חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על ההצגה “מה קרה לעולם”
זהו המחזה החדש מאת גור קורן, בבימויה של תמר קינן, המועלה בתיאטרון הקאמרי מאז 19.5.2023, ומוצג רבות בימים אלה.
בני משפחה מסיימים את השבעה על מות האם, רזיה, מושבניקית כבת 70, ממחלת הסרטן. כל האורחים הלכו, הכיסאות, שאריות הכיבוד, פונו. נשארו הילדים הבוגרים בסלון הבית, והזיכרונות, העולים ומוצגים על הבמה.
והנה היא אודיה קורן, בתפקיד רזיה, החיונית כל כך, המעורבת בכל ענייני המשפחה, המושלת בבעלה, והדואגת עמוקות לאושרם של ילדיה הבוגרים. הדמות כתובה באהבה עצומה ובגעגוע טרי, שכנראה לעולם לא יתישן, לעדה ז”ל, אימו האהובה של גור קורן. נישואיו המתפרקים של הבן דור, בגילומו של ישי גולן, בסוף שנות הארבעים שלו, מעסיקים את רזיה האם, ומאתגרים אותה לתקן את המעוות. השאלה של הזכות להתרגשות רומנטית מתמדת מחדדת את הבדלי העמדות בין דור והאם, המשקפים את פערי הדורות. גם עומר, הצעירה מדור ב- 20 שנה, המקיימת יחסים אינטימיים איתו, מעורבת בסיפור המשפחתי הזה. דמותו של אב המשפחה, יצחק’לה, המנותק לכאורה מהדרמות המשפחתיות והמציית לאשתו הפעלתנית, מספקת קטעים קומיים, הכתובים בעידון, ומתוך חיבה עמוקה.
אין רעים בסיפור המשפחתי הזה. כולם טובים, ולכולם מגיע להיות מאושרים, אך זה לא ניתן, כי הרצונות מתנגשים בצורה טרגית. עומר, בגילומה של שירן בוחניק, מנתקת את יחסיה עם דור, אך אין זה מציל את נישואיו.
הדמויות מפותחות, בעלות נוכחות. גם הדמויות המשניות זוכות לטיפול מסור של המחבר, ולקראת סוף ההצגה מתגלה בהם צד אחר, מפתיע, אחרי שהקהל גיבש את עמדתו כלפיהם:
יצחק’לה, שהיה כנוע, צייתן, לצד אשתו הדומיננטית, שאף לא הצליח להשלים משפט תשובה לשאלות בני משפחתו, משמיע דברים שקולים ובהירים מתוך ניסיון חייו הרב, לאחר מותה של רזיה, וילדיו מטים לו אוזן.
עומר, הצעירה הפרחחית, הפונה לרזיה באופן ילדותי בתור “אימא של דור”, המתבלת את שפתה במושגי סלנג לועזי, מנתחת נכונה את אישיותם של בני משפחתו של דור, ואף מתכוונת ללמוד פסיכולוגיה.
גור קורן שם בפי הדמויות אמרות מדויקות, חכמות, בנושאים הקשורים למשפחה, לחילופי הדורות. התוכנייה הנהדרת, הזמינה באתר הקאמרי, מביאה ציטוטים מדברי הדמויות, וגם את “מילון המושגים של עומר”. בזמן ההצגה התרשמתי מהאימרות המנוסחות היטב, החדות, הקולעות, של הדמויות הרבות, בהן הייתי רוצה להתעמק, מתוך קריאת המחזה.
אתם, קוראי ההמלצה, שעוד צפוי לכם התענוג של צפייה בהצגה, תקשיבו טוב-טוב לדיאלוגים השנונים, המשמעותיים כל כך בין הדמויות.
לא ראיתי עדיין ההצגה. יצרת לי עניין וסקרנות. ההצגה כמשקפת את המציאות , הדילמות אתן אנחנו מתמודדים לפני ואחרי מותו של גורם דומיננטי בחיינו כמו האם. האם באמת אנחנו משוחררים ומשתחררים. כולנו אנשים טובים ובכל זאת ללאנפתרונות קלים.
תודה חגית