חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה

על הסרט “העתיד”

כרזת הסרט הישראלי ״העתיד״
כרזת הסרט הישראלי ״העתיד״

העתיד” הוא סרטו החדש של נעם קפלן, שהוקרן בבכורה בפסטיבל טרייבקה בניו יורק ביוני השנה, ומיום חמישי הקרוב, 10 באוגוסט, יעלה לאקרנים בבתי הקולנוע בארץ.

בינתיים עורך קולנוע לב אירועי טרום-בכורה לסרט בהשתתפות נעם קפלן, שמדבר עם הקהל לאחר ההקרנה.

העלילה מתרחשת בירושלים בעתיד הקרוב, ואנחנו מסיקים זאת מהטכנולוגיה המתקדמת: קיומו של אלגוריתם שחוזה פיגועים ומאפשר לעצור את המְפַגֵּעַ לפני ביצוע המעשה, ושיגור טיסה מאוישת לירח. אבל מבחינה פוליטית-חברתית בארץ אין כל קידמה – סטודנטית פלסטינית, בגילומה של סמר קופטי, רוצחת שר בכנס מדעי. אמנם השר היה מופקד על ענייני החלל והתיירות, שילוב עתידני שכזה, אך יחסו אל הנערה הערבייה היה מחפיץ, מטריד, מוכר עד זרא, מיושן. מבט משפיל, בנוסף למניע הפוליטי, גרמו לנערה לירות בשר, כשהם לבדם במעלית, בדרך אל הסוויטה של הגבר.

מה שבולט בסרט הוא שדמויותיו הראשיות הן נשים: אימהות, בנות, אחיות, אפילו הצאצא המתוכנן יהיה בת. את כולן כתב נעם קפלן בנחישות וברגישות.

הנערה מודה ברצח, ומשחזרת אותו, וזה מספיק מבחינת המשטרה.

אבל ד”ר נורית בלוך, בגילומה של ריימונד אמסלם, מפתחת אלגוריתם החיזוי, שכשל במניעת רצח השר, מעוניינת לחקור את הנערה, כדי להבין את הסיבות לכשל האלגוריתם, ולשפר אותו.

במרכז הסרט עימות אינטלקטואלי, מעין קרב מוחות, בין נורית המדענית ליאפא הסטודנטית. נורית נוקטת בשיטת חקירה ייחודית, בה היא משוחחת עם הנחקרת על נושאים אישיים, דוגמת היחסים עם אמה, ועל בן זוגה. ניהול השיח בשתי השפות, עברית וערבית, תורם ליצירת אווירת פתיחות ושיתוף פעולה. בעצם שני הצדדים נחקרים. גם נורית מספרת על עצמה. תחילה משקרת, ולאחר מכן מודה באמת, דבר שמשרה כנות גם על יאפא. כך מתגלה עוד שיקול לבחירת הקורבן, גם הוא קשור למרכזיות הנשים בסרט.

קווי עלילה אחרים משתלבים היטב. כל זמן החקירה, כחודש ימים, חללית ישראלית מאוישת בשם “תקווה” עושה את דרכה אל הירח. מסע עליו כנראה עמל שר החלל ז”ל. כששמעתי בתיאור מהלך הטיסה על שלב “לכידת ירח”, נזכרתי במסעה של הגשושית “בראשית“, ששוגרה ב-22.2.2019. כיוון ש”בראשית” התרסקה בנחיתה, ב- 11.4.2019, הדבר עורר ציפייה דרוכה לנחיתתה של “תקווה”.

נגיעות הומור ניכרות בעיצוב הדמויות. גם משחק המילים של שמות אנשים, שמות עצים, צמחי תה בגינה, תורם לניסיון לאזן קמעה את ההרגשה הכבדה בשל רצח השר, ומתוך צער על מצבה הנואש, בלא עתיד, של יאפא הצעירה.

יורם, בעלה של נורית, ביולוג במקצועו, נוכח בקולו בלבד, קולו של יוסי מרשק. הוא חוקר רביה של צרעות, עורך תצפיות על קן צרעות על עץ מסועף, שמסתיר אותו כליל. כן, קן צרעות, ממשי, לא מטאפורי. הוא נורא עסוק, כי יש לו בקיעה – של צאצאי הצרעות, בזמן שלו ולאשתו אין ילדים, והם מתכננים להיעזר בפונדקאית. מריחת הבקיעה, אירוע קצר בחיי הקן, על פני חודש שלם, מעלה חיוך. תקווה, אמה של נורית, דבוקה למסך הטלוויזיה, במעקב אחרי טיסתה של החללית “תקווה” אל הירח, וממעיטה בחשיבות יום הולדתה ובביקורי בתה.

“תקווה” משחקת תפקיד משולש. בנוסף לשם האם ושם החללית, זהו, כידוע גם שם ההימנון. כך מתאפשר הביטוי “התקווה אבדה”, בהקשר לחללית שאכן התרסקה, שנשמע כשלילת “עוד לא אבדה תקוותנו” של ההימנון.

