האמנית הרב-תחומית דניאלה מלר, שגדלה בנתיבות, הייתה אמנית פעילה מעל עשר שנים בסדנת ההדפס בקיבוץ נירים. קיימה קשרים עמוקים עם אמנים מנירים, ניר-עוז, בארי, ומיישובי העוטף בכלל, והייתה בקשר עם הגלריה בבארי. היא מכירה אנשים שקרוביהם או חבריהם נרצחו, ואנשים שנחטפו.

בהשפעת האירועים של שמחת תורה 7/10/2023 יצרה את העבודות שאנו מביאים צילומים שלהן, רקמה על חומרי חבישה.

אנו מצאנו כי אלו יצירות עוצמתיות, מעוררות אסוציאציות, ונוגעות ברגש. אותנטיות, ומביאות את המלחמה מכיוון אמנותי פחות נפוץ. אנו ממליצים להקליק על התמונות ולראות כל תמונה בפני עצמה בגודל מלא.

הנה הצילומים, עם הסבר קצר של דניאלה לפני צילום כל אחת מהיצירות.

המערכת

הקדמה של דניאלה

אני אמנית רב תחומית. בעברי, אחות בכירה בבית החולים סורוקה. 

אחרי שבועיים של אלם נוצר בי דחף להביע ביצירה את שהתרחש בקטל הנורא בשבת 7.10.23.

ניגשתי אל מגירת חומרי החבישה לחפש פדי גזה שהזכירו את העיר עזה בשמם, לנסות ליצור איתם משהו שיספר, שיחבוש, ויטפל בחוויות הקשות.

צילומי היצירות

בידיים רועדות רקמתי בחוט אדום על פני רשת הגזה העדינה את דמות האישה ההרה שנרצחה באכזריות, והעובר שהוצא מבטנה נמצא מוטל לידה ללא רוח חיים כאשר הוא עדיין מחובר אליה בחבל הטבור.

מסביב הדמות המרכזית התפתח סיפור הקטל של הילדים והילדים שנחטפו, כאשר באותה השבת הייתה אמורה להתקיים עפיפוניאדה, ויונת השלום אף היא נפצעה וענף הזית נשמט ממקורה.

גודל העבודה 35/70 סנטימטר.

דניאלה מלר רקמה על חומרי חבישה - 7.10.23
דניאלה מלר רקמה על חומרי חבישה – זעקת האמהות

רקמתי בחוט שחור על חומרי חבישה, בהשראת תיאור ששמעתי מפי עיתונאי שסייר באחד הקיבוצים לאחר הטבח “ראיתי פרות מסתובבות בין הגופות בשבילי הקיבוץ”. 

צילומי המכוניות הרבות שנשרפו ורוססו ביריות מייצגים ביצירה את הגופות המוטלות בשבילים, והצבע הורוד בא לתאר את העטינים מלאי החלב של הפרות שלא נחלבו במשך כיומיים. הרבה סבל בכל פינה.

גודל העבודה 35/80 סנטימטר.

דניאלה מלר רקמה על חומרי חבישה - פרות בין הגופות
דניאלה מלר רקמה על חומרי חבישה – ראיתי פרות

רקמתי את שמות וגילאי הילדים החטופים. כל שם עטור בלולאת סרט צהוב המחוזקת על ידי סיכת ביטחון: סיכה דוקרת, אבל סיכת ביטחון, ויום אחד הסיכה תפתח והילדים ישוחררו.

גודל היצירה 50/60 סנטימטר.

דניאלה מלר רקמה על חומרי חבישה - שמות
דניאלה מלר רקמה על חומרי חבישה – הילדים של כולנו

32 תגובות

  1. דניאלצוק אני מנסה לומר את שאני מרגישה אחרי צפיה ביצירה האחרונה שלך, זה קשה והרבה מעבר ליצירה שהיא מופת, הבטן מתהפכת, יש בזה עוצמה שמשורבבת בחמלה, יש רגעים שהבטן וכל שריר ורגש מתכווץ בכאב, יש עצב עמוק ואת נתת לו ביטוי באופן שרק הבן אדם שאת יכול להביא ולסחוף את מי שחווה את חווית הצפייה ביצירה המופלאה הזו. תודה אהובה

  2. כמה עוצמה, כמה כאב, כמה מוחשי,
    גזה ותפרים…..
    זכית בכישרון שאת יכולה לבטא את הרגשתך הקשה.

    • תודה חיה
      מדי פעם הצטרכתי לפרום תפר
      והחוט שחתכתי הסתבך בגזה
      השתמשתי בפינצטה עדינה למשוך את החוט
      הרגשתי כמו מוציאה תפרים אחרי ניתוח.

  3. כאשר התותחים רועמים, המוזות חייבות לצעוק את צעקת הכאב של כולנו. תודה דניאלה, את רוקמת את הכאב של כולנו.

  4. חיבור מצמרר בין השבת הטבוחה/ רצוחה/ מדממת אל ‘חדר המיון’ של האמנות. הבחירה בחומרי חבישה – כאילו ‘בריחה’ אל החומרים שדניאלה מכירה. שנותנים לה סוג של ‘ביטחון’.. מה שחובשים אכן יתרפא. הלוואי

  5. כשדניאלה פירסמה לראשונה את תהליך העבודה הזה נותרתי פעורת פה (ודומעת, כמובן). לא רק יופיהן של העבודות – הרעיון, החומרים שאין מתאימים מהם לאסון. והיופי, כמו תמיד אצל דניאלה. תודה!

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

20 − 13 =