יום ראשון 8.10.2023, יום שני למלחמת 'חרבות ברזל'. באזור העוטף מתנהלת מלחמה, כזו שהארץ לא ידעה מאז מלחמת 48. הכאב רב מנשוא וכך גם התסכול. האמנם הגענו למחדל כה גדול, העולה אפילו על מלחמת יום כיפור?
ובאזור המרכז, עם בוקר, שקט לא מובן, שקט שאין בו קדושה, מבשר רע, מביא אותי לכתיבת השיר הבא:
שקט עם בקר / טובה נווה
הַשֶּׁקֶט הַזֶּה הַמּוֹפִיעַ מֵרַעַם,
הַנּוֹבֵעַ מִדָּם, הַאִם הוּא קַיָּם?
הַאִם מִדָּם נִבְרָא עוֹלָם?
הַשֶּׁקֶט אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם חַיִּים הֵם אוֹ יְרוּיִים.
כְּפֶסַע בֵּינוֹ לְבֵין הָרַעַם – מַפִּיל אֶת חַדְרֵי הַלֵּב
לֹא הַרְחֵק מִכָּאן בְּאֶרֶץ יָם וְשָׁמַיִם
הָיָה חָזוֹן לַאֲנָשִׁים אוֹהֲבֵי אֲדָמָה וְשָׁלוֹם
שֵׁם נָפְלוּ יְלָדִים עִם חֲלוֹם
אֵלֶּה שנִבְרְאוּ לִצְעֹד יָד בְּיָד
לְהַחְיוֹת אֶת הַיֵּשׁ הַקַּיָּם.
הַאֻמְנָם עִיוְורוֹת הֵן עֵינֵי הָאָדָם
הַשּׁוֹכֵחַ לִהְיוֹת אָדַם?
"הַאִם מִדָּם נִבְרָא עוֹלָם?" שאלה נוקבת ומתריסה כנגד הבורא וכנגד אלה ששכחו "לִהְיוֹת אָדַם". שיר כואב ונוקב. תודה לטובה וליקום תרבות.
תודה לך ארלט יקרה על התגובה ועל האכפתיות. דבריך טובים ומחזקים את כולנו.