אך לא אבדה תקוות הקולנוע הישראלי. “העתיד” הוא סרט מעניין, עשוי היטב, מאוזן מבחינת פנייתו לשכל ולרגש, מטפל באחריות בנושא הטעון של הסכסוך.


יואב ויכסלפיש ממליץ

על התערוכה “אבידות ומציאות”

תל אביב שינתה את פניה במאה ה-21, ופינות רבות בעיר נמצאות גם בימינו במרכזם של פרויקטים לבנייה מחדש, בעיקר לגובה, וציפוף המרחב העירוני. תהליכים אלה משווקים לציבור תחת הכותרת “התחדשות עירונית”, בעת שרבים סובלים מהרעה באיכות חייהם. יחד עם זאת, לעתים התוצר הסופי מתברר כמצדיק את המאמץ וההקרבה.

התערוכה “אבידות ומציאות” מחברת בפעם הראשונה בין עבודותיהם של אסף גאם כהן ויעל פסמניק. הראשון עוסק בהשפעת התרבות הדיגיטלית על הצילום בימינו, ובתערוכה הוא מציג שורה של הדפסי ציאנוטייפ. מדובר בטכניקה ישנה המכונה גם “הדפס שמש”, ומשלבת בין ציור להדפס. הטכניקה שואבת את שמה מגוון כחלחל (“ציאנו”) שהופך לרקע של העבודות ומאפיל על צורות הבניינים והאתרים שבמסגרת. עוצמתו של הגוון, בנגטיבים שעל הקירות, אמורה לתאר נוסטלגיה אמיתית או מזויפת לאתרים התל אביביים אשר מיוצגים ביצירה ומוזכרים בשמם.

דוגמא לעבודה של אסף גאם הכהן. צילום יואב ויכסלפיש
דוגמא לעבודה של אסף גאם הכהן. צילום יואב ויכסלפיש

עבודותיה של פסמניק, אמנית רב תחומית, מתרכזות בגילופי עץ, טכניקה מסורתית נוספת. באמצעות הגילוף היא מנכיחה נופים מקומיים שהתגלו לה פעמים רבות בדרכה ממקום מגוריה ברמת גן ועד לסטודיו שלה במרכז תל אביב (אזור דרום אלנבי). השימוש בטכניקת הגילוף בלינוליאום וההדפסה מאפשר לפסמניק לייצר דימויים של הנופים הנשקפים לעיניה תוך שימוש בכותרות המתארות תחושות כמו “LINEAR CHAOS”, ולא את האתרים שבחרה. לדבריה יש לה “יחס מורכב” לעבודות הרבות בעיר, מאחר שלצד ההרס המתמיד מתגלות בה גם פינות נסתרות והנוף המשתנה מעורר שאלות חדשות ויוצר נקודות מבט בלתי מקובלות. 

דוגמא לעבודה של יעל פסמניק. צילום יואב ויכסלפיש
דוגמא לעבודות של יעל פסמניק. צילום יואב ויכסלפיש

 

גלריה בית האדריכל, המגדלור 15 יפו, עד התאריך 9/9/23.

הפוסט הקודםהשיר הזוכה במקום השלישי בתחרות “רוח החופש”: בית בשום מקום של שני אגמית מגרה
הפוסט הבאהאדם שמעבר לאגו: “אני מעניקה לך מרחב שופע” של ג’ורג’ אליוט
בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב, ומוסמכת הטכניון במתמטיקה. עובדת בתעשית המחשבים. למדה בסדנאות לשירה בהנחייתם של דליה רביקוביץ, רבקה מרים, ויעקב בסר. פרסמה ארבעה ספרי שירה: "השקת ספינת צפייה" (2008), "התנסויות" (2012), "בעזרת חברים" (2016), "כח משיכה" (2020). מתרגמת שירים מרוסית ומאנגלית, מפרסמת רשימות ביקורת על ספרי שירה, על סרטים, ועל הצגות תיאטרון. יוזמת ומנחה אירועי שירה.
יליד 1974. בעל תואר שני בפילוסופיה. עיתונאי ספורט ועורך. חובב קולנוע ישראלי.
תחומי הענין הספרותיים שלי מאז ילדותי היו מדע בדיוני ופנטזיה, בתחילת המאה ה-21 גיליתי מחדש את הקומיקס, ובפרט את המנגה והאנימה. קיבלתי תואר ד"ר בפיסיקה מאוניברסיטת תל-אביב, בתחום האסטרופיסיקה. אך מאז שנת 2000 אני עוסק בתחום הסביבה, במסגרת בית הספר לסביבה ולמדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל-אביב. כמו כן, עבדתי במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי שליד אוניברסיטת תל-אביב המתמחה בעתידנות.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

2 × 3 =