חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על הסרט "המזח"
כרזת הסרט ״המזח״
"המזח" הוא סרטו של הבמאי ליאור חפץ, שמתאר את סיפור קרב "מוצב המזח" בתחילת מלחמת יום הכיפורים, והוא יוצא לרגל ציון 50 שנה למלחמה. הסרט קיבל ביקורות מעולות מהמבקרים ומהצופים. הסרט המבוסס על ספרו של נחום ורבין מוצב המזח: סיפור על כניעה וגבורה ועל הבלוג האופציה של הדוקטור נאמן לעובדות ההיסטוריות בצורה נגישה, ומצליח ליצור דרמה מותחת ונוגעת ללב הצופים.
מוצב המזח היה המעוז הדרומי ביותר בקו בר-לב שלאורך תעלת סואץ. הוא הותקף ע"י הצבא המצרי בפרוץ המלחמה, בשבת 6.10.1973, ספג פגיעה קשה, והיה מבודד משאר כוחות הצבא, שלא הצליחו להגיע למוצב לצורך פינוי הפצועים. בנוסף למפקד המוצב, שלמה ארדניטס, ( מגולם בסרט בידי דניאל גד), שהה במוצב ד"ר נחום ורבין ( מגולם בסרט בידי מיכאל אלוני) רופא במילואים, שהיה פעיל מאוד בניהול הקרב ובהחלטה הגורלית על הליכה מאורגנת לשבי המצרי. הסרט מדגיש את התרומה המשמעותית של כוחות המילואים, ובפרט של הרופאים, שמספקים מבט בוגר, מפוכח, מניסיון החיים, מעבר למקצוענות. הסרט גם מבוסס על הבלוג האופציה של הדוקטור, אותו כתב ד"ר נחום ורבין בשנת 2013, שממש בימים אלה, בספטמבר 2023 יצא גם כספר "מוצב המזח".
ד"ר נחום ורבין, בתור רופא, הכיר את האמנה הבין לאומית של היחס לשבויי מלחמה. ביום הרביעי למלחמה, כאשר הצבא המצרי התקדם מזרחה, מעבר למעוז "המזח" שעל תעלת סואץ, כאשר המשך לחימת המוצב לא היה מביא להשפעה על מהלך המלחמה, אלא רק לאבדות נוספות בנפש, ד"ר נחום ורבין יזם את האפשרות של כניעה – הליכה מאורגנת לשבי בחסות הצלב האדום, בסיקור עיתונות, למען הצלת חיי החיילים והפצועים הרבים, שמצבם הלך והתדרדר. מפקד המוצב, סגן שלמה ארדניטס, תוך כדי התלבטות ובלב כבד, קיבל את ההחלטה.
הסרט מציג את הלחימה, את מהלך השיחות וההחלטות, ואת הטיפול הרפואי, בצורה מותחת ואמינה. אומנם, בסיפור המסגרת אנחנו רואים את ד"ר ורבין חי, נחקר ע"י נציגי הצבא לאחר המלחמה, אך איננו יודעים מה עלה בגורלם של שאר חיילי המוצב, והמתח נשמר. ראויים לתשומת לב מיוחדת שיתוף הפעולה והאחווה בין החיילים הדתיים והחילוניים, והקבלה המוחלטת של אורחות החיים של הזולת, שבאו לידי ביטוי מובהק ביום כיפור 5-6 באוקטובר 1973.
השחקנים מיכאל אלוני, דניאל גד, שהוזכרו כבר, וכן דניאל מורשת, המגלם את עמוס שולטייץ, קשר המוצב, מעולים בתפקידיהם. בסרט משולבים צילומים היסטוריים, שנעשו על ידי עיתונאים בזמן פינוי המוצב לשבי המצרי בשבת 13.10.1973.
הסרט מעורר עניין בהכרת העובדות ההיסטוריות, ובפרט אלה של תחילת המלחמה בחזית המצרית. ניתן לקרוא, לדוגמא, בוויקיפדיה, על קו בר-לב.
הסרט מסתיים בצורה אופטימית, בחזרת החיילים מהשבי המצרי, שנמשך כחמישה שבועות, ומוסר פרטים על חייהם לאחר מכן.
ב-9.10.2023 צפויה לעלות לשידור סדרת טלוויזיה "המזח" בת חמישה פרקים ב-"כאן 11" – ערוץ הטלוויזיה הציבורי הממלכתי של תאגיד השידור הישראלי.
