אלעד ארנון בשיר על האלוהים והקיום לרגל שנה חדשה.
המערכת
שבת שובה/ אלעד ארנון
הַשַּׁבָּת הָזוּ
דּוֹרֶשֶׁת תְּשׁוּבָה
כְּמוֹ יוֹנָה בְּבֶטֶן לִוְיָתָן
חילוֹת פַּרְעֹה טָּבְעוּ בַּיָּם
סֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ רָווּי בּדָּם
בְּהֶסְתֵּר פָּנֶיךָ
מֵתִים גַּם יְלָדִים
אֲבָל מִי אֲנִי
שֶׁאֶשְׁפֹּט אֶת אֱלֹהִים
הַשַּׁבָּת הָזוּ
מְלֵאַת תִּקְוָה
שֶׁנִּכָּנֵס כֻּלָּנ
לְשָׁנָה טוֹבָה
בָּאָרֶץ מְתִיחוּת
מִחוּץ וּמִפְּנִים
מַהֲדוּרָה מְגַלָּה
נְתוּנִים מַדְאִיגִים
חֲרוֹן אַפְּךָ
מַשְׁבְּר אַקְלִים
אֲבָל מִי אֲנִי
שֶׁאֶשְׁפֹּט אֶת אֱלֹהִים
בּוֹא נְסַכֵּם
שֶׁגַּם הַשָּׁנָה
לֹא נִשְׁפֹּט
וְלֹא נִתְחַשְׁבֵּן
לֹא אֲחַפֵּשׂ בְּךָ אָב
לֹא תִּרְאֶה בִּי בֶּן
לֹא רַעְיָה וְ
דוד בֹּחן כְּלָיוֹת וְעוֹד
בַּשַּׁבָּת הָזוּ
אֲנִי רוֹצֶה
לָשׁוּב אֶל עַצְמִי
לִמְצֹא בְּתוֹכִי
אֶת מָה
שֶׁמֵּסִיט אוֹתִי מִדַּרְכִּי