אביעד רוזנהק בשירים על המשוררת יונה וולך, על המשורר דוד פוגל, ועל מצב האקדמיה.

המערכת

אני הפטריארכיה

"מולך אשר תודעתו מכונה טהורה! מולך אשר בדמו פועם הממון! מולך אשר האצבעות שלו עשרה צבאות! מולך אשר חזהו דִינָמוֹ קניבלי! […] מולך אשר נשמתו חשמל ובנקים! […] מולך אשר שמו ייקרא התודעה!" – "יללה", אלן גינזברג.

בִּקַּשְׁתִּי שֶׁאֶקַּח אֶת בְּנִי אֶת יְחִידִי אֲשֶׁר אָהַבְתִּי 

וְנֹאמַר הִנְנוּ! 

תָּמִיד אֲנִי נִלְחַם בַּמִּלְחָמָה 

שֶׁתָּמִיד תָּמִיד חוֹזֶרֶת. 

אֲנִי הַפַּטְרִיאַרְכְיָה, נָשִׂים וִילָדִים קֹדֶם!

צוֹלֵל עַל סִפּוּנָהּ שֶׁל הֲטִיטָאנִיק הַמְּפֹאֶרֶת! 

אֲנִי הוּא אֵלֶּה שֶׁבּוֹנִים כָּל סְפִינְקְס בֵּטוֹן וַאֲלוּמִינְיוּם,

גַּבִּי מֵנִיף לַמְּרוֹמִים מִקְדַּשׁ בַּרְזֶל וּזְכוּכִית, מִשְׁכְּנוֹת מִלְיַארְד שַׁאֲנַנִּים,

מִשְׁפָּחוֹת וּמִשְׂרָדִים. אֲנִי הַבֹּרֶג וְהַמְּכוֹנָה, הָאַרְכִיטֵקְט וְהַלְּבֵנָה, 

מַמְצִיא הַמֶּרְכָּבָה וְהַנִּדְרָס תַּחְתֶּיהָ – 

מְשַׁמֵּן אֶת גַּלְגַּלֵּי הַצִּיוִילִיזַצְיָה בְּדָמִי.

גִּלִּיתִי, הִמְצֵאתִי, כָּבַשְׁתִּי, רָצַחְתִּי, 

נִרְצַחְתִּי, בָּנִיתִי, הֵקַמְתִּי, חָרַשְׁתִּי, 

טַבַּעְתִּי, הִפְלַגְתִּי, טִפַּסְתִּי, טַסְתִּי, 

הִמְרֵאתִי אֶל הַכּוֹכָבִים בְּזַעֲקַת 

יָדַיִם עֲרֻמּוֹת.

קִרְאוּ לִי בְּבִילוֹן, מֶטְרִיקְס, קַפִּיטָל! 

אֲנִי קַארְל מַרְקְס, מָנִיפֶסְטִים וקונטרסים, 

הַסְכָּמוֹת וְחִלּוּקֵי דֵּעוֹת, אֲנִי הַחוֹמָה הַסִּינִית הַגְּדוֹלָה, הַסֶּכֶר עַל הֲיַאנְגְּצֶה, 

עַבְדוּת! מִפְעֲלֵי הַשְׁקָיָה, עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים שָׁנִים שֶׁל חַקְלָאוּת!

אֲנִי שְׁמוֹנָה מִלְיַארְד תּוֹדָעוֹת חוֹלְמוֹת, סֻלַּם יַעֲקֹב וּמַאֲבָק בְּמַלְאֲכֵי אֶנְטְרוֹפְּיָה.

אֲנִי הַדְּרָמָה, קָרְבָּן מוֹשִׁיעַ וְתוֹקֵף, אֲנִי הַבּוּדְהָה וְגַלְגַּל הַדְּהַארְמֶה 

מֹשֶׁה, מֻחַמַּד, יֵשׁוּעַ הַנּוֹצְרִי, פְרוֹיְד וזרתוסטרא. אֲנִי אָלֶן פָאקִינְג גִּינְזְבֵּרְג, 

מִסִּים וּמָוֶת, מַשְׁמִיד הָעוֹלָמוֹת, מַצִּית פִּסּוֹת שֶׁל שֶׁמֶשׁ, אֲנִי פְּצָצַת מֵימָן מְזֻיֶּנֶת

קַפִּיטָל-

אִיזְם, קוּמוּן-

אִיזְם, פָּאֵשׁ-אִיזְם, פְּצִפּ-

אִיזְם, אֲנִי כָּל-פָאקִינְג-

אִיזְם 

בּוֹנֶה וְהוֹרֵס, מַשְׁלִיךְ אֶת מִגְדְּלֵי בָּבֶל מַעְלָה מַעְלָה,

אֶל מוּל רְקִיעֵי יְהוָה הָאֲדִישִׁים!

