חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה על
המופע “כיפוף”
מאז היווסדו בשנת 1995, תיאטרון קליפה מעלה מופעים רבגוניים, אשר משלבים בין משחק, תנועה, מחול, עיצוב, ומוסיקה.
“אנחנו לא לבד” זהו הפרויקט החדש של תיאטרון קליפה, בליווי אומנותי של עידית הרמן, מייסדת התיאטרון, המורכב מ-7 קטעי סולו, בהם מתנהל דיאלוג בין האמן למלאכת כפיים.
“כיפוף” היא היצירה הראשונה שעלתה במסגרת הפרויקט, ובה מתקיים מפגש בין מוט ברזל בעובי 14 מ”מ לגוף החי. הרקדן נועם בן ישראל, בן 25, גדל בחווה בהר הגלבוע, כאיש של עבודות כפיים, ולמד לעבוד בברזל ולרתך מגיל 12.
נועם בן ישראל נכנס באיטיות לרחבה בפני הקהל, נושא על כתפו מוט ברזל ארוך. בשקט מוחלט הוא נע ברחבה, כשהלום מיוצב על כתפו ומתנדנד קלות בקצב הצעדים, ומרתק את הקהל. לאחר מספר דקות האמן מניח את הלום על הרצפה, ובמאמץ ניכר, באמצעות ידיו ורגליו היחפות, הוא מכופף את מוט הברזל בנקודות אחדות ויוצר בהדרגה צורות שונות, שעומדות ביציבות על הרצפה. המאבק בין הברזל המתנגד לכיפוף לגוף האדם הרך, הפגיע, נראה מסוכן, והוא דורש ריכוז עילאי של האמן.
לשקט של תחילת המופע, ולצלילים בסגנונות שונים של המשכו, לפי היעוץ המוזיקלי של גיא שרף, תפקיד מרכזי. מהלך כיפוף הלום מלווה ע”י מוזיקה בארוקית, טקסית, ורכה מאת המלחין ז’אן פיליפ ראמו, ונוצר הרושם, שהיא תומכת באדם במאבקו בחומר.
נועם בן ישראל משתמש בכריכה המפותלת אותה יצר: הוא דורך עליה, פוסע לאורכה, נע בעזרתה, מתנדנד עליה, מרים, נושא, משליך, ואף מפיק צלילים מגוונים. הברזל משמיע נקישות של חבטה על הרצפה, ובנוסף, לאחר שהאמן מצמיד מיקרופון לקצה המוט, מגוון הצלילים מתרחב. בן ישראל משתמש בו ככלי נגינה – הוא נושף לתוך הלום, מעביר עליו את אצבעותיו, מתופף עליו. לקראת סיום המופע האמן שר באנגלית שיר קצבי:
“Call & Response. Work song – Prison song”
תוך כדי התיפוף על הכיפוף.
הקהל עוקב בדריכות אחר מהלך המאבק בין האדם לחומר הקשה, המסוכן, בעל הקצוות החדים כקרני שור. ההתמודדות הזאת על הזירה מזכירה במידת-מה מלחמת שוורים.
המופעים הבאים יתקיימו ב- 18.6 בתיאטרון קליפה הרב קוק 37, וב 18.7 במוזיאון תל אביב.