חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על הסרט “היוצר”
“היוצר” הוא סרטו החדש של הבמאי הבריטי גארת’ אדוארדס, העוסק, כמו סרטו הקודם משנת 2016 “רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים“, במלחמה עתידנית.
בשנת 2055 אנשים ורובוטים בעלי בינה מלאכותית חיים בצוותא בכל העולם. אבל בשל טעות מצערת, אנושית-רובוטית, נקרא לה “מחדל”, פצצת אטום הורגת מיליון תושבי לוס אנג’לס. למה נבחרה דווקא העיר הזאת, מוכת רעידות האדמה ומהומות על רקע גזעי? שמא כמחווה לסרט “בלייד ראנר“, המתרחש גם הוא בלוס אנג’לס, ושימש השראה לבמאי והתסריטאי גארת’ אדוארדס. יתר על כן, סביר להניח שמיקום האסונות הבדיוניים בלוס אנג’לס, המשמשת מרכז תעשיית הקולנוע של ארה”ב, מבטא את הפחדים הסמויים של אנשי קולנוע מקריסת התעשייה.
בעקבות האסון ארה”ב אוסרת על פיתוח רובוטים בכל העולם. אך “אסיה החדשה”, המאחדת את מדינות מזרח אסיה, עוברת על האיסור וממשיכה לפתח את הרובוטים, ש”חיים” בדו קיום עם האנשים. ארה”ב הכריזה מלחמה על אסיה החדשה, שנמשכת בהווה של הסרט כבר 10 שנים, ומשלחת טילים אימתניים מהבסיס השמימי על רובוטים ועל אנשים.
הסרט החל בהקרנות בארץ בסוף ספטמבר 2023, לפני 7 באוקטובר הארור, כשמלחמה בארץ הייתה עתידנית, כמעט בדיונית. עכשיו היא המציאות העגומה שלנו. מה שטוב בסרט “היוצר”, שהמלחמה מסתיימת בסופו. הבסיס השמיימי התוקפני נהרס, ארה”ב מובסת, ותושבי אסיה החדשה חוגגים. הסרט נוצר בידי קולנוען בריטי, אך מופץ ע”י חברת “אולפני המאה ה-20” האמריקאית, שנתנה יד לסרט המציג את ארה”ב ככוח הרע. מעניין.
הגיבור הראשי, בגילומו של ג’ון דיוויד וושינגטון, הוא ג’ושוע, סוכן לשעבר בכוחות המיוחדים. במשימתו הקודמת הוא נשלח לרגל באסיה החדשה, אך התאהב באישה מקומית בעלת תפקיד מרכזי בדרג הצבאי, בשם הבינלאומי,”מאיה”. הם חיו באושר בבקתה ליד הים, מצפים לילדם הראשון, אך במתקפת פתע של כוחות ארה”ב, מאיה נחטפה לספינה, והופצצה בלב ים מהבסיס האמריקאי השמיימי. הקטע הרומנטי הזה מתכתב עם אנבל-לי האלמותי של אתגר אלן פו:
חלק מהרובוטים האסייתיים היו עם פני אדם. מאיה מתה בהפצצה, אך פניה נסרקו מבעוד מועד והוענקו לרובוטית. יתר על כן, פני העוברית שלה הוענקו לרובוטית-ילדה מתקדמת, שגדלה, והנה היא כבר בת 9, ויש לה יכולות-על, שמנטרלות פעולת כל נשק התקפי של הצד השני.
ג’ושוע מבלה זמן איכות עם ילדתו הרובוטית, מביא בדרך חתחתים לסיום מלחמת עשר השנים, ומסיים את חייו בחיבוק מיוחל עם מאיה שלו, בגרסה הרובוטית, בשדה חיטה ירוק ונוסטלגי, המתכתב עם השדות של “גלדיאטור” של רידלי סקוט, יוצרו של “בלייד ראנר” שהוזכר קודם, אשר עובד על “גלדיאטור 2” שמתוזמן לצאת להקרנות בעוד שנה.
הרומנטיקה המשפחתית האנושית-רובוטית הזאת מרככת את המתכתיות של כלי המלחמה. ישנה עוד סצינה מעורבת אנושית-רובוטית נוגעת ללב. חייל רובוטי, שסומן ע”י כתם-לייזר, נכנס בריצה לבקתת אנשים. כולם מבינים שכבר שוגר לעבר החייל טיל, שעומד לפוצץ אותו תוך שניות אחדות. החייל הרובוטי קורא את הבעות האימה על פני האנשים, יוצא מיידית מהבקתה, ומתפוצץ במרחק בטוח מהם.
אם טבע האדם שוחר מלחמה, מוטב שיעשו עליה סרטים, ויניחו למציאות שתהיה ידידותית לאנשים.
איזה יופי, איזו התקדמות טכנולוגית.מדהימה שמעניקה לנו אפשרות נוספת לחיים לאחר המות. להתחבר ליקירנו ולחוות זאת באופן רובוטי לאחר השמדתנו במלחמות.
לחשוב שפעם נזקקנו לדמיין חיים אחרי המוות בגן העדן כמקור נחמה לחוסר משמעות חיינו הקצרים , ומותנו במלחמות מטומטמות. אכן סיבה טובה לאופטימיות. יחד ננצח.
נחום כהן כותב :
חגית, את מוכיחה, כי רק הפואזיה היא תגובה נכונה למציאות,
יחד עם ז’בו הגדול.
Only Poetry can save us.