אֲנִי הַמְּזוֹנוֹת, הָאַחְרָיוּת וְגִיל פְּרִישָׁה שֶׁלְּעוֹלָם אֵינוֹ מַגִּיעַ, יֵשׁ לִי חֲלוֹם!

עַבְדוּת, גִּיּוּס חוֹבָה, כַּעַס וְעֶלְבּוֹן כָּבוּשׁ. לֹא אֶכָּנַע עַל הַחוֹפִים! 

אֲנִי דָּם וְזֶרַע וְעָמָל וּדְמָעוֹת.

אֲנִי הַצִּיוִילִיזַצְיָה, אֲנִי כָּל זֶה וְאַתֶּם 

כָּל זֶה, וְכָל זֶה אֲנַחְנוּ.

אֲנַחְנוּ הַפַּטְרִיאַרְכְיָה.

עצה לאיש האקדמיה

1.

אַל תְּהֵא הוּמָנִיסְט.

אֱהוֹב אוֹתִי.

2.

אֱמוּנָה תָּזִיז הָרִים וּגְבָעוֹת,

יַקִּירִי, וְגַם אִם נָפַלְתָּ אַפַּיִם,

הַמְשֵׁךְ לְנַפְנֵף בִּזְרוֹעוֹת עֲרֻמּוֹת

עַד שתִּצְמַחְנָה נוֹצוֹת וּכְנָפַיִם.

3.

אֵין מְאַחֲרִים
יֵשׁ רַק אֲנָשִׁים שֶׁעוֹד לֹא הִקְדִּימוּ אֶת זְמַנָּם.

4.

אִי אֶפְשָׁר לְכַבּוֹת אֶת הַחֹשֶׁךְ,

אֲבָל אֶפְשָׁר לְנַסּוֹת לְהַדְלִיק אֶת הָאוֹר.

דוד פוגל

צִיפּוֹר אַחַת בִּשְׁמֵי הַלַּיְלָה 

תָּשִׁיר מִזַּעֲקַת לִיבָּה

וְאַחַר לַשֶּׁלֶג תִּשְׁכַּב.

בּוֹקֶר קָמִים בְּנֵי אָדָם 

וְלֹא הָיָה דָּבָר.

אַךְ הַשִּׁיר, כִּצְלִיל פְּסַנְתֵּר אַחֲרוֹן,

נצבע בְּכָל גִּונֵי הָאֲפֵלָה

יונה וולך

"אבל לוטה לקחה כדורים
ועכשיו היא מבינה רק מילים"

1.

נתנה לכל הרגשות שמות:

שם פרטי לכל רגש.

אבל מיום שמתה,

שמות של רגשות

לא מופיעים בספרי הטלפונים.

2.

כְּשֶׁתָּבוֹאִי לִשְׁכַּב אִיתִּי,

בּוֹאִי לִשְׁכַּב אִיתִּי כְּמוֹ מְשׁוֹרֶרֶת.

היִכָּנְסִי אֵלַי לַמִּיטָּה, אֲנִי אֶרְצֶה לִהְיוֹת אִיתָּךְ.

רַק שִׂימִי לִי סֵפֶר בְּיָד ,

לחֲשִׁי לִי דְּבָרִים מְנַחֲמִים.

אֲנִי לֹא אוֹמֵר לך כְּלוּם,

אַתְּ חַיָּה בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה

וַאֲנִי רק יֶלֶד

אוֹלי את מֵתָה מִזְּמָן.

כְּמוֹ חָבֵר אֱמֶת הֱיִי בִּלְתִּי מֻושֶּׂגֶת,

הַסְכִּימִי מִיָּד וּבִכְתָב עם כָּל מַחְשְׁבוֹתַי,

ומותי אֻומְלָלָה וחסרת כָּל

כאילו היתה אומללותך

מְחִיר אַהֲבָתִי.