כריכת ספרו של דוד ברבי ״פועלים סניף קלנסווה״
כריכת ספרו של דוד ברבי ״פועלים סניף קלנסואה״

עֲטוּיַת חִיגַ'אבּ / דוד ברבי

עֲטוּיַת חִיגַ'אבּ שָׁחוֹר הַנַּעֲרָה,

רַק קַו אֲוִיר מַפְרִיד בֵּינֵינוּ

יָפָה הִיא כְּמוֹ בִּתִּי

שׁוֹאֶלֶת:

"יַא-חַאג', זוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה

אֲנִי מוּל הַמְּכוֹנָה

הַאִם תּוּכַל לַעֲזֹר לִי?"

וְהִיא תְּבַטֵּא זֹאת

בְּשָׂפָה עַרְבִית יָפָה

וַאֲנִי שֶׁמֵּבִין טוֹב אֶת שְׂפָתָהּ

עוֹנֶה:

"הַכְנִיסִי אֶת הַכַּרְטִיס וְקִרְאִי,

הַמְּכוֹנָה יְדִידוּתִית כָּמוֹךְ".

עוֹשֶׂה זֹאת בְּמִבְטָא עִבְרִי צַח

הַמַּעֲלֶה חִיּוּךְ

עַל שְׂפָתֶיהָ

וְהֵן אוֹתָן הַשְּׂפָתַיִם שֶׁמְּבַטְּאוֹת בְּחֵן

בַּמִּבְטָא הָעַרְבִי.

מַדְהִימָה הַקִּרְבָה

כְּאִלּוּ הַמֶּרְחָק אֵינוֹ קַיָּם

עִבְרִי-עַרְבִי

חִלּוּפֵי אוֹתִיּוֹת בִּלְבַד

כְּמוֹ חִלּוּפֵי הַמִּלִּים בֵּינֵינוּ

אֲנִי וְהִיא כְּמוֹ אָב וּבַת

וַאֲפִלּוּ הַחִיגַ'אבּ לֹא יוּכַל לְהַפְרִיד

בֵּינֵינוּ

ב-5.11.2023 התראיינה חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין ממפלגת רע"ם למזל מועלם בערוץ הכנסת, ואמרה, בהתייחסה לטבח של שמחת תורה ולסרט באורך 47 דקות שערך דובר צה"ל ושהוקרן לחברי הכנסת ובו תיעוד של חלק ממעשי הרצח: "לפי מה שראו בסרט [שהיא עצמה לא ראתה] לא שחטו תינוקות ולא אנסו נשים". בהמשך הסבירה כי מה שנעשה היה לא אנושי ונוגד את ערכיה כאישה מוסלמית דתיה, אך הוסיפה כי הטבח התרחש בהקשר של מה שהיה קודם לכן ומה שקרה לאחר מכן בישראל.

דבריה המקוממים עוררו סערה. מנסור עבאס, יו"ר מפלגתה, קרא לה להתפטר, והיא התנצלה אך לא התפטרה. חברי הקואליציה רוצים לפעול להדיחה מהכנסת, אולי משום שמצאו שעירה לעזאזל, ובמקום להדיח את עצמם יפעלו להדיח אותה.

במהלך הריאיון הייתה חברת הכנסת ח'טיב עטוית חיג'אב לבן. החיג'אב, כיסוי בערבית, נועד לכסות את ראשה וגופה של האישה, ולשמור על צניעותה ברוח האיסלאם. ידועה מחאת הנשים האיראניות, היא מחאת החיג'אב, שהחלה ב-2017 נגד החוק שמחייב נשים לעטות חיג'אב, ונמשכה בהפגנות סוערות ובאלימות קשה מצד המשטר האיראני כלפי המפגינות. המעמד כולו הזכיר לי את אחד משיריו המז'וריים של המשורר והמוזיקאי דוד ברבי (יליד 1953, נולד, גדל, ומתגורר במושב ניצני עוז), "עטוית חיג'אב", המופיע כאן לפנינו. השיר לקוח מתוך ספר שיריו הדו-לשוני, עברית וערבית, "פועלים – סניף קלנסוה" (2017, הוצאת עמדה, עורכי הגרסה העברית רוני סומק ורן יגיל, תרגום מעברית לערבית אחמד עאזם, עמ' 15-14). בספרו זה של ברבי, השמיני במספר שלו, שירי חיג'אב רבים, ורצון להציג אפשרות של תרבות של דו-קיום בין האוכלוסייה היהודית והערבית בישראל. הספר נחתם בשיר-מחאה, המתברר כנבואי נוכח הטבח שאירע בשמחת תורה, הנקרא "לנהל את הסכסוך" ומתחיל כך: "ומי שָׂמָם לנהל את הסכסוך עם עצמי / אני יהודי ערבי… / זוהי תרבות אמי ולא רוצה להיות מסוכסך איתה" (עמ' 46). כזכור, קונספציית ניהול הסכסוך הישראלי-פלסטיני הייתה זו שהנחתה את רוב ממשלות ישראל ב-15 השנים האחרונות.

בשיר שלפנינו יש התייחסות לשפה ולקרבה בין השפות העברית והערבית, ומעניין שבאותו ראיון שהזכרתי למעלה חברת הכנסת ח'טיב דווקא ניסתה לעמוד על הפערים בין השפות, או טענה לכך שמדובר בענייני סמנטיקה בלבד. אלו טענות שבדרך כלל נשמעות לאחר שמישהו כושל בלשונו – ראו למשל את דברי השר לענייני מורשת עמיחי אליהו, שטען שהתכוון לפצצת אטום מטאפורית על עזה, ולא ממשית, לאחר שמעד בלשונו בעת ראיון אחר סביב המלחמה באתר "קול ברמה".

שירו של דוד ברבי מבקש לדלג מעל הזהויות הלאומיות, ולראות את האפשרות של כולנו להיות בני אדם טובים וקרובים זה לזה.

קיראו גם :

חגית בת אליעזר על דוד ברבי

דוד ברבי בלקסיקון הספרות העברית

דף הפייסבוק של דוד ברבי

דוד ברבי.דף הפייסבוק.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שמונה עשרה − שש =