טובה נווה מייחלת בשיר לההיפך ממגדל בבל, לכך שכל האנושות תתקשר בשפה אחת, שפת האנושיות.
המערכת
מתוך הכאב נולד הדחף לחלום, לשכוח לזמן מה את הגיהינום.
להפוך דף ולהימצא לזמן מה במקום אחר. כך נולד השיר לוּ.
השיר מבקש להפוך את הקערה על פיה. לא עוד בליל שפות רחוק מאמת ומרגשות, כי אם שפה אחת מלכדת את כל בני האדם, שפת האנושיות.
לאור מאורעות הזוועה האחרונים, בולט יותר חוסר התקשורת בינינו, כאן בארץ, כמו גם בעולם כולו. אנו מדברים בשפות שונות גם אם אנו מדברים באותה שפת הארץ. שפה עם הגיון שונה ורגש אחר. שפת האגו שולטת ושפת האנושיות והחמלה הולכת ומתמעטת, גם בארץ וגם בעולם.
מי ייתן ויבואו עלינו ימים טובים של תבונת הלב ונוכל לתקשר ולהתאחד בשפת בני אנוש.
לו / טובה נווה
לוּ יָכֹוֹלְתִּי לַהֲפֹךְ אֶת קַעֲרַת הָעוֹלָם עַל פִּיהָ
הָיִיתִי מַשְׁאִירָה אוֹתָהּ הֲפוּכָה עַד יִתְאַחֲדוּ
בְּנֵי הָאָדָם שׁוּב בְּשָׂפָה אַחַת.
לֹא עוֹד מִגְדָּל בַּבֶל יִבְלוֹל אֶת עוֹלָמָם,
לֹא עוֹד מִלְחָמוֹת בְּשָׂפָה לֹא מוּבֶנֶת
כִּי אִם מִגְדַּל שָׁלוֹם
שֶׁיִּגְדַּל וְיִתְנַשֵּׂא מֵעַל פְּנֵי כֹּל הָאָרֶץ
וַאֲנָשִׁים כְּמַלְאָכִים יַעֲלוּ וְיֵרְדוּ בַּמִּגְדָּל
לִצְפוֹת עַל אֶרֶץ מְנִיבָה פְּרִי גַּן מֵעֵדֶן
וּנְהַר מַיִם חַיִּים יַרְוֶה אֶת הַחַי וְהַצּוֹמֵחַ
וְאֶת הָאָדָם בִּשְׂפַת בְּנֵי אֱנוֹשׁ.
