השיר השבועי עם אילן ברקוביץ׳: “מפוייסת” של ציפי שחרור

אילן ברקוביץ’ מנתח שיר מספרה החדש של ציפי שחרור “משוררת”.

המערכת

מפוייסת* / ציפי שחרור

הַלְוַאי הָיִיתִי עוֹנוֹת שָׁנָה

חוֹלְפוֹת שָׁבוֹת וּמָה לָהֶן אִכְפַּת.

וּבִי רַעַשׁ.

רוּחַ מְלַטֶפֶת קַיִץ חוֹלֵף שֶׁמֶשׁ מְחַמֶּמֶת חֹרֶף בַּפֶּתַח

עֲנַן סְתָו רוֹחֵץ אָבִיב, וְהוּא מָתוֹק וְתוּ לֹא.

וְכָךְ הֵם הוֹלְכִים וְכָךְ הֵם בָּאִים לְלֹא חֶשְׁבּוֹן וְזִכָּרוֹן.

וְרַק מַחְשְׁבוֹתַי עוֹדָן וְזִכְרוֹנוֹתַי עוֹדָם מַכְפִּילִים אֶת גַּעְגּוּעַ הַשָּׁנִים

וּבִי רַעַשׁ.

וַחֲשָׁשׁ מִמַּהֲלוּמָה מִבְּשׂוֹרָה.

–

הַלְוַאי הָיִיתִי עוֹנוֹת שָׁנָה, בָּאָה וְחוֹלֶפֶת וְשָׁבָה

וּמַמְשִׁיכָה דַּרְכִּי לְסַחְרֵר רוּחַ לְמוֹסֵס שֶׁמֶשׁ

וּכְמוֹ קוֹסֶמֶת הָאָבִיב מַנְדִּידָה צִפּוֹרִים מַפְרִיחָה נִצָּנִים.

וְרוֹטֶטֶת. כּוֹאֶבֶת. צוֹלֶפֶת. אוֹהֶבֶת. בּוֹכָה…

וּבִי רַעַשׁ.

וְאַף אֶל פִּי פּוֹרַחַת וְאַף עַל פִּי מְעֻנֶּנֶת מִתְחַמֶּמֶת מִתְאַדָּה.

אֲבָל תּוֹכִי פִּיּוּס כְּאוֹתָהּ עֲנָנָה נִסְתֶּרֶת כְּנִגְלֵית בְּשִׁיר.

* נכתב בהשראת השיר “לאביב לא אכפת” מתוך “ובכל זאת” מאת אנדה עמיר פינקרפלד (1980), המשוררת אשר בנעוריי פתחה לי דלת לשירה.

השיר “מפוייסת” מופיע בספר השירים החדש, החמישה-עשר במספר, של המשוררת והסופרת ציפי שחרור, “משוררת” (2023, הוצאת עקד, עריכה ד”ר שילהב קסט וציפי שחרור, עמ’ 12). בשולי השיר הוסיפה שחרור הערה: “השיר נכתב בהשראת השיר ‘לאביב לא אכפת’ מאת המשוררת אנדה עמיר פינקרפלד (1981-1902), שנולדה בריישא, גליציה ונפטרה בתל אביב”.

שחרור נולדה ב-1953 ברמלה למשפחת בן יאיר ומתגוררת גם היא כיום בתל אביב. ספר שיריה הראשון, “כשכולם הולכים”, ראה אור ב-1974 (הוצאת עקד), ומאז פרסמה למעלה משלושים ספרי שירה ופרוזה למבוגרים, לילדים, ולנוער. הספר הנוכחי כולל את אחד השירים המסעירים ביותר של התקופה, “מר וגברת לאה גולדברג”, שפורסם לראשונה במוסף לתרבות וספרות של עיתון הארץ ב-5.1.2023 ולאחרונה גם באתר זה, וגם בו נזכרת המשוררת אנדה עמיר פינקרפלד, כחברתה של גולדברג, שחסתה בצילה כמו המשוררות יוכבד בת מרים ואסתר ראב, בנות דורן (עמ’ 61-60).

פתיחת הדלת לשירה עבורה בנעוריה מצדה של עמיר היא לא דבר של מה בכך, מעידה שחרור. בשיר שהוזכר לעיל קובלת שחרור על כך שגולדברג לא נהגה כמותה כלפי משוררות אחרות. אולי המהלך התאפשר בשל הנפש הפייסנית של המשוררת הוותיקה כלפי זו הצעירה, שגם היא מעידה על עצמה כאן כמי שעל אף שיש בה רעש, יש בתוכה גם פיוס. את השימוש בפועל “מפויסת” מצאתי בשיר של אנדה עמיר בספר שיריה החמישי “גיתית” (1937, הוצאת דבר [גיתית היא כלי נגינה הנזכר במזמורי תהילים]). השיר נקרא “הריון” ובמהלכו המשוררת פונה “לימי תמול-שלשום מפויסת אֲחַיֵךְ”, לאמור שהיא משלימה עם הימים שחלפו ופניה לימים שעוד יבואו, להריון, ללידה (עמ’ 133).

הקריאה בשיר עונות השנה של ציפי שחרור, ערב חגי תשרי, כשהסתיו והחורף מתקרבים, נעשית בסופו של שבוע שבו שוב החלו לדבר בציבוריות הישראלית על מתווה הנשיא לחקיקה בהסכמה של הרפורמה המשפטית ולפשרה. השבוע הסתיים באיומים שהופנו מצד יו”ר הכנסת, ראש הממשלה, ושריה, כלפי בג”צ, כשנראה שהם רחקו מכל פשרה נראית לעין. שלא כמו המשוררת בשיר שלפנינו נראה כי הם נותרו בעמדת הרעש שלהם, מבלי היכולת למצוא בתוכם את הפיוס “כאותה עננה נסתרת כנגלית בשיר”. ההקשר החיובי של העננה כאן, וגם בשורה שלפני אחרונה במילה “מעוננת”, מזכיר את שיר הילדים המפורסם של אנדה עמיר פינקרפלד, “על ענן כביש”, המתחיל כך: “על ענן כביש / רץ ענן חמור, / ועליו ענן איש / מנגן בענן כינור.” בהמשך השיר הרוח נושבת פתאום ומפיגה את כל דמויות העננים (1933).

ראו גם

ציפי שחרור ב”יקום תרבות”

האתר של ציפי שחרור

דף הפייסבוק של ציפי שחרור