצָה וְהִתְכּוֹנַנְתִּי לִלְבֹּשׁ אֶת הַמַּדִּים, הוֹפִיעַ פִּתְאוֹם אָחִי בְּחַדְרִי, הוֹשִׁיב אוֹתִי לְיָדוֹ עַל הַמִּטָּה, חִבֵּק אוֹתִי מֵאָחוֹר, בִּקֵּשׁ שֶׁאֵרָגַע, וְהוֹדִיעַ לִי בִּלְחִישָׁה, יוֹאָב מֵת. נִשְׂרְפוּ וְהִתְפַּזְּרוּ צְלִילֵי הַקּוֹנְצֵרְט, וְהַחִיּוּךְ וְהַפְלִרְטוּט וְתַאֲוַת הַחַיִּים שֶׁל יוֹאָב הִתְפַּצְּלו מִמֶּנּוּ. הוא הָפַךְ לֶחָתוּל צֵ’שַיְיר, וְלִבּוֹ הָפַךְ לְאֵפֶר. אַחַד הַתִּיקִים הַחוּמִים לָבַשׁ אֶת פָּנָיו, וְאָבִיו שֶׁלֹּא יָדַע לִבְכּוֹת פָּתַח אַחַר כָּךְ אֶת בֶּרֶז הַגָּז. רַק הַקֶּבֶר שֶׁל יוֹאָב בּוֹעֵר גַּם הַיּוֹם בְּאוֹתִיּוֹת חַיִּים כְּתֻמּוֹת.
וַאֲנִי שָׁנִים בָּכִיתִי, גּוּפִי לֹא מַבְחִין בֵּין אוֹרְגַּזְמָה לִבְכִי.
אָחִיו הַבְּכוֹר שֶׁל הַשָּׁכֵן מִמּוּל בִּרְחוֹב מוֹנְטִיפְיוֹרִי, שֶׁאָבִיו יָרַד מִן הַפַּסִּים וּבָנָה לוֹ טַנְק הַנְצָחָה בֶּחָצֵר, ואָחִיהָ הַבְּכוֹר שֶׁל חֲבֶרְתִּי תָּמָר מִשִּׁכּוּן אָקָדֵמָאִים בְּקִירְאוֹן, וְדֹב פִישְׁקוֹב שֶׁהָיָה בַּחֲמִישִׁיָּה הַסּוֹדִית שֶׁלָּנוּ, נִשְׂרְפוּ חַיִּים בַּטַּנְקִים בַּתְּעָלָה.
וּבְלֵב הַמַּאְפֵּלְיָה בִּירוּשָׁלַיִם הָאוֹרוֹת נָצְצוּ בְּאוּלַם הַחֲתֻנּוֹת כְּשֶׁחֲבֶרְתִּי חַיָּה, בַּת הָרַב מֹשֶׁה צְבִי נֵרִיָּה, מְיַסֵּד מֶרְכַּז יְשִׁיבוֹת בְּנֵי עֲקִיבָא, אֲבִי דּוֹר הַכִּפּוֹת הַסְּרוּגוֹת, וַחֲתָנָהּ תַּלְמִיד יְשִׁיבַת מֶרְכַּז הָרַב, כִּמְעַט ועָלוּ בִּסְעָרָה לַשָּׁמַיִם בְּלֵב שַׁאֲגוֹת הַשִּׂמְחָה וְהָרִקּוּד שֶׁל חַבְרֵיהֶם. וַאֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ עָמַדְתִּי בָּזֶה. הָיִיתִי כֹּה אִטִּית בְּקִיּוּם הַמִּצְוָה הַזֹּאת, לְהָאִיר בַּחֹשֶׁךְ. עָזַבְתִּי אֶת רַחֲבַת הָרִקּוּדִים וּבָרַחְתִּי לַשֵּׁרוּתִים, גּוּפִי הוֹפֵךְ לִנְחַשׁ עֲקַלָּתוֹן בּוֹכֶה וּמֵקִיא, כִּי הַחֹשֶׁךְ הִתְעַצֵּם כָּל כָּךְ אֶל מוּל הָאוֹר, וְנִפֵּץ אֶת לִבִּי עַד שֶׁנִּכְפֵּיתִי לִבְחֹר. וּמוּל הַמַּרְאָה בַּשֵּׁרוּתִים כָּתַבְתִּי נָחָשׁ שֶׁל אֵשׁ, וְיָצָאתִי אֶל הָאֹבֶךְ.