השיר השבועי עם אילן ברקוביץ׳: תובנות משיעור פילאטיס של איריס שפירא ילון

תובנות משיעור פילאטיס / איריס שפירא ילון

לֹא רַק שָׂדוֹת, גַּם אִשָּה,

כָּל שְבִיעוֹן אוֹ פָּחוֹת

(לְעִתִּים כָּל שֶבַע דַּקּוֹת)

זְקוּקָה

לְגַב חָזָק.

שְרִירֵי מֹתֶן-כֶּסֶל מְיַצְּבִים

זוּג כְּתֵפַיִם רְחָבוֹת לְהִשָּעֵן.

לְהַרְפּוֹת אַטְלָס שָלֵם.

בְּלִי חוֹבוֹת וּבְלִי מִצְווֹת,

בְּלִי קִנְיָן, בְּלִי זֶהוּת,

בְּלִי אֲהָבוֹת לִשְמֹט שְכָמוֹת.

לִשְמֹט עַצְמָהּ בְּאַדְמָתָהּ.

–

לְהַצְמִיד לְלִבָּהּ כַּפּוֹת,

לִנְשֹם (לְהַרְגִּיש אֶת הַחֹם),

לְהוֹדוֹת.

בשבוע החולף השתתפתי בהפגנות המחאה נגד הדיקטטורה המתקרבת ובאה אלינו במה שכונה “יום ההתנגדות הראשון”. בדרכי חזרה מההפגנה בצומת קפלן בתל אביב, התלוויתי אל חברתי נו”ן, שהיא אמנית פילאטיס מדופלמת. פילאטיס היא שיטת אימון גופני שנועדה לשפר את היציבה ואת התפקוד היומיומי והיא נועדה לחזק ולאזן הן את הגוף והן את הנפש. היא קרויה על שם ממציאה, יוזף פילאטיס (1967-1883), שקיבל השראה מהאידיאל היווני של התפיסה המאזנת כנ”ל. לא נהוג לדבר על כך אך להשתתפות בהפגנות, בוודאי לאורך תקופה ממושכת, ובוודאי להפגנות מחאה בשלטון ולא להפגנות תמיכה בו, יש פוטנציאל להפר את האיזון הזה ולעורר בגוף ובנפש שחיקה. והנה, בעוד אני השתרכתי לי בדרך חזרה הביתה, חברתי אמנית הפילאטיס ממש ריחפה על גבי הכבישים והמדרכות שבהם צעדנו.

בליל ההפגנות קראתי בספר השירה הראשון של איריס שפירא ילון, “כָּל שֶׁלָּמַדְתִּי, לִמְחֹק, זֵר פִּרְאִי” (2023, הוצאה עצמית, עורכת טל איפרגן), והנה להפתעתי מצאתי בספר שיר שיכול להסביר את הפער שחשתי ביני לבין חברתי: “תובנות משיעור פילאטיס” (עמ’ 80). זה לא שיר התרפיה היחיד שיש בספר הזה, 153 עמודים היקפו, אבל אולי זה שיר הפילאטיס הראשון בשירתנו. בגב ספרהּ של שפירא ילון מצוין כי היא “משוררת המגיעה מהעולם העסקי, רעיה, אם, ונשמה סקרנית, המטיילת בין עולמות הנפש, הטבע, החומר, והרוח”, ואולי זו בעצם ההגדרה של הפואטיקה הפילאטיסית שלה, אם אפשר לקרוא לזה כך מבלי לטלטל את דעתם של מבקרי השירה חמורי הסבר.

קיראו עוד שירים של

איריס שפירא ילון

איריס שפירא ילון https://www.supersonas.com/personas/%D7%A8%D7%95%D7%97-%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%A1-%D7%A9%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%90-%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9F/