סיפורי לוחמה-כניעה, החובקים את שתי הטקטיקות של ניהול מלחמה, מעניינים במיוחד. הרי זה גם הסיפור של סרטו של אבי נשר "תמונת הניצחון" – גם מול הצבא המצרי, אך שנים מוקדם יותר.
קדימון הסרט:
בתחילת הקדימון שבסוף ההמלצה רואים, על האוטובוס התקופתי (עם 5 ספרות בלוחית הרישוי, כאשר עכשיו – 8 ספרות) המתרחק, פרסומת לסרטי יונייטד קינג.
זה גימיק חמוד, מה גם שבתחילת הסרט, כיממה לפני המלחמה, עדיין יש מקום להתבדחות קלה.
סרט מעלף וטוב לדעת שיש סדרה בקרוב. וואי אני אשמח לראות עם הבן זוג שלי
אבדן ימי התום והנאיביות, כמו גם מכה קשה ליהירות ולשחצנות שלנו כלפי הערבים בעקבות ששת הימים. כן היו ימים בהם היה כבוד וחברות בין ימניים לשמאלנים , בין דתיים לחילוניים. מפקד יכל לקבל החלטות אמיצות , בלי לפחד שיקראו לו בוגד. מאז לא רק שאנחנו מטילים ספק בדברי המנהיגים, גם איבדנו את האמון בהם וזה בזה. תזכורת לבטן. הלוואי ונלמד משהו מאותה מזכרת.
אורי הייטנר כותב על "המזח":
* דילמת הכניעה – הסרט "המזח" הוא סרט חזק מאוד ומטלטל. הוא מיטיב להעביר את אימת מוראות המלחמה, יותר מכל סרט ישראלי שראיתי. הוא מספר את סיפורו של מעוז המזח, המעוז שלא נפל במתקפה המצרית והחזיק מעמד במשך שבוע, תחת הפגזות כבדות ומול ניסיונות רבים של האויב לכבוש אותו, תוך שהוא מסב אבדות כבדים מאוד לאוייב, ומשלם בעצמו מחיר דמים כבד. בסופו של דבר, לאחר שבוע, נכנע המעוז, באישור הדרגים הגבוהים בצה"ל, אך שר הביטחון משה דיין החליט לשנות את ההוראה ולהשאיר את ההחלטה למפקד המעוז. המפקד קיבל את ההחלטה והלוחמים כולם נפלו בשבי.
הסרט עוסק בדילמה של הכניעה. דומה שבמצב שנוצר, לא היה מנוס מכניעה. הצבא המצרי כבר כבש את כל השטח, המוצב נשאר נצור בעומק האוייב, כמעט ללא תחמושת, כמעט ללא ציוד רפואי, בלי לתרום דבר ללחימה, ובלי שצה"ל יכול להבטיח שיגיע לחלץ אותו. הברירה הייתה בין כניעה למוות בטוח של כל הלוחמים. הדילמה היא על מה שקדם להחלטה.
גיבור הסרט הוא ד"ר נחום ורבין, רופא המוצב, שהגיע אליו כמילואימניק ערב המלחמה. הוא טיפל בפצועים והציל חיים. משלב מוקדם הוא לחץ לכניעה. גיבור המשנה הוא שלמה ארדניסט, מפקד הפלוגה. הוא פיקד על המוצב באומץ רב ותוך גילוי מנהיגות אמיתית. הוא גילה נחישות רבה ובזכות מנהיגותו המוצב עמד בהצלחה מול המתקפות החוזרות ונשנות. לאורך כל הסרט, הוא ייצג את הקוטב הנגדי לזה של ד"ר ורבין. הוא היה נחוש לא להיכנע ולהילחם עד הסוף. בסופו של דבר, הוא הבין בחוסר התוחלת והוא שקיבל את ההחלטה.
הדילמה היא בין הקו של ורבין לזה של שלמה. הדמות שעמה הזדהיתי היתה של שלמה. הדילמה של הכניעה, אינה דיכוטומית – בכל מקרה נלחמים עד החייל האחרון, עד הכדור האחרון, או שהכניעה היא האופציה הנכונה והמועדפת. אסור לחנך לכניעה. בצדק, החינוך הוא ללוחמה עיקשת ונחושה. שלמה גילם את הדרך הזאת, והיה לו העוז להיכנע בסופו של דבר. המסר שמגלם ורבין, הוא של קידוש הכניעה. המסר שמגלם שלמה, הוא שהכניעה היא המוצא האחרון, ויש לעשות הכול כדי לא להגיע למצב הזה