בתחרות סיפורי האימה הקצרים פו 2023 לכבוד א.א.פו שערכנו ביקום תרבות הגיע למקום השלישי בין סיפורי הנוער הסיפור של איתיאל גלבר.
מנימוקי השופטים לבחירה בסיפור: סיפור על-טבעי על קולות רפאים האופפים את עולם המתים שאליו נקלע המספר. הסיפור כתוב בדרך כלל טוב, על אף כמה היסחים מקו העלילה הספרותי.
אנו מביאים דברים בקצרה של איתיאל ולאחר מכן את הסיפור.
שמי איתיאל גלבר ואני גר במצפה אילן. אני בן 15, ולמדתי בנתיבות דרור שבאור עקיבא.
מאז ומעולם אהבתי לחבר וליצור סיפורים ממגוון סוגים, קצרים, ארוכים, ואחרים, החל מסיפורי מדע בדיוני ועד לאגדות מיתולוגיות מומצאות. אולם סוג הסיפורים האהוב עלי הוא סיפורי פנטזיה. סיפורי אימה כמעט ואף פעם לא קראתי. פה ושם ראיתי סיפור קצר, אולי קטע מספר גדול יותר.
לכן, כשהציעו לי להשתתף בתחרות הכתיבה על שם אדגר אלן פו הנחתי מיד שמדובר בסיפורי אימה בסגנון של אלו שקראתי. לדחוף פנימה כמה שיותר זומבים שדים ורוחות ולשלוח. קדימה!
לא באמת הכרתי את הסגנון הזה, אימה, עד שקראתי את הסיפורים של אדגר אלן פו בעצמי. הצטמררתי.
אני חושב שהסיפור האהוב עלי עד כה מבין יצירותיו הרבות של סופר האימה הוא “נשף המסכות של המוות האדום”. סיפור המספר על המגפה הגדולה של כל הזמנים שחדרה בדמות אדם עטוף תכריכי מת אל תוך הטירה הסגורה של נסיך מרוחק. הסיפור הזה ככל הנראה היה המפחיד ביותר מבין אלה שהספקתי לקרוא.
כשכתבתי את הסיפור שלי, “ערפילים”, ניסיתי לחקות כמה שיותר את התבנית מסיפוריו של אדגר אלן פו. ניסיתי ליצור כמה שיותר אווירה של חוסר ידיעה ושל סימן שאלה אחד גדול הסובב את כל הסיפור. החל מזה שהגיבור חסר שם, ולא הוזכר שום שמץ של סיפור רקע, מלבד רמזים דקים המושחלים בין משפט למשפט. אני מקווה שהצלחתי להיכנס לרוח האימה של כתיבת הסיפורים כמה שיותר, ואולי גם ליצור המשך לסגנון הכתיבה המיוחד והאופייני הזה.
האם אמשיך בכתיבת סיפורי אימה? כן. בהחלט. יש לסיפורים מסוג זה אווירה משונה ומושכת. האם אמשיך רק בכתיבת סיפורי אימה? אולי. כנראה שלא. ישנם המון סוגים שונים של כתיבת סיפורים ולכל אחד שיטה ייחודית משלו. סיפורי אימה הם אכן סגנון מיוחד והם אחד מתוך רבים נוספים.
בעיקרון אני מקווה ללמוד ולקרוא יותר מספריו של אדגר אלן פו, ומסופרי אימה אחרים, ואולי להצליח ליצור סיפורים חדשים.