האדם שמעבר לאגו: "אני מעניקה לך מרחב שופע" של ג'ורג' אליוט

מרי אן אוואנס, הידועה בשמה הספרותי, ג'ורג' אליוט, 1819-1880, הייתה אחת מהסופרות המובילות של התקופה הוויקטוריאנית. היא כתבה את "אדם ריד", "סילס מרנר", "הטחנה על נהר פלוס", "מידל מארץ", "דניאל דירונדה", שכולם תורגמו לעברית, ועוד. ספריה מאופיינים בריאליזם ובתובנות פסיכולוגיות.

בנוסף להיותה סופרת מצליחה הייתה גם משוררת, עיתונאית, ומתרגמת. היא החזיקה בעמדה כי השירה מתעלה מעל לשאר האמנויות. השירה לדבריה היא שפה שאינה ניתנת לחיקוי, ונמצאת ביחסים מורכבים עם מה שהיא באה לבטא. עבור אליוט הייתה השירה דרך להגיע לתובנות בנושאים בהם נאבקה, בביקורת, בסיפורת, כמו גם בחייה.

אליוט עזבה בגיל צעיר את האמונה באל, ונטתה ללכת בכיוון המדע, צעד אמיץ בתקופה הוויקטוריאנית. הטרידה אותה השאלה כיצד ניתן לדעת שאנו מבינים נכון את האדם ואת העולם שבו הוא חי. הרעיונות המורכבים שלה, העיסוק באגו, והריחוק מהאמונה הדתית, קירבו אותה אל המדע והטבע, דרכם התחברה אל האישיות של האדם כפרט ואל מקומו בקהילה.

אישית אני אוהבת בשירתה את המקוריות, את הצד המדעי-פילוסופי, את האומץ ללכת נגד האמונה באל, ולראות את האדם מעבר לאגו: "חושים, הנאה, כאב, זולתיות משתנה". כתיבתה של אליוט עוסקת בהגדרת האני מנקודת מבט מדעית-פילוסופית רחבה, כאשר מדע ושירה משולבים בדיאלוג.

תרגמתי את שירה של אליוט "I grant you ample leave" בשם "אני מעניקה לך מרחב שופע". זהו שיר שמעולם לא פורסם בספר, אבל המאפיינים של יצירתה באים לידי ביטוי מובהק בשיר הזה, והביאוני לתרגם אותו לעברית.

George Eliot

I grant you ample leave

To use the hoary formula ‘I am'

Naming the emptiness where thought is not;

But fill the void with definition, ‘I'

Will be no more a datum than the words

You link false inference with, the ‘Since’ & ‘so'

That, true or not, make up the atom-whirl.

Resolve your ‘Ego', it is all one web

With vibrant ether clotted into worlds:

Your subject, self, or self-assertive ‘I'

Turns nought but object, melts to molecules,

Is stripped from naked Being with the rest

Of those rag-garments named the Universe.

Or if, in strife to keep your ‘Ego’ strong

You make it weaver of the etherial light,

Space, motion, solids & the dream of Time –

Why, still ’tis Being looking from the dark,

The core, the centre of your consciousness,

That notes your bubble-world: sense, pleasure, pain,

What are they but a shifting otherness, Phantasmal flux of moments -?

אליוט פותחת בשורה I grant you ample leave, כלומר "אני מעניקה לך מרחב שופע" במובן של מחשבה פתוחה, והאומץ הזה לוקח את השיר לשפה מדעית ולחרוזים בלתי צפויים.

לפי אליוט המונח I am הינו נוסחה אפורה, רבת שנים, כינוי לריקנות, היכן שהמחשבה אינה בנמצא. ואם תמלא את ההגדרה "אני" במילים, לא יהיו לה יותר נתונים מאשר המילים. "ואם במאבק תשמור על האגו חזק" תהפוך אותו לסוג של אלהים, "לאורג האור האתרי", האחראי על התנועה, החלל, המוצקים, ומושג הזמן. ובכל זאת יש כאן קיבעון מסוים שלא אותו היא מחפשת. הספק מופיע בשורה הבאה: "אך מדוע נראים הדברים, כמביטים מתוך החושך?". היא מחפשת את הליבה, את מהות האדם, את מרכז התודעה והחושים, ההנאה והכאב, להם היא קוראת "זולתיות משתנה", המגיעה ב"שטף רגעים" בלתי צפויים, בעולם שהוא מעל לדמיון.

אני מעניקה לך מרחב שופע / ג'ורג' אליוט

תרגום: טובה נווה

אֲנִי מַעֲנִיקָה לְךָ מֶרְחָב שׁוֹפֵעַ – מַחְשָׁבָה

לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ, בַּנֻּסְחָה הַצְּרוּבָה 'אֲנִי'

לָתֵת שֵׁם לָרֵיקָנוּת, הֵיכָן שֶׁהַמַּחְשָׁבָה אֵינָהּ בְּנִמְצָא;

עֵת תְּמַלֵּא אֶת הֶחָלָל בַּהַגְדָּרָה, הָ'אֲנִי'

לֹא יִהְיֶה יוֹתֵר מְאַשֵּׁר מִלִּים נְתוּנוֹת

אוֹתָן תְּקַשֵּׁר בְּמַסְקָנוֹת שְׁגוּיוֹת עִם 'מֵאָז וְ 'כָּךְ'

נְכוֹנוֹת אוֹ לֹא, וְתַמְצִיא אֶת סִחְרוּר – הָאָטוֹם.

פְּתֹר אֶת בְּעָיַת הָ'אֶגוֹ', הֵן הַכֹּל רֶשֶׁת אַחַת,

מֹרְכֶּבֶת מְאֶתֶּר תּוֹסֵס נִקְרָשׁ לְעוֹלָמוֹת:

הַנּוֹשֵׂא שֶׁלָּךְ, הָעַצְמִי, אוֹ הָעַצְמִי – הָאָסֶרְטִיבִי 'אֲנִי'

הוֹפֵךְ אַפְסִיּוֹת לְאוֹבְּיֵקְט, נָמֵס לַמּוֹלֵקוּלוֹת,

מֹפְשַּׁט מֵהַהֲוָיָה הָעֵירֹמָה עִם שְׁאַר הַסְּחָבוֹת

הַנִּקְרָאוֹת יְקוּם.

אוֹ אִם בְּמַּאֲבָק תִּשְׁמֹר עַל הַ'אֶגוֹ' חָזָק,

אַתָּה יוֹצֵר אוֹתוֹ לָאוֹרֵג שֶׁל הָאוֹר הָאֱתֶרֵי,

הֶחָלָל, הַתְּנוּעָה, מוּצָקִים וַחֲלוֹם הַזְּמַן –

אַךְ מַדּוּעַ נִרְאִים הַדְּבָרִים, כְּמַבִּיטִים מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ?

הַלִּיבָּה, הַמֶּרְכָּז שֶׁל תּוֹדָעָתְךָ,

הַמְּצַיֵּן אֶת עוֹלָם – הַבּוּעָה: חוּשִׁים, הֲנָאָה, כְּאֵב,

מָה הֵם אִם לֹא  זוּלָתִיוּת מִשְׁתָּנָה –

שֶׁטֶף רְגָעִים מֵעֵבֶר לִפְרִי דִּמְיוֹנְךָ?